הפורום הזה מדכא
הייתי יכולה להתבאס מעצמי מדברים שקרו או שהיו צריכים לקרות ולא קרו
אני חושבת שמכל הטיפולים למדתי בעיקר לוותר לעצמי על הניסיון לחפש שלמות
שזה בסדר להיות מי שאני היכן שאני.
הרבה כותבים על "יציאה" מהדיכאון...
דיכאון זו בחירה, זו בחירה להתמקד בשלילי
ויש שלילי וחשוב לראות אותו. ולתכן גם איך לצאת ממנו אבל יחד עם זאת יש גם דברים טובים וחשוב לראות אותם
אנשים כאן מורידים לעצמם את הביטחון
רק בכדי אולי לא להיפגע
למה שאני אנסה? מה כבר אני יכול להשיג בחיים?
מי תרצה\ ירצה אותי וכולי
והם נעשים תלותיים ונתונים למניפולציות
כל מיני אנשים שיבטיחו תוצאות אם רק תשלמו
במקום לשבת ולבכות כמו שצריך ולהתאבל על כך הטעויות
ולנסות לקום ולעשות משהו
אם משהו בחיים לא נראה לכם
אני לפחות מעריכה את עצמי שאני לא מקטרת כאן
אני עושה כל שביכולתי, על מנת לקדם את עצמי
וזה לפעמים בקצב איטי, ולא כולם מבינים את זה
ואני לא מחפשת את האישור שלהם
אני חושבת שדיכאון מגיע מאגואיסטיות
כל מיני מחשבות רחמנות עצמיים ושהחברה לא בסדר
וכל מיני ביקורתיות כלפי החברה במקום לקחת אחריות
ולעשות משהו,
כדי לשפר
את החיים של אנשים אחרים.
יש דברים לא בסדר
וזה התפקיד של כל אחד כאן מאיתנו אם הוא רואה חוסר במשהו
לנסות ולשפר אותו
אבל כדי לתת מעצמנו יש תנאי הכרחי קודם והוא להבין שיש לנו מה לתת
וצריך מידה מסוימת של הערכה עצמית לשם כך.
אני מאחלת לקוראים ולכותבים כאן לדעת להפסיק לרחם על עצמם
ולהתחיל לרחם גם עם אנשים אחרים
ולהתחיל ללמד על עצמנו זכויות
בכל אדם יש נקודה טובה
ואפשר להתבונן בה ולחשוב עליה
ולדעת שגם בכל אחד מאיתנו יש נקודה טובה
ואם היא לא נראית
זה התפקיד שלנו למצוא אותה
או למעשה ללמוד איך להבחין בקיומו של הטוב שכבר עכשיו יש בנו
להעריך את עצמנו מעבר לחומריות, מעבר למצב המשפחתי
למצב החברתי
באופן בלתי תלוי
לקבל את עצמנו זה גם לקבל את הגורל כביכול שהתאכזר אלינו
זה לא שאם נחשוב טוב יהיה טוב
אלא שאם נחשוב על הטוב - נבחין שיש טוב בחיינו כל הזמן
לעיתים הטוב אינו מובן לנו. למעשה מה שקשה לנו איתו זו הפרשנות לטוב
או למעשה המחשבה שאנו יודעים מה טוב עבורנו, והכעס שהמציאות לא כזו
אולי המציאות כן כזו, ואנו לא יודעים מה טוב עבורנו?
ואולי גם אם מה שקיים אכן לא טוב עבורנו, נוכל לנסות לקבל גם אותו?
אולי, כאשר נהיה בשלווה נפשית, נוכל להגיע לתובנות שיאפשרו לנו
לבחון אולי יש דברים אחרים בחיינו שאותם אפשר לשנות
ואם במילא לא ניתן לשנות אותם.. אולי נוכל לשנות את הגישה שלנו אליהם
אם לא עכשיו.. אז אולי בעוד יום או יומיים.
בעוד שבוע, שנה או עשרים.
אבל הזמן גם הוא עוזר
ולאחר שמצאנו פתרונות
והתחלנו בתהליכים
יתכן ולא חווינו הצלחה כלל, או לא כפי שציפינו. אולי הפתרון לא נכון, או שהדרך שבחרנו טובה אלא שיקח יותר זמן עד שנהיה מרוצים מהתוצאות. ויתכן שהמטרות שלנו ישתנו.. בכל מקרה, עלינו ללמוד להתאזר בסבלנות, ואולי גם ללמוד להתנתק מהתוצאות לפעמים, ולהעריך את הדרך עצמה.
