אז אני חוזר לשגרה

[nike001]

אז אני חוזר לשגרה

ימי חופשת החגים עומדת להסתיים
זה לא שלא עבדתי בחול המועד, כן עבדתי
אבל היו ימים רבים שלא עבדתי ונהנה מהחופש הזה
אני חוזר לשגרה
לעבודה
לתחרות בין העובדים

בימים של החופש יכולתי לצאת לבלות
ולא יצאתי לבלות
אני לא יודע אם אני מחפש לעצמי תירוצים
גילחתי מקומות בגוף ואפילו נעזרתי באחותי
אבל היה מקום אינטימי שלא הספקתי לגלח ולכן לא יצאתי
כי אני מתבייש בשיער
ולמעשה כבר מגיל 14 נמנעתי מקיום יחסי מין שם למעט מקרים נדירים בגלל העודף שיער
בגלל מחלה כרגע לא עובד הסרת שיער בלייזר
יש לי גם עוד בעיות גופניות שמקשות עליי לקיים יחסים מלאים
אז למה הראש שלי לא עובד נכון ולא גלחתי את האיזור יום לפני? כי אני מעופף.
הכרתי בחור באינטרנט שסיפר לי בטלפון על החיים הקשים שעבר ועובר ורצה לפגוש אותי במסיבה במרכז. מה שהוא סיפר לי מצד אחד עשה לי טוב כי זה חשף אותי לדברים שלא ידעתי, אבל מעט זמן אחר כך זה גרם לי להרגשה כל כך רעה. אני כן יכול לשמוע בעיות של אנשים אבל הדברים הכל כך קשים שהוא סיפר לי הפחידו אותי וגרמו לי להרגיש רע... ובאיזה שהוא מקום גם ראיתי שהבטן מבצבצת לי (לא ממש רזה...) וגם ראיתי שאנשים לא ממש מסתכלים עליי.. לא יודע או שכן. לא יודע. בכל מקרה קיוותי שהמנהלת תבקש ממני לעבוד ערב ולשמחתי היא בדיוק שלחה לי הודעה והציע לי לעבוד ערב. לעבוד ערב זה אומר שאין זמן אחר כך להתארגן ולצאת אלא להתארגן ואז לנסוע במוניות שזה יקר אז הסכמתי לעבוד ערב. אז חמישי לא בילתי וגם בימים אחרים של חופשת ראש השנה וסוכות לא בילתי . כל הזמן יש לי פחדים ומחסומים וקשיים לצאת לבלות. היה תקופה שעבדתי כל כך המון בשבוע שאמרתי לעצמי אוף נמאס לי אני רוצה לבלות ובמקרים נדירים שהשתחררתי בחמישי מוקדם יצאתי לבילוי וחזרתי מדוכא הבייתה בגלל החוסר ביטחון שלי במועדון או כי לא כולם הסתכלו עליי (וגם כשכן מסתכלים עליי אני כמו עציץ לא מדבר לא כלום חסר ביטחון) ואז תקופה ארוכה שלא השתחררתי סופשים והייתי מתוסכל שאני רוצה לבלות ואז הגיע החגים עם החופשות ומכל מיני פחדים ומחסומים נשארתי בבית. לפעמים אני חושב שהתפילות של אמא שלי שאני לא אלך עם בנים ולא יקרה לי שום קטע מיני עם בנים ושאני אלך בדרך שלה משפיעים. אני יודע שיש כוחות לתפילה אני בן אדם מאמין. וזה סיוט לגור איתה וגם עם אבא שבהמון הזדמנויות מקלל ומשמיץ אותי בפניי ומאחורי הגב וגם לי אישית לראות אותו עושה לי רע עוד מגיל ילדות שלי.
אני גר איתם כי כרגע איני יכול להשכיר דירה וגם לא לעבור לדיור מוגן מסיבות שהזכרתי בעבר ואין לי כוח לעלות שוב אבל אני כן מקווה שאצליח בעתיד לעזוב את הבית וזה תלוי במשהו שאני עובד עליו וזה כנראה יקח זמן.

החיים שלי סוג של עלובים... לדברים הטובים יש לי פנים נאות (אבל קצת עודף משקל), יש לי חדר לבד, יש לי משכורת בסדר, יש לי סמרטפון ומחשב, יש לי ידידות וקשר עם אנשים ואני משתדל להמעיט בדברים הטובים כי אני פשוט מעדיף לא לספר בפורום הזה על הדברים הטובים שיש לי בחיים. אני מעדיף לחשוף פה בעיקר את הדברים הפחות טובים כי אני חושב שלחלק (לחלק ולא כולם) העין פחות מפרגנת.

