sweet virginia
New member
ושוב משברון
כל כך לא מוצאת את עצמי בחיים האלה. לא יודעת ליצור חברויות ולא יודעת לשמור עליהן כשכבר יש. פשוט אין לי את זה. ואני כועסת על עצמי כי אין לי איזה גורם חיצוני שאני יכולה להאשים. לא חוויתי טראומות או משהו. סתם בעייה פנימית שלי עם עצמי ועם החיים.
אני כמעט ולא נכנסת לפייסבוק כי זה תמיד עושה לי רע. היום נכנסתי כדי לבדוק משהו ספציפי ולא החזקתי את עצמי אז דפדפתי בפוסטים השונים. הגעתי לדף של בחורה שאני די מעריצה. אין לי קשר איתה. היתה הכרות די שטחית בעבר והיא "חברה" שלי בפייסבוק כי בזמנו ניסיתי לעזור לה במשהו אבל בזה מסתכם הקשר. בכל מקרה- היא אם יחידנית ופעילה חברתית ולמרות שיש לה הרבה קשיים, היא ממשיכה לפעול ולעשות. ולי לא נותר אלא לקנא. הלוואי שיכולתי להיות כמוה, אפילו חלקית. ליזום ולעשות ולא לפחד ממאבקים. אבל אני ההפך הגמור. כל הזמן חושבת ומנתחת דברים ואז מוצאת סיבות למה אני לא יכולה לעשות ולמה לי זה לא מתאים. אני פשוט פחדנית ואני נרתעת ממאבקים אז מלכתחילה לא מנסה.
והשבוע היה לי ראיון עבודה. הגשתי קו"ח לתפקיד שהוא כנראה די גדול עלי אבל אמרתי לעצמי- נראה.. אם יזמנו אותי אז אולי התפקיד כן יכול להתאים. אבל בשיחה הם הבינו מהר מאוד שאני לא מתאימה. היו די נחמדים למען האמת ואני לא כועסת עליהם, אבל למה לא קראו את הקו"ח שלי לפני שזימנו אותי? היו חוסכים לי עוד מפח נפש. מרגישה סתם מטומטמת שבכלל חשבתי על זה.
ועוד יומיים יש לי עוד ראיון, אבל הפעם לתפקיד שדורש הרבה יצירתיות ואני צריכה להכין תוכנית לצורכי הראיון. ושוב אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי. אני הרי לא יצירתית ועכשיו גם אין לי בכלל רצון להשקיע בזה. אולי עדיף שאני אבטל את הראיון הזה.
אם לא החשש הכלכלי, אני חושבת שכבר עדיף לי להישאר בבית ולא לעבוד בכלל.
כל כך לא מוצאת את עצמי בחיים האלה. לא יודעת ליצור חברויות ולא יודעת לשמור עליהן כשכבר יש. פשוט אין לי את זה. ואני כועסת על עצמי כי אין לי איזה גורם חיצוני שאני יכולה להאשים. לא חוויתי טראומות או משהו. סתם בעייה פנימית שלי עם עצמי ועם החיים.
אני כמעט ולא נכנסת לפייסבוק כי זה תמיד עושה לי רע. היום נכנסתי כדי לבדוק משהו ספציפי ולא החזקתי את עצמי אז דפדפתי בפוסטים השונים. הגעתי לדף של בחורה שאני די מעריצה. אין לי קשר איתה. היתה הכרות די שטחית בעבר והיא "חברה" שלי בפייסבוק כי בזמנו ניסיתי לעזור לה במשהו אבל בזה מסתכם הקשר. בכל מקרה- היא אם יחידנית ופעילה חברתית ולמרות שיש לה הרבה קשיים, היא ממשיכה לפעול ולעשות. ולי לא נותר אלא לקנא. הלוואי שיכולתי להיות כמוה, אפילו חלקית. ליזום ולעשות ולא לפחד ממאבקים. אבל אני ההפך הגמור. כל הזמן חושבת ומנתחת דברים ואז מוצאת סיבות למה אני לא יכולה לעשות ולמה לי זה לא מתאים. אני פשוט פחדנית ואני נרתעת ממאבקים אז מלכתחילה לא מנסה.
והשבוע היה לי ראיון עבודה. הגשתי קו"ח לתפקיד שהוא כנראה די גדול עלי אבל אמרתי לעצמי- נראה.. אם יזמנו אותי אז אולי התפקיד כן יכול להתאים. אבל בשיחה הם הבינו מהר מאוד שאני לא מתאימה. היו די נחמדים למען האמת ואני לא כועסת עליהם, אבל למה לא קראו את הקו"ח שלי לפני שזימנו אותי? היו חוסכים לי עוד מפח נפש. מרגישה סתם מטומטמת שבכלל חשבתי על זה.
ועוד יומיים יש לי עוד ראיון, אבל הפעם לתפקיד שדורש הרבה יצירתיות ואני צריכה להכין תוכנית לצורכי הראיון. ושוב אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי. אני הרי לא יצירתית ועכשיו גם אין לי בכלל רצון להשקיע בזה. אולי עדיף שאני אבטל את הראיון הזה.
אם לא החשש הכלכלי, אני חושבת שכבר עדיף לי להישאר בבית ולא לעבוד בכלל.
