אז אני חוזר לשגרה
ימי חופשת החגים עומדת להסתיים
זה לא שלא עבדתי בחול המועד, כן עבדתי
אבל היו ימים רבים שלא עבדתי ונהנה מהחופש הזה
אני חוזר לשגרה
לעבודה
לתחרות בין העובדים
בימים של החופש יכולתי לצאת לבלות
ולא יצאתי לבלות
אני לא יודע אם אני מחפש לעצמי תירוצים
גילחתי מקומות בגוף ואפילו נעזרתי באחותי
אבל היה מקום אינטימי שלא הספקתי לגלח ולכן לא יצאתי
כי אני מתבייש בשיער
ולמעשה כבר מגיל 14 נמנעתי מקיום יחסי מין שם למעט מקרים נדירים בגלל העודף שיער
בגלל מחלה כרגע לא עובד הסרת שיער בלייזר
יש לי גם עוד בעיות גופניות שמקשות עליי לקיים יחסים מלאים
אז למה הראש שלי לא עובד נכון ולא גלחתי את האיזור יום לפני? כי אני מעופף.
הכרתי בחור באינטרנט שסיפר לי בטלפון על החיים הקשים שעבר ועובר ורצה לפגוש אותי במסיבה במרכז. מה שהוא סיפר לי מצד אחד עשה לי טוב כי זה חשף אותי לדברים שלא ידעתי, אבל מעט זמן אחר כך זה גרם לי להרגשה כל כך רעה. אני כן יכול לשמוע בעיות של אנשים אבל הדברים הכל כך קשים שהוא סיפר לי הפחידו אותי וגרמו לי להרגיש רע... ובאיזה שהוא מקום גם ראיתי שהבטן מבצבצת לי (לא ממש רזה...) וגם ראיתי שאנשים לא ממש מסתכלים עליי.. לא יודע או שכן. לא יודע. בכל מקרה קיוותי שהמנהלת תבקש ממני לעבוד ערב ולשמחתי היא בדיוק שלחה לי הודעה והציע לי לעבוד ערב. לעבוד ערב זה אומר שאין זמן אחר כך להתארגן ולצאת אלא להתארגן ואז לנסוע במוניות שזה יקר אז הסכמתי לעבוד ערב. אז חמישי לא בילתי וגם בימים אחרים של חופשת ראש השנה וסוכות לא בילתי . כל הזמן יש לי פחדים ומחסומים וקשיים לצאת לבלות. היה תקופה שעבדתי כל כך המון בשבוע שאמרתי לעצמי אוף נמאס לי אני רוצה לבלות ובמקרים נדירים שהשתחררתי בחמישי מוקדם יצאתי לבילוי וחזרתי מדוכא הבייתה בגלל החוסר ביטחון שלי במועדון או כי לא כולם הסתכלו עליי (וגם כשכן מסתכלים עליי אני כמו עציץ לא מדבר לא כלום חסר ביטחון) ואז תקופה ארוכה שלא השתחררתי סופשים והייתי מתוסכל שאני רוצה לבלות ואז הגיע החגים עם החופשות ומכל מיני פחדים ומחסומים נשארתי בבית. לפעמים אני חושב שהתפילות של אמא שלי שאני לא אלך עם בנים ולא יקרה לי שום קטע מיני עם בנים ושאני אלך בדרך שלה משפיעים. אני יודע שיש כוחות לתפילה אני בן אדם מאמין. וזה סיוט לגור איתה וגם עם אבא שבהמון הזדמנויות מקלל ומשמיץ אותי בפניי ומאחורי הגב וגם לי אישית לראות אותו עושה לי רע עוד מגיל ילדות שלי.
אני גר איתם כי כרגע איני יכול להשכיר דירה וגם לא לעבור לדיור מוגן מסיבות שהזכרתי בעבר ואין לי כוח לעלות שוב אבל אני כן מקווה שאצליח בעתיד לעזוב את הבית וזה תלוי במשהו שאני עובד עליו וזה כנראה יקח זמן.
החיים שלי סוג של עלובים... לדברים הטובים יש לי פנים נאות (אבל קצת עודף משקל), יש לי חדר לבד, יש לי משכורת בסדר, יש לי סמרטפון ומחשב, יש לי ידידות וקשר עם אנשים ואני משתדל להמעיט בדברים הטובים כי אני פשוט מעדיף לא לספר בפורום הזה על הדברים הטובים שיש לי בחיים. אני מעדיף לחשוף פה בעיקר את הדברים הפחות טובים כי אני חושב שלחלק (לחלק ולא כולם) העין פחות מפרגנת.
אני אחזור לי לשגרה... לחנות וללקוחות...
ומרגיש לי שאני עובד ומקבל כסף... קונה סיגריות, אוכל, מעט מאוד בגדים, לא מעט קוסמטיקה ועוד קצת דברים וזה בעיקר לעצמי המציאות היא של בית-עבודה וזה מעייף. ואני רוצה לצאת להנות לבלות אבל אני מתקשה להתארגן ולצאת לבלות לא בדיוק מה חוסם אותי וגם כשאני כן יוצא אני חסר ביטחון וגם כשמתחילים איתי וגם אם נגיד חתיך מתחיל איתי אני מתבלבל מגמם והורס את זה. אני פשוט לא יודע להסביר את עצמי אבל אני מעאפן.
וגם אם תציעו אתרי הכרויות אז כן המון בחורים פונים אליי באתרי הכרויות אבל גם שם אני מרגיש חסום מלהפגש... מכל מיני סיבות. כל מיני פחדים מוסברים ופחות מוסברים. רע לי בחיים ונמאס לי מהחיים....
ותודה לה' על השפע שנותן והוא נותן לא מעט ותודה באמת תודה אבל אני רוצה להשתפר עוד..