אני אחזור לי לשגרה... לחנות וללקוחות...
ומרגיש לי שאני עובד ומקבל כסף... קונה סיגריות, אוכל, מעט מאוד בגדים, לא מעט קוסמטיקה ועוד קצת דברים וזה בעיקר לעצמי המציאות היא של בית-עבודה וזה מעייף. ואני רוצה לצאת להנות לבלות אבל אני מתקשה להתארגן ולצאת לבלות לא בדיוק מה חוסם אותי וגם כשאני כן יוצא אני חסר ביטחון וגם כשמתחילים איתי וגם אם נגיד חתיך מתחיל איתי אני מתבלבל מגמם והורס את זה. אני פשוט לא יודע להסביר את עצמי אבל אני מעאפן.
וגם אם תציעו אתרי הכרויות אז כן המון בחורים פונים אליי באתרי הכרויות אבל גם שם אני מרגיש חסום מלהפגש... מכל מיני סיבות. כל מיני פחדים מוסברים ופחות מוסברים. רע לי בחיים ונמאס לי מהחיים....

ותודה לה' על השפע שנותן והוא נותן לא מעט ותודה באמת תודה אבל אני רוצה להשתפר עוד..

 

[nike001]

יש לי בעיות חמורות של חוסר ביטחון

אני לא יודע לעמוד על שלי בכל מיני מצבים
למשל הלכתי למספרה וחפפתי אחר כך הספר סיפר אותי ואז שם לי סיליקון בשיער והתביישתי לבקש שלפני הסילקון יחפוף לי שוב ומה שקרה אחר כך שכל פעם שנגעתי בשיער ראיתי שיערות קטנות מהתספורת על כף היד
זה דוגמה קטנה החוסר ביטחון הוא בעוד דברים
&nbsp
למשל מאבטחים שלפעמים מחרפנים תשכל ולא יודע להעמיד אותם במקומות
או בעבר הרחוק עובדת שעשתה לי גם חיים לא קלים והיא נפלה על אחד כמוני ולא על מישהו אחר שידע להעמיד אותה במקומה
&nbsp
וחוסר ביטחון עם בחורים זה בכלל.... משהו.
&nbsp
ויש לי חוסר ביטחון בהמון דברים. לא תמיד אני מראה את זה, לרוב אני יודע להסתיר אבל אני לעצמי יודע שיכולתי לקבל יותר דברים אם היה לי פה יותר גדול. ואני עדיין עם ביטחון יחסית לאנשים אחרים, אבל הכל יחסי... יחסית לאחרים אני פחות. ספרתי בקטן לחלק מהאנשים שאיתי ביום יום על החוסר ביטחון. כמובן שמכרים אני משתדל כמה שפחות לשתף בחולשות שלי, אבל כמובן שאנשים קרובים או גורמי מקצוע כן יודעים על הבעיות שלי. איתם אני מרגיש שיותר בטוח ונכון לשתף והמטפלת אומרת לי שהתקדמתי בחיים אבל עדיין אני חושב שאני בכלל צריך להתקדם הרבה יותר... עוד העשור הזה אני אחליף קידומת זה לא צחוק..
&nbsp
אני חושב שאני קצת תקוע בחיים. באמת. יש לי חלומות, תשוקות, פנטזיות דברים שלולא הפחדים הייתי מגשים אותם. אני חושב שהפחדים שמרו עליי מנזק שיכל להגרם, אבל אני גם חושב שבחלק מהמקרים יש פחדים שהם לא לגמרי מוצדקים וכן הייתי צריך באותם פחדים ספציפיים לא לפחד ולהלחם בזה ולהגשים דברים כי יש פחדים שבאמת מזהירים מסכנות ויש פחדים אחרים שהם סתם כי אם אלך נגד הפחד רוב הסיכויים שלא תהיה סכנה אבל אני פחדן...
&nbsp
&nbsp

 

[nike001]

