עצוב לי

[11abcdefg]

עצוב לי

עצוב לי מאוד.
מאוד עצוב לי.
הצינון הזה לקח לי את הבריאות, המצב רוח והתקווה.
דווקא כל כך השתדלתי, כל כך ניסיתי, כל כך קיוויתי.
מרגישה שהכל מתרסק, אני מתרסקת.
אין מי שיתפוס, ולי אין כוח לתפוס את עצמי.
בקיצור הכל אבוד והכל גמור.
אני אבודה.
וכל כך כל כך עצוב לי.

 

[11abcdefg]

אני כזאת סתומה

באמת סתומה.
כל כך ניסיתי, באמת כל כך ניסיתי.
הייתי כל כך אופטימית וראיתי תקווה, ראיתי עתיד.
ראיתי דברים טובים, רגעים טובים.
הייתי אני, יותר אני מתמיד.
עודדתי את עצמי, ניסיתי לעודד אחרים כי היה לי איכפת.
באמת איכפת.
התנהגתי כמו שרציתי שיתנהגו אלי.
אבל זהו, התרסקתי.
אני לא מסוגלת לעודד את עצמי יותר, רע לי כל כך שאני לא יכולה לנשום,
אנשים כמובן שלא מתנהגים כמו שאני רוצה שיתנהגו אלי, כמו שאני התנהגתי אליהם, רק לי איכפת במידה כזאת, הם לא רואים אותי בכלל.

כן, יכול להיות שזה שכל כך רע לי מערפל לי את הראייה כרגע.
אבל ככל הנראה לא, זו המציאות.
בסופו של יום, במילא רק לי איכפת.
הרי אם זה היה אחרת, לא הייתי מוצאת את עצמי כותבת בפורום באינטרנט בתקווה אינסופית שמישהו יגיב ויגיד שאיכפת לו.

כן, רק לי איכפת, רק אני ארים את עצמי, רק אני רואה אותי.
רק שהפעם נראה לי שהכל אבוד כל כך.

אז כנראה שהכל באמת אבוד כל כך.

 

[איילת30105]

לא אבוד!!!!יש מי שרואה ואכפת לו,גם אם זה לא נראה כך

האמת שנכנסתי לכאן כדי לכתוב כמה הכל נורא והכל סוגר עליי ואבוד,אבל אז ראיתי אותך ואת ׳כאב׳ ואני רוצה לזעוק מבעד למקלדת:אתן לא לבד!!!!!!ולא,לא הכל אבוד..גם אם אנחנו בטוחים בכך,לא הכל אבוד!!!

abc יקרה,אני רוצה לקוות בכל מאודי שהשמש עוד תחייך אלייך ושתזכי לאור גם ביום סגריר!!!

אולי דווקא כשנפסיק לקוות כ׳כ..דווקא כשלא נצפה לשינוי כלשהו,אולי דווקא כשנרפה(בעודנו בחיים!!!)אולי דווקא אז פתאום העולם ייראה בהיר מעט יותר.

הראייה שלי כרגע מאד מעורפלת..אבל אני רואה אותך ואני יודעת שיש מי שרואה אותך ויש מי שכן אכפת לו,גם אם לא תחושי בכך..ואת בוודאי שלא סתומה!!!

קבלי חיבוק וירטואלי מ׳יצורה׳׳ שלא מכירה אותך אבל כן רואה אותך ואת כאבך ובטוחה שיש בין מכרייך ואוהבייך מי שרואה אותך ואת כאבך..גם אם את לא מרגישה שזה כך.

תמיד לשורש המלים יכולה להיות משמעות שונה: פחד-דחף,מחלה-החלמה ,לחץ-היחלצות והצלחה

מאחלת לך לחוות את המשמעות הטובה של המלים הללו

 

[11abcdefg]

אל תקראי לעצמך יצורה!

אם טרחת לכתוב לי ולהגיב לי מכל הלב, זה אומר המון המון עליך
ואת לא! יצורה

 

[איילת30105]

מקסימה שאת

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

בגלל הצטננות קלה לא צריך לאבד את כל התקווה. עצב מצב טבעי שיכול להשתפר במאמץ. חשוב שתעריכי ותאהבי את עצמך ולא תתייאשי.
&nbsp

 

[RebelRex]

את לא לבד

גם אם אנשים לא עונים, הם קוראים. מזדההים.
מה לגבי לפנות לעזרה מקצועית?

