עליסה שבורה
New member
היתרונות בלהיות חולה
מצאתי יתרון בלהיות חולה. נרדמתי (עם הנעליים, מכוסה בצעיף ובמעיל), בשעה 20:30-21:00. בסלון, עקומה.
קמתי לפני שעה. זה בערך 7 שעות שישנתי רצוף. זה יותר מכל שעות השינה שהיו לי שבוע שעבר ביחד...
רק האוזניים, והגרון, או שזה רק האוזניים שעובר לגרון? כואבות..
ועכשיו שוקלת מה לעשות. יש לי סידורים מחר בבוקר. הבטחתי שלא אלך לפני שאסיים הכל. חייבת לסיים הכל.
אחרי הסידורים צצריכה לעבוד כמה שעות. "לעבוד", לעשות כלום. קצת תוהה למה להמשיך ללכת לשם. במילא זה כבר לא ישנה לי הכסף הזה. אולי עדיף לפנות את הזמן לדברים חשובים יותר. אולי ככה אני באמת אספיק לעשות את כל הסידורים לפני.
כנראה שמחר אני אחליט. וכנראה שאמשיך ללכת לשם. לא רוצה שידעו ויבינו משהו.
היום לא בכיתי, זה מעט מבלבל. כל התנודות האלה, הלא ברורות. זה לא שהיה לי טוב. זה יותר שלא הוזכר לי, לא הרגשתי, משהו רע.
לא הרגשתי כמעט כלום למען האמת.
הכל לידי.
מעניין אם עכשיו אחרי שישנתי יקרה לי משהו בראש, אולי הוא יסתדר ואני אחזור לעצמי. אל תפתחו ציפיות, זה לא קשור לתוכניות או משהו כזה. פשוט לחשיבה. כל השבוע החשיבה שלי היה מקוטעת, קצרים-קצרים במוח. בזכרון. אולי גם בראייה.
דיברתי עם ההסתדרות, מקום העבודה הקודם מביא לי את הכסף שהיה צריך. אם יהיה אפשרי שהכסף יגיע אליי ולא יעבור בבנק קודם (כי אז הוא ילך לבנק), בא לי לטוס ליומיים. לבזבז את כולו. להנות ממה שנשאר.
אני מניחה שמחר אני אדע. מתרגשת, אבל די מאמינה שזה לא יקרה, כי בטח שזה יצטרך לעבור בבנק, והבנק הפך עבורי לשואב אבק. מה שנכנס אליו, לא יוצא, והוא רוצה עוד.
עכשיו חשבתי, אולי אני אנסה בכל זאת ללכת לבנק? אי אוציא אישור מהוטרינר שהכלב צריך לעבור טיפול, אולי הם יאשרו לי לקחת חלק מהכסף שיכנס (זה ממש מעט, אבל זה כסף).
עוד אפשרות לא ללכת לעבודה ולהוציא מחלה, יש מצב שיש לי גם חום, הרופא יתן לי.
אבל אני מתביישת ללכת לרופא שוב. לא מסוגלת כבר. הם במילא לא עוזרים.
כל פעם שמתעוררות לי ספקות, אני מבינה מה יקרה עוד כמה ימים. ולמה החלטתי דווקא עכשיו, עוד מעט. כמה יסבך אותי אם אתחרט או אדחה או לא אצליח.
זה דפוק שזה מהנ שמעסיק אותי. יש מצב שעכשיו מישהו ישאל אותי למה אני עצובה, אני אענה שאני לא עצובה, או שאני לא יודעת.
דחקתי הכל ואת עצמי. הדחקתי הכל.
נשאר כלום, שום רגש, שום מחשבה. אוזניים מצפצפות וגרון כבד.
לא יודעת לאן ללכת, מה לעשות, מה לחשוב או איפה להיות.
נשארת בריק...
מצאתי יתרון בלהיות חולה. נרדמתי (עם הנעליים, מכוסה בצעיף ובמעיל), בשעה 20:30-21:00. בסלון, עקומה.
קמתי לפני שעה. זה בערך 7 שעות שישנתי רצוף. זה יותר מכל שעות השינה שהיו לי שבוע שעבר ביחד...
רק האוזניים, והגרון, או שזה רק האוזניים שעובר לגרון? כואבות..
ועכשיו שוקלת מה לעשות. יש לי סידורים מחר בבוקר. הבטחתי שלא אלך לפני שאסיים הכל. חייבת לסיים הכל.
אחרי הסידורים צצריכה לעבוד כמה שעות. "לעבוד", לעשות כלום. קצת תוהה למה להמשיך ללכת לשם. במילא זה כבר לא ישנה לי הכסף הזה. אולי עדיף לפנות את הזמן לדברים חשובים יותר. אולי ככה אני באמת אספיק לעשות את כל הסידורים לפני.
כנראה שמחר אני אחליט. וכנראה שאמשיך ללכת לשם. לא רוצה שידעו ויבינו משהו.
היום לא בכיתי, זה מעט מבלבל. כל התנודות האלה, הלא ברורות. זה לא שהיה לי טוב. זה יותר שלא הוזכר לי, לא הרגשתי, משהו רע.
לא הרגשתי כמעט כלום למען האמת.
הכל לידי.
מעניין אם עכשיו אחרי שישנתי יקרה לי משהו בראש, אולי הוא יסתדר ואני אחזור לעצמי. אל תפתחו ציפיות, זה לא קשור לתוכניות או משהו כזה. פשוט לחשיבה. כל השבוע החשיבה שלי היה מקוטעת, קצרים-קצרים במוח. בזכרון. אולי גם בראייה.
דיברתי עם ההסתדרות, מקום העבודה הקודם מביא לי את הכסף שהיה צריך. אם יהיה אפשרי שהכסף יגיע אליי ולא יעבור בבנק קודם (כי אז הוא ילך לבנק), בא לי לטוס ליומיים. לבזבז את כולו. להנות ממה שנשאר.
אני מניחה שמחר אני אדע. מתרגשת, אבל די מאמינה שזה לא יקרה, כי בטח שזה יצטרך לעבור בבנק, והבנק הפך עבורי לשואב אבק. מה שנכנס אליו, לא יוצא, והוא רוצה עוד.
עכשיו חשבתי, אולי אני אנסה בכל זאת ללכת לבנק? אי אוציא אישור מהוטרינר שהכלב צריך לעבור טיפול, אולי הם יאשרו לי לקחת חלק מהכסף שיכנס (זה ממש מעט, אבל זה כסף).
עוד אפשרות לא ללכת לעבודה ולהוציא מחלה, יש מצב שיש לי גם חום, הרופא יתן לי.
אבל אני מתביישת ללכת לרופא שוב. לא מסוגלת כבר. הם במילא לא עוזרים.
כל פעם שמתעוררות לי ספקות, אני מבינה מה יקרה עוד כמה ימים. ולמה החלטתי דווקא עכשיו, עוד מעט. כמה יסבך אותי אם אתחרט או אדחה או לא אצליח.
זה דפוק שזה מהנ שמעסיק אותי. יש מצב שעכשיו מישהו ישאל אותי למה אני עצובה, אני אענה שאני לא עצובה, או שאני לא יודעת.
דחקתי הכל ואת עצמי. הדחקתי הכל.
נשאר כלום, שום רגש, שום מחשבה. אוזניים מצפצפות וגרון כבד.
לא יודעת לאן ללכת, מה לעשות, מה לחשוב או איפה להיות.
נשארת בריק...