ThereIsTruth
New member
מה לומר
כשהשתחררתי מהצבא אחרי 3 שנים בתפקיד זוטר, בלי טיפת מימוש עצמי, מלא בעצב ורגשי נחיתות, אמרתי לעצמי שאני יכול לקום ולבנות עתיד חדש, מעבר לים. זה היה "רק" עניין של לעשות תואר ולצבור קצת ניסיון, ואז אני אלך על זה. הייתי אז בן 21. רציתי לחלום. ניסיתי לקום.
כשהלימודים שלי קרסו ועשרות אלפי שקלים שחסכתי בעבודה קשה הלכו לפח, וחזרתי לעבוד בגיל כמעט 30 בעבודות של אחרי צבא, אמרתי לעצמי שאני עדיין יכול לקום. תעבוד בעבודות זוטרות, תשתקם, ותחזור ללמוד במסגרת אחרת, ממוקדת ופשוטה יותר. אתה תצליח.
כשעברתי עשרות מקומות עבודה בתקופה של פחות משנתיים, בחלקם טופס 101 + יום עבודה אחד, בחלקם קצת יותר, אמרתי לעצמי שזה בסדר. קשה לך, מותר לך, תמשיך לנסות. אל תוותר. תמשיך להגיע לראיונות, תנסה להשתלב, גם אם קשה לך. גם אם כמעט ואין סיכוי. אל תתייאש.
כשמצאתי מקום עבודה "יציב" ועברתי שם התנכלות מצד עובדים ומנהלים, השפלות והתעללויות של ממש, הבנתי שהמקום שלי בבית. תעבוד, אבל מהבית. פגוע, פצוע, הלכתי ופתחתי תיק עצמאי, ובסוף מצאתי עבודה במשרה חלקית מהבית. בין מחשבות בלתי פוסקות על מה שעברתי, הקלדתי וקיוויתי. אבל הבנתי שהפעם נפלתי חזק מדי. פסיכולוגית הפנתה אותי לביטוח לאומי, לזעוק את הזעקה, לקבל את העזרה, אבל התיק עדיין בטיפול והסוף לא נראה באופק.
ועכשיו, עומד מול הוצאה לפועל, פשיטת רגל, תהליכים של שנים, למי שהוא כבר שק איגרוף של אחרים כל החיים, מה עכשיו אני אומר לעצמי? לקום איך? לקום . . . בשביל מה?
כשהשתחררתי מהצבא אחרי 3 שנים בתפקיד זוטר, בלי טיפת מימוש עצמי, מלא בעצב ורגשי נחיתות, אמרתי לעצמי שאני יכול לקום ולבנות עתיד חדש, מעבר לים. זה היה "רק" עניין של לעשות תואר ולצבור קצת ניסיון, ואז אני אלך על זה. הייתי אז בן 21. רציתי לחלום. ניסיתי לקום.
כשהלימודים שלי קרסו ועשרות אלפי שקלים שחסכתי בעבודה קשה הלכו לפח, וחזרתי לעבוד בגיל כמעט 30 בעבודות של אחרי צבא, אמרתי לעצמי שאני עדיין יכול לקום. תעבוד בעבודות זוטרות, תשתקם, ותחזור ללמוד במסגרת אחרת, ממוקדת ופשוטה יותר. אתה תצליח.
כשעברתי עשרות מקומות עבודה בתקופה של פחות משנתיים, בחלקם טופס 101 + יום עבודה אחד, בחלקם קצת יותר, אמרתי לעצמי שזה בסדר. קשה לך, מותר לך, תמשיך לנסות. אל תוותר. תמשיך להגיע לראיונות, תנסה להשתלב, גם אם קשה לך. גם אם כמעט ואין סיכוי. אל תתייאש.
כשמצאתי מקום עבודה "יציב" ועברתי שם התנכלות מצד עובדים ומנהלים, השפלות והתעללויות של ממש, הבנתי שהמקום שלי בבית. תעבוד, אבל מהבית. פגוע, פצוע, הלכתי ופתחתי תיק עצמאי, ובסוף מצאתי עבודה במשרה חלקית מהבית. בין מחשבות בלתי פוסקות על מה שעברתי, הקלדתי וקיוויתי. אבל הבנתי שהפעם נפלתי חזק מדי. פסיכולוגית הפנתה אותי לביטוח לאומי, לזעוק את הזעקה, לקבל את העזרה, אבל התיק עדיין בטיפול והסוף לא נראה באופק.
ועכשיו, עומד מול הוצאה לפועל, פשיטת רגל, תהליכים של שנים, למי שהוא כבר שק איגרוף של אחרים כל החיים, מה עכשיו אני אומר לעצמי? לקום איך? לקום . . . בשביל מה?
