הפורום הזה מדכא

בילי79

New member
הפורום הזה מדכא

הייתי יכולה להתבאס מעצמי מדברים שקרו או שהיו צריכים לקרות ולא קרו
אני חושבת שמכל הטיפולים למדתי בעיקר לוותר לעצמי על הניסיון לחפש שלמות
שזה בסדר להיות מי שאני היכן שאני.
הרבה כותבים על "יציאה" מהדיכאון...
דיכאון זו בחירה, זו בחירה להתמקד בשלילי
ויש שלילי וחשוב לראות אותו. ולתכן גם איך לצאת ממנו אבל יחד עם זאת יש גם דברים טובים וחשוב לראות אותם
אנשים כאן מורידים לעצמם את הביטחון
רק בכדי אולי לא להיפגע
למה שאני אנסה? מה כבר אני יכול להשיג בחיים?
מי תרצה\ ירצה אותי וכולי

והם נעשים תלותיים ונתונים למניפולציות
כל מיני אנשים שיבטיחו תוצאות אם רק תשלמו
במקום לשבת ולבכות כמו שצריך ולהתאבל על כך הטעויות
ולנסות לקום ולעשות משהו
אם משהו בחיים לא נראה לכם
אני לפחות מעריכה את עצמי שאני לא מקטרת כאן
אני עושה כל שביכולתי, על מנת לקדם את עצמי
וזה לפעמים בקצב איטי, ולא כולם מבינים את זה
ואני לא מחפשת את האישור שלהם

אני חושבת שדיכאון מגיע מאגואיסטיות
כל מיני מחשבות רחמנות עצמיים ושהחברה לא בסדר
וכל מיני ביקורתיות כלפי החברה במקום לקחת אחריות
ולעשות משהו,
כדי לשפר
את החיים של אנשים אחרים.
יש דברים לא בסדר
וזה התפקיד של כל אחד כאן מאיתנו אם הוא רואה חוסר במשהו
לנסות ולשפר אותו
אבל כדי לתת מעצמנו יש תנאי הכרחי קודם והוא להבין שיש לנו מה לתת
וצריך מידה מסוימת של הערכה עצמית לשם כך.
אני מאחלת לקוראים ולכותבים כאן לדעת להפסיק לרחם על עצמם
ולהתחיל לרחם גם עם אנשים אחרים
ולהתחיל ללמד על עצמנו זכויות
בכל אדם יש נקודה טובה
ואפשר להתבונן בה ולחשוב עליה
ולדעת שגם בכל אחד מאיתנו יש נקודה טובה
ואם היא לא נראית
זה התפקיד שלנו למצוא אותה
או למעשה ללמוד איך להבחין בקיומו של הטוב שכבר עכשיו יש בנו
להעריך את עצמנו מעבר לחומריות, מעבר למצב המשפחתי
למצב החברתי
באופן בלתי תלוי
לקבל את עצמנו זה גם לקבל את הגורל כביכול שהתאכזר אלינו
זה לא שאם נחשוב טוב יהיה טוב
אלא שאם נחשוב על הטוב - נבחין שיש טוב בחיינו כל הזמן
לעיתים הטוב אינו מובן לנו. למעשה מה שקשה לנו איתו זו הפרשנות לטוב
או למעשה המחשבה שאנו יודעים מה טוב עבורנו, והכעס שהמציאות לא כזו
אולי המציאות כן כזו, ואנו לא יודעים מה טוב עבורנו?

ואולי גם אם מה שקיים אכן לא טוב עבורנו, נוכל לנסות לקבל גם אותו?
אולי, כאשר נהיה בשלווה נפשית, נוכל להגיע לתובנות שיאפשרו לנו
לבחון אולי יש דברים אחרים בחיינו שאותם אפשר לשנות
ואם במילא לא ניתן לשנות אותם.. אולי נוכל לשנות את הגישה שלנו אליהם
אם לא עכשיו.. אז אולי בעוד יום או יומיים.
בעוד שבוע, שנה או עשרים.
אבל הזמן גם הוא עוזר
ולאחר שמצאנו פתרונות
והתחלנו בתהליכים
יתכן ולא חווינו הצלחה כלל, או לא כפי שציפינו. אולי הפתרון לא נכון, או שהדרך שבחרנו טובה אלא שיקח יותר זמן עד שנהיה מרוצים מהתוצאות. ויתכן שהמטרות שלנו ישתנו.. בכל מקרה, עלינו ללמוד להתאזר בסבלנות, ואולי גם ללמוד להתנתק מהתוצאות לפעמים, ולהעריך את הדרך עצמה.
 

