לא משהו...
גמרתי את התואר השני ונפלתי חזרה לריקנות והבדידות של החיים שלי. הלימודים היו קשים מאד אבל זו הייתה בריחה. לא הייתה תהייה מה אעשה בשישי-שבת.
ושוב התזכורת העגומה - אנשים לא רוצים להיות בחברתי. לא משנה מה אעשה, אנסה להיות נחמדה, אשתדל להסתיר את הצרות שלי, כלום לא עוזר - החריגה נראית לקילומטרים.
היינו המשפחה שלי אצל אחותי בסוכה. בעלה של אחותי לא סובל אותי וזה לא חדש, אבל גיליתי, להפתעתי ולצערי, שכך גם שתי האחייניות שלי, ואני דווקא מחבבת אותן. ישבו מולי ולא דיברו איתי כמעט כלום. ניסיונות לקשור שיחה היו כמו לדפוק את הראש בקיר. הבת שלי אמרה לי לאחר מכן שהאחייניות כועסות עלי, כי סיפרתי לאלמנתו של אבי שהילדים שלי לא עזרו כלל בבית כשלמדתי לבחינה הגדולה.
תמיד יש משהו שאני עושה לא בסדר.
כשאני מנסה להזמין חברים ברוב המקרים מתחמקים. יש שניתקו קשר. זה לא חדש לצערי. כול חיי הייתי בודדה וכך יישאר. בעלי ואני לבד רוב הזמן. הילדים (כבר לא ילדים) עסוקים בשלהם ולא אוהבים להיות בחברתי.
אין לי אפשרות לברוח להמשך לימודים. המנחה שהיה לי בתואר השני לא יכול/לא רוצה להמשיך איתי. לא בטוח שהיו מקבלים אותי לדוקטורט למרות שציונים כנראה מתאימים. יש לי שם לא טוב בחוג. אחת שמושכת לימודים ללא קץ. אני בספק אם ימליצו עלי לאוניברסיטה אחרת, וגם אם כן, המחיר אסטרונומי (14,000 ש"ח לשנה) ואין אפשרות, וגם לא טעם, לזרוק סכום כזה כדי לברוח מהבדידות.
והמחשבות הרעות חוזרות לצוץ.
אוף.
גמרתי את התואר השני ונפלתי חזרה לריקנות והבדידות של החיים שלי. הלימודים היו קשים מאד אבל זו הייתה בריחה. לא הייתה תהייה מה אעשה בשישי-שבת.
ושוב התזכורת העגומה - אנשים לא רוצים להיות בחברתי. לא משנה מה אעשה, אנסה להיות נחמדה, אשתדל להסתיר את הצרות שלי, כלום לא עוזר - החריגה נראית לקילומטרים.
היינו המשפחה שלי אצל אחותי בסוכה. בעלה של אחותי לא סובל אותי וזה לא חדש, אבל גיליתי, להפתעתי ולצערי, שכך גם שתי האחייניות שלי, ואני דווקא מחבבת אותן. ישבו מולי ולא דיברו איתי כמעט כלום. ניסיונות לקשור שיחה היו כמו לדפוק את הראש בקיר. הבת שלי אמרה לי לאחר מכן שהאחייניות כועסות עלי, כי סיפרתי לאלמנתו של אבי שהילדים שלי לא עזרו כלל בבית כשלמדתי לבחינה הגדולה.
תמיד יש משהו שאני עושה לא בסדר.
כשאני מנסה להזמין חברים ברוב המקרים מתחמקים. יש שניתקו קשר. זה לא חדש לצערי. כול חיי הייתי בודדה וכך יישאר. בעלי ואני לבד רוב הזמן. הילדים (כבר לא ילדים) עסוקים בשלהם ולא אוהבים להיות בחברתי.
אין לי אפשרות לברוח להמשך לימודים. המנחה שהיה לי בתואר השני לא יכול/לא רוצה להמשיך איתי. לא בטוח שהיו מקבלים אותי לדוקטורט למרות שציונים כנראה מתאימים. יש לי שם לא טוב בחוג. אחת שמושכת לימודים ללא קץ. אני בספק אם ימליצו עלי לאוניברסיטה אחרת, וגם אם כן, המחיר אסטרונומי (14,000 ש"ח לשנה) ואין אפשרות, וגם לא טעם, לזרוק סכום כזה כדי לברוח מהבדידות.
והמחשבות הרעות חוזרות לצוץ.
אוף.
