הסיבה הכי טובה לא לשתות
חשבתי וחשבתי והבנתי שהסיבה העיקרית שבגללה אני לא רוצה לצאת היא שלא משנה באיזו שעה אני אחזור, או כמה שיכור אני אהיה, נהג המונית ירמה אותי. אני מקווה שסה"ר לא ימחקו את התגובה בגלל גזענות אבל זה קשור לזה שאני גר בירושלים, ושום נהג מונית יהודי לא עובד בשעות הלילה. הדרכים שלהם לרמות אותך רבות. יש אחד, ספציפי, שאני לא יודע את שמו אבל הוא עובד בשלוש, שכשנתתי לו שטרות של 100 הוא טען שאלה היו שטרות של 20. אחרים פשוט לוקחים בגלוי מחירים של כמה עשרות שקלים, או מוצאים תירוץ לא להפעיל את המונה כשאתה מבקש מהם. זה הדבר העיקרי שהורס לי את חוויית השתייה. יכול להיות שבגלל זה אני אף פעם לא מספיק שיכור כדי לא לדעת מה קורה אתי, כי בתת מודע אני יודע שאני אצטרך להתמודד עם מונית אחר כך.
אולי אני לא שואל פה את האנשים הנכונים, אבל למישהו או מישהי יש רעיון איך לפתור את הבעיה הזאת? גם בלי זה יש סיבות לא לשתות. הימים שאחרי שתייה הופכים יותר ויותר קשים. נדמה לי שגם הפאב עצמו לא טלית שכולה תכלת. הם איכשהו משכנעים אותי לאכול, מה שמוסיף עוד הרבה למחיר. אבל גם בלי לאכול, אני יודע שיש מיסוי גבוה במיוחד על אלכוהול ולכן המחיר תמיד גבוה. ואפילו אם לא היו כל הבעיות האלה, בשביל להשתכר כמו פעם אני צריך להיות נקי מהתרופות כמו פעם. ניסיתי מתישהו לרדת במינון של תרופת הלילה, ומצאתי את עצמי שוב מחפש שעות באינטרנט אחרי משהו איזוטרי.
כשאני מנסה לדמיין את גיבורי הסיפורים שלי, במדינה מושלמת שנהגי המוניות בה ישרים ואין בה מיסוי גבוה על אלכוהול, עדיין אני לא מסוגל לדמיין חוויית שכרות, והנגאובר נורמלי, כי אני לא יכול לדמיין אדם בלי תרופות.
חשבתי וחשבתי והבנתי שהסיבה העיקרית שבגללה אני לא רוצה לצאת היא שלא משנה באיזו שעה אני אחזור, או כמה שיכור אני אהיה, נהג המונית ירמה אותי. אני מקווה שסה"ר לא ימחקו את התגובה בגלל גזענות אבל זה קשור לזה שאני גר בירושלים, ושום נהג מונית יהודי לא עובד בשעות הלילה. הדרכים שלהם לרמות אותך רבות. יש אחד, ספציפי, שאני לא יודע את שמו אבל הוא עובד בשלוש, שכשנתתי לו שטרות של 100 הוא טען שאלה היו שטרות של 20. אחרים פשוט לוקחים בגלוי מחירים של כמה עשרות שקלים, או מוצאים תירוץ לא להפעיל את המונה כשאתה מבקש מהם. זה הדבר העיקרי שהורס לי את חוויית השתייה. יכול להיות שבגלל זה אני אף פעם לא מספיק שיכור כדי לא לדעת מה קורה אתי, כי בתת מודע אני יודע שאני אצטרך להתמודד עם מונית אחר כך.
אולי אני לא שואל פה את האנשים הנכונים, אבל למישהו או מישהי יש רעיון איך לפתור את הבעיה הזאת? גם בלי זה יש סיבות לא לשתות. הימים שאחרי שתייה הופכים יותר ויותר קשים. נדמה לי שגם הפאב עצמו לא טלית שכולה תכלת. הם איכשהו משכנעים אותי לאכול, מה שמוסיף עוד הרבה למחיר. אבל גם בלי לאכול, אני יודע שיש מיסוי גבוה במיוחד על אלכוהול ולכן המחיר תמיד גבוה. ואפילו אם לא היו כל הבעיות האלה, בשביל להשתכר כמו פעם אני צריך להיות נקי מהתרופות כמו פעם. ניסיתי מתישהו לרדת במינון של תרופת הלילה, ומצאתי את עצמי שוב מחפש שעות באינטרנט אחרי משהו איזוטרי.
כשאני מנסה לדמיין את גיבורי הסיפורים שלי, במדינה מושלמת שנהגי המוניות בה ישרים ואין בה מיסוי גבוה על אלכוהול, עדיין אני לא מסוגל לדמיין חוויית שכרות, והנגאובר נורמלי, כי אני לא יכול לדמיין אדם בלי תרופות.