הייתי יכולה להתבאס מעצמי מדברים שקרו או שהיו צריכים לקרות ולא קרו
אני חושבת שמכל הטיפולים למדתי בעיקר לוותר לעצמי על הניסיון לחפש שלמות
שזה בסדר להיות מי שאני היכן שאני.
הרבה כותבים על "יציאה" מהדיכאון...
דיכאון זו בחירה, זו בחירה להתמקד בשלילי
ויש שלילי וחשוב לראות אותו. ולתכן גם איך לצאת ממנו אבל יחד עם זאת יש גם דברים טובים וחשוב לראות אותם
אנשים כאן מורידים לעצמם את הביטחון
רק בכדי אולי לא להיפגע
למה שאני אנסה? מה כבר אני יכול להשיג בחיים?
מי תרצה\ ירצה אותי וכולי
והם נעשים תלותיים ונתונים למניפולציות
כל מיני אנשים שיבטיחו תוצאות אם רק תשלמו
במקום לשבת ולבכות כמו שצריך ולהתאבל על כך הטעויות
ולנסות לקום ולעשות משהו
אם משהו בחיים לא נראה לכם
אני לפחות מעריכה את עצמי שאני לא מקטרת כאן
אני עושה כל שביכולתי, על מנת לקדם את עצמי
וזה לפעמים בקצב איטי, ולא כולם מבינים את זה
ואני לא מחפשת את האישור שלהם
אני חושבת שדיכאון מגיע מאגואיסטיות
כל מיני מחשבות רחמנות עצמיים ושהחברה לא בסדר
וכל מיני ביקורתיות כלפי החברה במקום לקחת אחריות
ולעשות משהו,
כדי לשפר
את החיים של אנשים אחרים.
יש דברים לא בסדר
וזה התפקיד של כל אחד כאן מאיתנו אם הוא רואה חוסר במשהו
לנסות ולשפר אותו
אבל כדי לתת מעצמנו יש תנאי הכרחי קודם והוא להבין שיש לנו מה לתת
וצריך מידה מסוימת של הערכה עצמית לשם כך.
אני מאחלת לקוראים ולכותבים כאן לדעת להפסיק לרחם על עצמם
ולהתחיל לרחם גם עם אנשים אחרים
ולהתחיל ללמד על עצמנו זכויות
בכל אדם יש נקודה טובה
ואפשר להתבונן בה ולחשוב עליה
ולדעת שגם בכל אחד מאיתנו יש נקודה טובה
ואם היא לא נראית
זה התפקיד שלנו למצוא אותה
או למעשה ללמוד איך להבחין בקיומו של הטוב שכבר עכשיו יש בנו
להעריך את עצמנו מעבר לחומריות, מעבר למצב המשפחתי
למצב החברתי
באופן בלתי תלוי
לקבל את עצמנו זה גם לקבל את הגורל כביכול שהתאכזר אלינו
זה לא שאם נחשוב טוב יהיה טוב
אלא שאם נחשוב על הטוב - נבחין שיש טוב בחיינו כל הזמן
לעיתים הטוב אינו מובן לנו. למעשה מה שקשה לנו איתו זו הפרשנות לטוב
או למעשה המחשבה שאנו יודעים מה טוב עבורנו, והכעס שהמציאות לא כזו
אולי המציאות כן כזו, ואנו לא יודעים מה טוב עבורנו?
ואולי גם אם מה שקיים אכן לא טוב עבורנו, נוכל לנסות לקבל גם אותו?
אולי, כאשר נהיה בשלווה נפשית, נוכל להגיע לתובנות שיאפשרו לנו
לבחון אולי יש דברים אחרים בחיינו שאותם אפשר לשנות
ואם במילא לא ניתן לשנות אותם.. אולי נוכל לשנות את הגישה שלנו אליהם
אם לא עכשיו.. אז אולי בעוד יום או יומיים.
בעוד שבוע, שנה או עשרים.
אבל הזמן גם הוא עוזר
ולאחר שמצאנו פתרונות
והתחלנו בתהליכים
יתכן ולא חווינו הצלחה כלל, או לא כפי שציפינו. אולי הפתרון לא נכון, או שהדרך שבחרנו טובה אלא שיקח יותר זמן עד שנהיה מרוצים מהתוצאות. ויתכן שהמטרות שלנו ישתנו.. בכל מקרה, עלינו ללמוד להתאזר בסבלנות, ואולי גם ללמוד להתנתק מהתוצאות לפעמים, ולהעריך את הדרך עצמה.