מישהי1631

New member
מסר חשוב. קראתי יותר מפעם אחת

אבל - וסליחה אם אני מקשה -
מה עושים אם יש מגבלה שלא ניתנת לפתרון, ואי-אפשר, פשוט לא מסוגלים לחיות איתה?
כמו רגל חסרה.
אצלי זו חוסר היכולת החברתית. כנראה נולדתי כך, והסביבה תרמה להחמרת הבעיה.
איך משלימים עם חוסר חברים?
 

sls4

New member
היית בטיפול במיוחד לבעיה?

אני מקווה שהשאלה שלי במקום
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל


הפוסט שאת מפרסמת בפורום מדגים אולי את מהותו של הפורום כפורום תמיכה. אולי הפורום הוא סוג של במה שאפשר לשחרר בה מחשבות שונות ולקבל תגובה מחברים . בזמן שאת מעמיקה מחשבה ובוחנת את הנעשה מסביבך , מבררת לעצמך ומשתפת במחשבות שלך , לנו נראה שגם אם מדכא, אולי צריך לחשוב על האפשרויות להגיד דברים שונים גם אם אינם "מסוכרים". אולי כך מתפתחת שיחה של אמת בין כולנו, כזו שבהחלט יש גם לה מקום.
 

כאב 8

Member
לדעתי את ממש עברת גבול

את היית ממקומם את היית בנעלים שלהם .
את יודעת מזה להיות חולה גם נפשית וגם פיזית
אולי הם עברו יותר ממך וכן לכמות יש משמעות כי כל מכה נשארת בלב מצולקת
את יודעת מזה לעבור מכה אחרי מכה
שרופאים הורסים אותך מורים הורסים ועוד ועוד
את יודעת מזה לקבל מכות מכל מקום את יודעת מה זה להיות ממקומי את יודעת מה אני עוברת כל יום מה עברתי את רוצה להרגיש מה אני עוברת מה שעברתי
ואז תתדברי .את יודעת כמה אנשים מנסים עד שמגיעים לייאוש את יודעת את כמה הם ניסו .
ממש הכאבת לי בנפש
אני גם ככה חושבת שחושבים שאני מרחמת על עצמי .ממש לא צריך להכיר כל מה שעברתי ועוברת ואת כמה אני מנסה וכל יום אני סובלת גם הם אני רוצה לתפקד הגוף שלי לא נותן לי .
 

במבי45

New member
דיכאון

דיכאון הוא לא בהכרח "בחירה". יש לא מעט מצבים אורגניים שעלולים לתת תמונה קלינית של דיכאון מבלי שהסובל ידע לשים את האצבע על סיבה אפשרית לדיכאון (כי זה לא משהו חיצוני).
חלק מהמצבים הללו יכולים להיות תת-פעילות של בלוטת התריס, גידול בלבלב ועוד.
בל נשכח שיש גם דיכאון תגובתי לאירעים קשים שאנשים חווים וכל אחד מתמודד או לא מתמודד בהתאם למבנה הנפשי שלו. יש אנשים שיש להם יותר רזרבות כי הם לא עברו הרבה ויש כאלה שהחיים מצליפים בהם מכל הכיוונים ואין להם כבר מאגרים שמהם הם יכולים לשאוב כוחות.

יש דיכאון שהוא תולדה של חוסר איזון כימי במוח ובהרבה מקרים הוא עשוי להיות מטופל בהצלחה עם טיפול תרופתי מתאים, אבל עדיין, למיטב ידיעתי, זה משהו שמאוד קשה לטיפול (הכרתי אנשים שלא זכו לטיפול מתאים). כך שזו לא בחירה גם אם לפעמים נדמה לנו שאדם לא עושה מאמץ לצאת מהמצב הזה.
 

כאב 8

Member
צודקת

והאהבתי את התיאור שחיים מצלפים מכל הכיוונים
במיוחד שזה לאורך שנים
 
למעלה