סימני שאלה
מילי יקרה,
אני שומעת כמה את כמהה לשנות את התחושות, להגיע למצב שבו את מרגישה שייכת, שווה, בטוחה... ומנגד זה נראה כאילו שאת נעה בין חוסר כוחות לבין ניצני תקווה קטנים, תוהה כמה זמן תוכלי להמשיך להילחם לפני שתישברי ותחשבי על להרים ידיים... כי כמה אפשר להרגיש את התחושות האלה שמאמללות אותך? והאם יש סיכוי באמת לשנות?
שאלת איפה הכל השתבש, והיינו שמחים לשמוע ממך אם היו תקופות שבהן הרגשת תחושות שונות? תקופות שבהן חווית יותר בטחון, פחות בדידות? מה גרם לזה?
מחזקים אותך להמשיך לכתוב, לפרוק, ולשאול את עצמך שאלות...
כאן בשבילך.
"תן לי את הצוהר לראות את כל הזוהר,
שבא להאיר את דרכי,
כי כבר החושך סוגר לי את הדלת,
חומק שוב לתוך מיטתי
תן לי מחר בו אוכל שוב להחזיר על הזמן,
שהיה בי סגור
תן לי מחר בו אוכל לשנות את הכל,
תן לי לכתוב מחדש את סוף הסיפור "