געגועים לעבר ו...אליה...

[בריטוש]

געגועים לעבר ו...אליה...

חלפו פאקינג 14 שנים מאז שסיימתי את התיכון
ואני קולטת ששומדבר אצלי לא השתנה...
נשארתי אותה נערה בת 18
בראש שלי ובנפש שלי
אבל שיט... אני בת 33
אני לא עצמאית
עדיין גרה אצל ההורים
משכורת מינימום
רווקה ללא ילדים
זה מפחיד לראות בנות בגילי וקטנות יותר
נשואות + ילד או שניים
ואני באותו מצב...
ואני מתגעגעת לכיתה י"ב
לחיי החברה שהיו לי בפנימיה
אבל הכי אני מתגעגעת אליה...
מישהי שהיתה איתי בכיתה
היא... קשה לתאר אותה...
בחורה מיוחדת במינה, מלאה אורות...
ופאקינג לא התראנו 14 שנה
אבל ראיתי שיש לה פייסבוק
לא שלחתי בקשה
לא רוצה להביך את עצמי
אני רק זוכרת שבהתחלה היה לי קשה להתאקלם בפנימיה
עד ש....
היא הגיעה
ממה שראיתי היום יש לה בת זוג כבר 9 שנים
ולא... זה לא שאני לסבית או משהו
פשוט אהבתי אותה..
אבל לא בריא כל כך לנבור בעבר..
אני רק זוכרת שהייתי טיפוס דיכאוני
ואז היא באה לפנימיה
וראיתי בנאדם עם אישיות מיוחדת וכובשת
וכל הזמן שיצא לנו להסתובב ביחד הרגשתי מאושרת
יש לי מכתב ממנה ששמור אצלי
היא כתבה לי המון דברים יפים ומעודדים
על התמודדות עם החיים והגשמת מטרות
והיא גם ציינה שהיא אוהבת אותי בכל ליבה
היא כתבה לי אותו אז בפנימייה כשהיינו בכיתה י"ב
אני לא חושבת שיש עוד אנשים כמוהה
אני חושבת שחסרים לי חיי חברה..
יש לי חברה שאנחנו כמעט כל יום מקשקשות בטלפון
אבל היא בחורה דיכאונית עם בעיית יחסי אנוש חמורה
אני לא מרגישה שהיא הכי עושה לי טוב...
השיחות בנינו מסתכמות בזה ש "צריך למצוא חתן ולהביא ילד במהרה" ו... וכל הזמן היא מדגישה וחוזרת על עצמה:
"אני אוהבת להגיד את האמת: אני ואת, אנחנו לא צעירות."
אני כבר לא יכולה לשמוע אותה יותר...
בסך הכל אני רוצה להיות מאושרת ולמצוא אהבה וסיבה
או משהו שיתן לי מוטיבציה ונכונות לקום בבוקר
לעשות דברים.... כי בית-עבודה וחברה דיכאונית שאוהבת לחזור על דבריה.. טוב... לא עושים אותי מאושרת.
לבשל אני לא יודעת ואין לי רצון....
לנקות אין לי חשק או כוח...
וכושר אני עושה אולי פעם בשבוע 20 דקות..
ממש עושה טובה לעצמי...
ונמאס לי מהמשפטים המצוצים האלה:
"האושר שלך תלוי בך.. תשמחי במה שיש לך..."
כי זה לא ממש עוזר...
אני מרגישה בודדה...
אבל זאת גם אשמתי...
אני לא אוהבת להתאמץ...
אני עייפה פיזית ונפשית...
אני צריכה להתעורר...
אבל לא מוצאת סיבה שתתן לי להתעורר...
אז נשארת באיזור הנוחות שלי.....
אני לא יודעת מה יהיה עם החיים שלי...

 

[סהר-תמיכה]

לשאוב כוחות מהעבר

היי בריטוש,

אני מבינה שכרגע את עצובה כי לא הגעת למקום שבו יהיה לך טוב, מיואשת שלא מצאת עדיין אדם אשר איתה, או איתו, תרגישי פורחת.
ונראה שהיום, קשה לך למצוא מספיק כוחות כדי לחולל שינוי.
לפעמים, במהלך החיים ,אנחנו מאבדים את עצמנו.
כבר לא יודעים מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, מה אנחנו אוהבים ...
לא זוכרים את הדרך לחיים השלמים, ומוצאים את עצמנו משוטטים ..לפעמים בעגולים ולפעמים אחורנית או הצידה, ולא מגיעים לשום מקום.

נראה שהיום , את כבר מודעת שכך את לא יכולה ולא רוצה להמשיך.
הזיכרון מתחיל עבורך את הדרך חזרה לשביל אל עצמך, החברה שלך מהתיכון מזכירה לך שפעם מצאת עם מי לדבר , הנערה שהיית אז מזכירה לך שהיו זמנים שהאמנת שיהיה טוב...ויכול להיות שכאן הדרך חזרה אל עצמך יכולה להתחיל.

כל מסע מתחיל בצעד אחד, כל שינוי גדול מתחיל בשינוי קטן.
ואולי תוכלי ליצור קשר איתה ולראות לאן זה מוביל...
ואולי תוכלי לצאת מקשר שמתסכל אותך...
לא אומר לך שיהי קל, רק אגיד שיהיה כדאי.
הבחירה בידייך, ואת מודעת ויודעת את זה.

ואולי..אם תרצי...תוכלי גם להגיע לציט שלנו .
אנו נכונים ללוות אותך ולהחזיק בידייך, להקשיב מבלי לבקר או לשפוט, לתת לך מקום משלך שבו רק מי שאת תזמיני יגיע..

אנחנו נמצאי כל יום בין 9 בערב לבין חצות.
sahar.org.il

קבלי ממני חיבוק חזק ותומך,

מתנדבת סהר

 

[בריטוש]

תודה רבה את מקסימה

וכל מה שכתבת גם נכון...עוזר לי להבין את עצמי קצת יותר....כי אני באמת מרגישה שאיבדתי את עצמי באיזה מקום...