תודה
תודה על הדאגה.
כמו שכתבתי, לעת עתה, אני מנסה להפסיק לכתוב פה, או בכל מקום.
קרו לי דברים מטורפים בשבוע האחרון, משטרה בלאגנים.
לא בגלל סהר.
ניסיתי להתאבד, והבנתי שמה שכותבים שרעיל לא בהרכח רעיל לכל אחד.
התערבו משטרות, המשפחה שלי בערך.
עכשיו אני בין לבין.
צריכה למצוא את הכיוון שאני רוצה ללכת בו.
צריכה וצריכה.. ועייפה מאוד. וחולה עדיין (קצת יותר).
אני מוקפת אנשים, בגלל המשטרה, ואני נעלמתי, כל מי שמכיר אותי בערך קיבל ביקור או טלפון מהם.
הבנתי שהיכאון שלי לא חיצוני. שזה סתם תירוצים להרגשה הפנימית.
האגואיסטית כמו שמישהי כאן כתבה לי.
אולי הבכיינית, אולי העצלנית, אולי האנוכית. בחרתי להישאר למטה עוד קצת. או לנצח, או לא יודעת.
אני מאוד מבולבלת, לא מצליחה להגיע לשום החלטה, לשום כיוון...
כרגע עדיין נחה, חזרתי הבייתה אחרי כמה ימים שהלכתי, ברחתי קצת, ואז הייתי חייבת לנסוע למשפחה.
זה מטופש הניסיונות שלי.
בגלל זה בעיקר רציתי להפסיק לכתוב. אני כותבת יותר מדי, וכנראה שיותר ממה שהאינטרנט יכול להכיל/מותר לו.
תודה על הדאגה, זה שימח אותי לראות את ההודעות האלה כאן.