באמת

זה מעייף. זה מתיש. זה מתיש השגרה של עבודה, שיחות עם גורמי מקצוע, רק מעט שיחות עם ידידה שעושה לי טוב (לרוב אבל לא תמיד), המגורים עם המשפחה שלרוב לא עושה טוב (נראה לי)
אני רוצה להשתחרר לצאת להכיר אנשים בקטע יותר רומנטי-מיני אבל מסתבך
אני רוצה לבלות, להשתחרר וזה לא קורה.
&nbsp
זה מתיש השגרה. ואז אני בא לפורום שהוא עוזר לפרוק תחושות אבל לא לגמרי עוזר בפתרונות אפילו שמציעים לי אותם.
&nbsp
אני חושב שאני יודע שבערך מה צריך כדי לצאת מהמצב שאני נמצא בו אבל אני מתקשה לבצע את הדברים כדי לצאת מהמצב. אולי כי הכוחות שלי קצת דלים כרגע? או כי אני עצלן\חסמים נפשיים?
&nbsp
והשנים חולפות ואני לא נעשה צעיר בגיל ואיך דנה אינטרנשיונל שרה? "יש חלומות שכדאי להגשים רק עד גיל 30" ואני מסכים איתה. יש חלומות הכוונה לחלומות מסוימים שאותם עדיף עד גיל 30.
&nbsp
זה נמאס. זה מציאות מחורבנת. אה שכחתי להוסיף שאני מתקשה לרדת במשקל ומתקשה לצאת להליכות. אני עושה הליכות אבל לא מספיק.
&nbsp
אני עייף נפשית...
&nbsp

 

[nike001]

השיחות עם חלק מגורמי המקצוע כן בסדר לי אבל

אני בן אדם שלא קל לעבוד איתו ואני לא מצליח להתקדם אז בטווח הרחב שזה השגרה הרגילה יחד עם דיבורים ומעשים חלקית לא מקדמים אותי

 

[nike001]

התעייפתי נפשית מהחיים

המנהלת ביקשה ממני לעבוד באיזה ערב אחד שרציתי חופש אבל בגלל שאני חושש לאבד את מקום העבודה אז הסכמתי..
&nbsp
איי

 

[nike001]

בבקשה תגיבו לי

אני יודע שכבר הגבתם לי בעבר
אבל מצד שני אני יודע שלשאר חברי הפורום הקבועים מגיבים והם עדיין בסטטוס של לא מרוצים מהחיים אז אני לא שונה פה
בבקשה תגיבו לי אני מרגיש בדידות

 

[לאורה101]

היי לך נייק

קוראת אותך ושומעת אותך.
אתה סובל וקשה לך להתנהל כמו שאתה רוצה.
זה מאד קשה ומבאס לחלוטין.
אין לי מילים לאמר לך. אתה כבר יודע אבל קשה לך לבצע את מה שצריך.
מכירה את ההרגשה הזו, התקיעות הזו, שבה יודעים מה צריך להעשות אבל משהו עוצר אותנו מלבצע אותו.
ישנה שיטת טיפול שנקראת 'סכימה תרפיה' שלי היא מאד עזרה. בשיטה זו אנו מזהים ונותנים שם וקול ובמה לחלקים שונים בנו, בדכ אותם חלקים שמקשים עלינו לפעול. אנו מנסים לשלוט בעוצמות של החלק המסוים ולהנמיך את קולו כדי לתת מקום לבוגר הבריא שלנו להשתלט ולבצע דברים.
אני בטוחה שיש בך חלק שעוצר אותך מכל מיני סיבות, צריך לבודד את החלק הזה, לנסות להבין אותו ואז לנסות לשלוט בו.
אל תתיאש, יקר
תנסה לעשות דברים קטנים, כל פעם משהו אחר, לאט לאט וכך להתקדם.
מקווה שתרגיש טוב יותר
קבל חיזוק וחיבוק

יום טוב וחג שמח

 

[nike001]

לאורה יקרה

פשוט ירדו לי דמעות עכשיו.. בכי. מכל מה שעובר עליי.
&nbsp
תודה שאת מצליחה לנסות להבין אותי - את התקיעות. שמדובר פה בתקיעות. במחסומים של כל מיני סיבות.
&nbsp
אני אולי אבדוק את השיטת טיפול שהצעת . יותר נראה לי שאדבר עם המטפלת. אני צריך להדגיש לה שאני רוצה להתקדם בחיים. היא המון פעמים אומרת לי שיחסית למה שעברתי בחיים אני התקדמתי ושזה שאני רוצה שדברים ישתנו עכשיו זה משהו תמים , מתוק ואז אמרה גם ילדותי והתחרטה כי זה נשמע שיפוטי אז חזרה ואמרה תמים ומתוק. משהו לא מסתדר לי בדברים האלו. אני רוצה שינוי. אני כבר בחור גדול. אני לא יודע איך להסביר לה שתפנים ותתן לי סיוע איך להתקדם. מה היא לא מבינה שאני גדול ומזדקן? אנשים בגילי גם נשואים עם ילדים. אוף.
&nbsp
לאורה את פשוט מדהימה שאת כאן בפורום בשבילי.. אני מודה שיש אותך. את מקלה עליי. תודה שיש אותך. תודה שאת בשבילי בפורום.