 

[11abcdefg]

תודה.

זה בדיוק למה אני לא אוהבת לכתוב בפורום..
אני לא יודעת אם מישהו קורא, אם מישהו מזדהה,
אני יכולה לראות רק תגובות.
אבל בסדר.

ואני נגד עזרה מקצועית, אבל זה כבר סיפור אחר.

 

[איילת30105]

abcdefg איפה את?

 

[11abcdefg]

תודה לךממ

ממש ממש ממש יפה מצידך להתעניין, מעריכה מאוד.
מרגישה רע פיזית ונפשית
ואין לי כוח להרים את עצמי.
תודה לך על התגובה וההתעניינות, זה מאוד חשוב לי.

 

[איילת30105]

טוב לראות סימן,שלא נקרא ל

מקווה שהחיים יתבהרו ויהיו יותר נסבלים ובהמשך גם יחייכו אלייך...

תזכרי תמיד שלכל תהום יש גם את את חלקה העליון
לכל מנהרה יש פתח שבו מגיעה קרן אור.
סהכ גם הגוף שלך חלש לאחר הצטננות והתייסרות.
(אולי תקחי ויטמינים להתחזקות?)
ותשתפי גם כשתרגישי טוב יותר,בסדר?
שבוע טוב עם הרבה אור יום ללחיים..

 

[11abcdefg]

רצית לקרוא לפיראטים?

התחלתי לכתוב אתמול , אבל המחשב החליט שהוא חייב עדכון ונמאס לי להתעקש, אז כבר איבדתי את הפאונטה.
לוקחת ויטמינים.
וטוב?
לא מכירה..

תודה.

 

[איילת30105]

הכוונה היתה לכיבוי אש,חחח

את לא צריכה להכיר את ׳טוב׳,הוא צריך להכיר אותך...ושיהיה שבוע טובבבבב על אף שאינכם מכירים.. עדיין

 

[11abcdefg]

תודה

 

[Gali04]

ביקור חולה

איך מרגישה מבחינת ההתקררות? שיפור קל?
&nbsp
ואיך מרגישה מבחינת הנפש?
&nbsp
ספרי קצת...

 

[11abcdefg]

תודה, מעריכה מאוד

מרגישה רע מכל בחינה אפשרית.

 

[סהר-תמיכה]

להרגיש שהכל אוזל

היי יקירה,
אני מצטערת לשמוע שאת עדיין כאובה כל כך, שהמחלה לא מרפה.. מקווה להחלמה מהירה כמה שיותר, כל כך מגיעה לך הפוגה.
קראתי כמה מותשת, מרוקנת ונטולת כוחות את מרגישה עכשיו, כמה לא נראית ועזובה.. והלב באמת יוצא ממקומו, רוצה להצטרף אלייך אל השבר הזה, לשבת איתך יחד על גדותיו הסדוקות, עד שתרגישי שהכוחות שבך מתאוששים דיים כדי לנסות ולאסוף בזהירות, בחמלה, בעדינות משותפת, לאחות ביחד את השברים..
ab יקרה, אני מבינה כמה שהמחלה הזו מרסקת אותך, מותירה אותך סחוטה משארית הכוחות, מרגישה שכל מה שאת יכולה לעשות כעת הוא לשקוע, להתבונן בתקווה שאוזלת אל מול הכאב הגואה, וזה בסדר יקירה.. מבינה איך כל החלומות והשאיפות, התקוות – כולם מרגישים לך כאילו הם הולכים ומתרחקים, הולכים ומתרסקים, הולכים ונמוגים באופק הבלתי מושג, האבוד.. וזה גם בסדר יקירה, להרגיש ככה כשכל כך רע.. אני מקווה מעומק ליבי, שהדברים ישתנו, שהערפל הזה, כפי שתיארת אותו, יתפוגג עם ערפילי המחלה, יתיר לקרני שמש חדשות להכנס מבעד לעננים שממסכים עכשיו..