הבינוניות של החברה הכללית מדרדרת אותי להרגשה רעה.
אנשים כל כך סגורים וכל כך נעולים בחייהם,כל כך בטוחים כעץ הסקויה על גבי אדמה ישרה.
אני יוצא החוצה,מסתכל מסביב,מדבר מדי פעם עם כמה אנשים שנתקלו בטעות בחיי, ושום דבר לא יוצא מזה, כי אנשים רווי נחת, לא מחפשים שום דיבור ושיח שיפריע למנוחת הדעת למלות הנפש.(אני לא מתכוון שאני מדבר סתם עם אנשים ברחוב,אני מתכוון באירועים חברתיים).
כולם עברו דברים דומים לשלי, רק אני צריך לחפש אנשים שדומים לי, אז הם דומים לי או לא דומים לי האלה הבריאים בנפשם שעברו דברים דומים ?
אין לי דימוי עצמי נמוך,אין לי דימוי עצמי בכלל, כנראה שאני לא שווה יותר מדי, אבל לפחות אם הייתי יודע שאני שווה מעט מדי הייתי טורח לתקן את זה.
אנשים כל כך סגורים וכל כך נעולים בחייהם,כל כך בטוחים כעץ הסקויה על גבי אדמה ישרה.
אני יוצא החוצה,מסתכל מסביב,מדבר מדי פעם עם כמה אנשים שנתקלו בטעות בחיי, ושום דבר לא יוצא מזה, כי אנשים רווי נחת, לא מחפשים שום דיבור ושיח שיפריע למנוחת הדעת למלות הנפש.(אני לא מתכוון שאני מדבר סתם עם אנשים ברחוב,אני מתכוון באירועים חברתיים).
כולם עברו דברים דומים לשלי, רק אני צריך לחפש אנשים שדומים לי, אז הם דומים לי או לא דומים לי האלה הבריאים בנפשם שעברו דברים דומים ?
אין לי דימוי עצמי נמוך,אין לי דימוי עצמי בכלל, כנראה שאני לא שווה יותר מדי, אבל לפחות אם הייתי יודע שאני שווה מעט מדי הייתי טורח לתקן את זה.