 

[לאורה101]

אני מסכימה עם זה

שהכל הוא באמת יחסי ויתכן שהיא בהחלט צודקת שהתקדמת הרבה יחסית לעבר שלך. צריך ללמוד לראות את ההישגים שלנו וגם כמובן לשאוף ולהשתפר הלאה.
גם אצלי היתה הרבה תקיעות בעבר וגם אני לפני שנים תיםקדתי בצורה מולפאה, אפילו, אבל אחרי הדיכאון והחוסר מעשה שעבר עלי כל דבר קטן שהצלחתי לעשות זה באמת היה הרבה.
המטפלת שלי הציעה לי , ועד היום אני עושה זאת למרות שכבר התקדמתי, זה לרשום מה עשיתי היום אפילו משהו קטן וטרוויאלי כמו לתלות כביסה או לשים מדיח כלים או לעשות בקבוקים וכו'. זה עבורי מתאים ומראה לי עד כמה התקדמתי.
אתה יכול להציב לעצמך את המטרות הקטנות שלך כמו לגלוש פחות שעה באותו יום או להתעורר לפני שמעירים אותך או לשים קרם עיניים וכו' כשאתה נצליח, ורק אז, תרשום לך בצד באיזו מחברת. כך תצבור הצלחות ותוכל לחזור אחטרה ברגעים קשים ולהזכר במה שכבר השגת, זה יתן לך כוח.
בהצלחה, יקר
&nbsp

 

[סהר-תמיכה]

צעדים קדימה

נייק יקר שלנו,
קראתי את כל מה שכתבת, והרגשתי ביחד איתך איך תחושות של תסכול מהתקיעות, מתערבבות עם תחושות של תסכול מהבדידות.. ויוצרות מעין תחושה של חוסר שקט, אולי אפילו תחושה לא נעימה שלא רואים אותך, וזה רק עוד יותר מעצים את הרגשת הפגיעות והתשישות שאתה מרגיש..
אני מבינה כמה שקשה לך עם ההרגשה הזו שהזמן עובר, זולג מבין האצבעות – ואתה לא מצליח להאחז בו, מרגיש שהוא מתפספס, שאתה מתפספס.. ואיך מצד אחד – יש בך רצון לעשות ולצאת, ובמקביל יש דברים שעוצרים ומכבידים, מגבילים ומושכים אותך לאחור.. וזה בטח כל כך מתסכל, להרגיש כמו במרכזה של תחרות משיכה בחבל.. נקרע בין הצדדים, כל הזמן באמצע, נמתח בין רגשות מנוגדים שמבלבלים אותך ומתסכלים כל כך..
יקר, דיברת על התפקיד של הפחדים והעכבות כמעין הגנה, ואני חושבת שיש בזה משהו מאד משמעותי.. וכמו שאמרת, מצד אחד זה מנגנון חיובי שעוזר לנו לשמור על עצמנו, ומצד שני כשהוא פעיל מידי – כשאנחנו רוצים מאד אבל פוחדים לנסות כדי לא להתאכזב ומוותרים, כשאנחנו חוששים לעשות צעד כדי שהפנטזיה לא תתקלקל ע"י המציאות, כדי שלא נהיה במצב שאנחנו מרגישים חסרי אונים, קטנים, לא רצויים.. ובמצב הזה, הפחד הזה בטח הופך לכל כך מגביל ומתסכל..

 

[nike001]

תודה על תגובתך. הייתי שמח אם חוץ מניתוח יפה היית מציעה לי

מה לעשות כדי לצאת מהמצב הזה? אני בטיפול אצל אשת מקצוע ולמעשה המון שנים בטיפול ועדיין יש בעיות כמו שאת רואה. זה לא הכי עוזר. עוזר חלקית.

 

[סהר-תמיכה]

עזרה בצעידה

היי יקר, כפי שאתה כבר יודע, אנחנו לא מייעצים כאן בפורום..
לגבי שאלתך מה לעשות, נראה שהתשובה הטובה ביותר שאוכל לתת היא להמשיך בטיפול ולהעלות שם את השאלה הזו, תוך הבנה שאין קיצורי דרך.. שזה לא תהליך מהיר ופשוט, ואין איזה דבר אחד ספציפי שתוכל לעשות כדי לייצר שינוי, אלא אולי יותר דברים קטנים שנבנים, תהליכים שיהדהדו פנימה וקדימה, שדרכם תוכל לעבד את מקורות הקושי ולנסות ולחפש משם, טכניקות התמודדות שיהיו יעילות ומותאמות עבורך..