ימי חופשת החגים עומדת להסתיים
זה לא שלא עבדתי בחול המועד, כן עבדתי
אבל היו ימים רבים שלא עבדתי ונהנה מהחופש הזה
אני חוזר לשגרה
לעבודה
לתחרות בין העובדים
בימים של החופש יכולתי לצאת לבלות
ולא יצאתי לבלות
אני לא יודע אם אני מחפש לעצמי תירוצים
גילחתי מקומות בגוף ואפילו נעזרתי באחותי
אבל היה מקום אינטימי שלא הספקתי לגלח ולכן לא יצאתי
כי אני מתבייש בשיער
ולמעשה כבר מגיל 14 נמנעתי מקיום יחסי מין שם למעט מקרים נדירים בגלל העודף שיער
בגלל מחלה כרגע לא עובד הסרת שיער בלייזר
יש לי גם עוד בעיות גופניות שמקשות עליי לקיים יחסים מלאים
אז למה הראש שלי לא עובד נכון ולא גלחתי את האיזור יום לפני? כי אני מעופף.
הכרתי בחור באינטרנט שסיפר לי בטלפון על החיים הקשים שעבר ועובר ורצה לפגוש אותי במסיבה במרכז. מה שהוא סיפר לי מצד אחד עשה לי טוב כי זה חשף אותי לדברים שלא ידעתי, אבל מעט זמן אחר כך זה גרם לי להרגשה כל כך רעה. אני כן יכול לשמוע בעיות של אנשים אבל הדברים הכל כך קשים שהוא סיפר לי הפחידו אותי וגרמו לי להרגיש רע... ובאיזה שהוא מקום גם ראיתי שהבטן מבצבצת לי (לא ממש רזה...) וגם ראיתי שאנשים לא ממש מסתכלים עליי.. לא יודע או שכן. לא יודע. בכל מקרה קיוותי שהמנהלת תבקש ממני לעבוד ערב ולשמחתי היא בדיוק שלחה לי הודעה והציע לי לעבוד ערב. לעבוד ערב זה אומר שאין זמן אחר כך להתארגן ולצאת אלא להתארגן ואז לנסוע במוניות שזה יקר אז הסכמתי לעבוד ערב. אז חמישי לא בילתי וגם בימים אחרים של חופשת ראש השנה וסוכות לא בילתי . כל הזמן יש לי פחדים ומחסומים וקשיים לצאת לבלות. היה תקופה שעבדתי כל כך המון בשבוע שאמרתי לעצמי אוף נמאס לי אני רוצה לבלות ובמקרים נדירים שהשתחררתי בחמישי מוקדם יצאתי לבילוי וחזרתי מדוכא הבייתה בגלל החוסר ביטחון שלי במועדון או כי לא כולם הסתכלו עליי (וגם כשכן מסתכלים עליי אני כמו עציץ לא מדבר לא כלום חסר ביטחון) ואז תקופה ארוכה שלא השתחררתי סופשים והייתי מתוסכל שאני רוצה לבלות ואז הגיע החגים עם החופשות ומכל מיני פחדים ומחסומים נשארתי בבית. לפעמים אני חושב שהתפילות של אמא שלי שאני לא אלך עם בנים ולא יקרה לי שום קטע מיני עם בנים ושאני אלך בדרך שלה משפיעים. אני יודע שיש כוחות לתפילה אני בן אדם מאמין. וזה סיוט לגור איתה וגם עם אבא שבהמון הזדמנויות מקלל ומשמיץ אותי בפניי ומאחורי הגב וגם לי אישית לראות אותו עושה לי רע עוד מגיל ילדות שלי.
אני גר איתם כי כרגע איני יכול להשכיר דירה וגם לא לעבור לדיור מוגן מסיבות שהזכרתי בעבר ואין לי כוח לעלות שוב אבל אני כן מקווה שאצליח בעתיד לעזוב את הבית וזה תלוי במשהו שאני עובד עליו וזה כנראה יקח זמן.
החיים שלי סוג של עלובים... לדברים הטובים יש לי פנים נאות (אבל קצת עודף משקל), יש לי חדר לבד, יש לי משכורת בסדר, יש לי סמרטפון ומחשב, יש לי ידידות וקשר עם אנשים ואני משתדל להמעיט בדברים הטובים כי אני פשוט מעדיף לא לספר בפורום הזה על הדברים הטובים שיש לי בחיים. אני מעדיף לחשוף פה בעיקר את הדברים הפחות טובים כי אני חושב שלחלק (לחלק ולא כולם) העין פחות מפרגנת.
אני אחזור לי לשגרה... לחנות וללקוחות...
ומרגיש לי שאני עובד ומקבל כסף... קונה סיגריות, אוכל, מעט מאוד בגדים, לא מעט קוסמטיקה ועוד קצת דברים וזה בעיקר לעצמי המציאות היא של בית-עבודה וזה מעייף. ואני רוצה לצאת להנות לבלות אבל אני מתקשה להתארגן ולצאת לבלות לא בדיוק מה חוסם אותי וגם כשאני כן יוצא אני חסר ביטחון וגם כשמתחילים איתי וגם אם נגיד חתיך מתחיל איתי אני מתבלבל מגמם והורס את זה. אני פשוט לא יודע להסביר את עצמי אבל אני מעאפן.
וגם אם תציעו אתרי הכרויות אז כן המון בחורים פונים אליי באתרי הכרויות אבל גם שם אני מרגיש חסום מלהפגש... מכל מיני סיבות. כל מיני פחדים מוסברים ופחות מוסברים. רע לי בחיים ונמאס לי מהחיים....
ותודה לה' על השפע שנותן והוא נותן לא מעט ותודה באמת תודה אבל אני רוצה להשתפר עוד..