לתת מוצא לרגש
שלום משה,
החוויה של הסבל היא חוויה כואבת מאד, וגם כאשר הכאב הוא נפשי, לפעמים הוא יכול להיעשות חזק כל כך שאנו ממש מרגישים אותו גופנית, ואתה באמת מתאר ש"משהו רוצה לצאת, אבל לא מצליח", ושהגוף נלחם בעצמו. נשמע שאתה רוצה להילחם, להתנגד, אבל מפנה את המאבק כלפי פנים, וכך יוצר כאב. כי אתה לא מביא לידי ביטוי חיצוני את מה שאתה מרגיש. אתה רוצה לבטא, אבל מרגיש כלוא בתוכך, ואולי אתה לא מרגיש שיש לך יכולת או נתיב או מוצא לפעול בעולם, אולי אתה מרגיש חסר אונים מול הנסיבות החיצוניות, ולכן כולא את רגשותיך בפנים ויוצר מצב שאין לך לאן להימלט מהכאב. ייתכן ואתה לא מרגיש בטוח מספיק מול העולם, או שאתה מרגיש שאין לך עם מי לדבר. כך או כך, התוצאה דומה. אולי תחשוב אם יש משהו בחיים שעוצר אותך מלהיות אתה, מלבטא את עצמך באופן מלא. בכל מקרה, אתה מרגיש טוב יותר כעת, אולי תחשוב מה הביא לך הקלה ותגביר את העוצמה של אותו דבר בחיים שלך, או, לחלופין, אפשר לחשוב על כך שהסבל הגדול ביותר אינו יכול להתקיים לעד, וככל דבר רגעי, סופו לחלוף ולפנות מקום לדבר אחר, או להרגשה אחרת...