מנסה להבין
אפשר לשאול בן כמה אתה?
הכל אפשר לשנות, זה תלוי בך ובעבודה שלך.
גם צורה של גוף. יהיה לך יותר קשה "להצר" את הגוף שלך עכשיו. אבל זה אפשרי אם זה מה שאתה רוצה.
חלבונים עוזרים לבניית שריר. פחממות סותרות את זה- וביחד זה הופך לשומן.
תזונה נכונה ומותאמת לצרכים שלך, בשילוב עם פעילות (לדעתי רק אירובית, כדי לשרוף שומן ולא לבנות עוד שכבות של שריר) נכונה, וזמן- יתנו את המענה שאתה צריך.
אני מאמינה שאנחנו בוחרים לתת מקום ל"עיניים" של אנשים. מחשבה יוצרת מציאות.
מה איכפת לך מה אנשים חושבים? איכפת מאנשים שקרובים אלינו, אנחנו רוצים סה"כ להתחבב ולהיות נאהבים על ידם. אז איכפת לנו מה הם חושבים, איכפת לנסות לרצות אותם. אבל באיזה מחיר? אל תוותר על עצמך בשביל הסביבה. היא משתנה והולכת. אתה נשאר עם עצמך.
בעברי, היו לי הפרעות אכילה, כי היה איכפת לי מהסביבה, מזה שקראו לי שמנה,, מכוערת. היה לי הקשר ישיר בין הגוף שלי ליופי שלי.
הרסתי לעצמי את הגוף, עד היום אני סובלת מבעיות בעיכול, הפרעות בתזונה, ולעיתים, כשאני חלשה, שוב נאחזת בהפרעות האכילה שצצות. אני כבר לא אובססיבית כמו בעבר, אבל כל מילה שאומרים על המראה שלי, מחזירה אותי לגיל 16 המפוחד.
ההבדל שהיום אני יודעת שאני יפה, נדרשו הרבה שנים שאני אלמד את זה. ולדעתי גם נהייתי יפה יותר עם השנים. ככל ששמעתי את זה יותר, ככל שהרגשתיאת זה יותר- הצורה שלי השתנתה. היום כמעט לכל מקום שאני הולכת, אנשים מחמיאים לי על המראה.
המראה זו ההרגשה שלנו. החיוך שלנו. הביטחון.
כמה אנשים יפים, עם גוף יפה ראית - וחשבת שהם מכוערים? ולהפך?
זה הרגשה ותשדורת.
היום כבר לא מעירים לי על המשקל (חוץ מאמא, זה לא נחשב). נכון, אני לא שמנה כמו פעם, אבל גם לא רזה. אף אחד לא אומר לי יותר "יש לך פרצוף יפה, אם רק תורידי במשקל...." או דברים דומים.
לא אומרים כי אני לא מאפשרת, כי אני כבר יודעת שאני יפה. ויודעת שליופי שלי יש קסם, אם אני רוצה.
שמת לך יעד שחשוב לך כרגע. אתה יכול להעזר במאמן כושר ותזונאי שיתנו לך את הדרך להגיע לאותה מטרה. שיהיה לך נוח עם עצמך, זה הכי חשוב.
בהצלחה
