נטוריזםדרכם של הנטוריזם בעידן החטא
דרכם של הנטוריזם לגן העדן בעידן החטא רשמים מהרצאה*) בהרצאה מנומק עד כמה הנטוריסטים מזוהים עם האדם הראשון- טרם החטא ועד כמה הם הסיבה הנכונה מדוע כל כך טוב לחיות בעולם הזה. הנה לפניכם כמה מהנימוקים. העירום - אספקלריה גבוהה לשכלו של האדם האדם בראשיתו בטרם החטא, היה נטוריסט בהתבסס על הפסוק בבראשית ב' 25: "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו". הרמב"ם**), קובע שמבחן עירומו של האדם היה הסימן הברור לרמת מושכל גבוהה של האדם הראשון הנקרא "המושכלות" [אמיתות הטבועות בשכל האנושי ויש להן תוקף מוחלט וכלל אנושי] המבדיל בין אמת ושקר להבדיל מ"המפורסמות" [הן דברים שבנוהג החברותי המפורסם בציבור] המבדיל רק בין טוב לרע שהוא אמת יחסית. הרמב"ם מבסס זאת על הפסוק בבראשית ג/7, שנאמר: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת". לא נאמר ויראו כי עירומם, כי האדם לא הוכה בסנוורין, מה שראה לפני ראה גם אחרי, אלא שנוסף להם ידיעה חדשה שהיא נמוכה מהראשונה. עקב חטאו, נלקח מהאדם ידיעת אמת ושקר וניתן לו טוב ורע שהינה פחותה באיכות וטיבה. עובדה זו מוכיחה שהעירום היה נחלת האדם בטרם החטא כתנאי המובן מאליו, ושרק בהיותו ברמה הרוחנית והמוסרית הגבוהה העירום מקובל ומתקבל. דווקא בעירום היה האדם עם שכלו שהוא צלם אלוהים של האדם, שבו הוא דומה לאלוהים, ועל שחונן בשכל דיבר אלוהים עם האדם, אף נתן לו ציוויים (כאיסור אכילת פרי עץ הדעת). הפעולה העיקרית של השכל היא ההבדלה בין האמת והשקר, והיא הייתה מצוייה באדם עם ראשית יצירתו בצורה העירומה – התמה והמושלמת. העירום סמל הטוהר והתום הערום של האדם הראשון היה משולל כל מתח מיני, היה משולל מחשבות זרות, חשדות, ספקות. העירום של האדם בגן עדן היה חלק מהדמות המוסרית, הטהור ה, הנינוחה , המאוזנת, השולטת, הנעימה והחופשית וכמעט השלמה. העדות לכך נאמר בספר תהילים ח/8: ו"ותחסרהו מעט מאלוהים". העירום מתברר מהאמור למעלה הוא סמל גן העדן – שבו היה הטוהר , העדנות הסובלנות האושר, השפע והבריאות. כשהיה האדם בעירומו בגן העדן תם ושלם, עם כל מחשבתו והמושכלות שלו, היה חסר בו הכוח הנמוך הדן על הענינים השייכים לסוג ה"מפורסמות" והיה נטול השגה בהם עד שאף הערווה, שהיא מפורסמת כמעשה מגונה ביותר בחברה אחרי עדן החטא, לא הייתה מגונה בעיניו, ולא השיג כלל את זנותה. ורק אחרי שמרה והעדיף את התאוות, שהן פרי הפנטזיה, ואת הנאות החושים הגשמיות על ההשגה השכלית, ניטלה ממנו כעונש ההשגה השכלית. הנטוריזם בחרו בשכל ולא דגלו בתאווה, מתוך חופש בחירה מלא ומסיבה זו הם הכשירו את הדרך היישר למתחמיה הקסומים והשמימיים של גן העדן עלי אדמות בדמות אתרי הנופש המשכרים. ולנו, רוב האוכלוסייה בעולם, קורבנות חטא האדם הראשון רק לקנא להם ולשבח את דרכם ואולי אף ללמוד ולחכות את דרכם. ואף גם להיות חלק מהם. *) תקציר וחלק מהרצאתו של ד"ר דויד כרוס **) רבנו משה בן מימון, האישיות המרכזית של יהדות ספרד, גדול הפילוסופים העבריים שבכל הארצות והתקופות וגדול הקודיפיקטורים של ההלכה התלמודית, האדריכל הראשי של תורת-החיים הישראלית, מגדלור של דעת ואמונה לזמנו ולכל הזמנים, מורה נבוכי הדור והדורות,אחד מגדולי המאורות הקורנים ביותר של האומה, שמתוך הערצה ללא גבול קראה עליו: "ממשה עד משה לא קם כמשה". [email protected]
דרכם של הנטוריזם לגן העדן בעידן החטא רשמים מהרצאה*) בהרצאה מנומק עד כמה הנטוריסטים מזוהים עם האדם הראשון- טרם החטא ועד כמה הם הסיבה הנכונה מדוע כל כך טוב לחיות בעולם הזה. הנה לפניכם כמה מהנימוקים. העירום - אספקלריה גבוהה לשכלו של האדם האדם בראשיתו בטרם החטא, היה נטוריסט בהתבסס על הפסוק בבראשית ב' 25: "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו". הרמב"ם**), קובע שמבחן עירומו של האדם היה הסימן הברור לרמת מושכל גבוהה של האדם הראשון הנקרא "המושכלות" [אמיתות הטבועות בשכל האנושי ויש להן תוקף מוחלט וכלל אנושי] המבדיל בין אמת ושקר להבדיל מ"המפורסמות" [הן דברים שבנוהג החברותי המפורסם בציבור] המבדיל רק בין טוב לרע שהוא אמת יחסית. הרמב"ם מבסס זאת על הפסוק בבראשית ג/7, שנאמר: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת". לא נאמר ויראו כי עירומם, כי האדם לא הוכה בסנוורין, מה שראה לפני ראה גם אחרי, אלא שנוסף להם ידיעה חדשה שהיא נמוכה מהראשונה. עקב חטאו, נלקח מהאדם ידיעת אמת ושקר וניתן לו טוב ורע שהינה פחותה באיכות וטיבה. עובדה זו מוכיחה שהעירום היה נחלת האדם בטרם החטא כתנאי המובן מאליו, ושרק בהיותו ברמה הרוחנית והמוסרית הגבוהה העירום מקובל ומתקבל. דווקא בעירום היה האדם עם שכלו שהוא צלם אלוהים של האדם, שבו הוא דומה לאלוהים, ועל שחונן בשכל דיבר אלוהים עם האדם, אף נתן לו ציוויים (כאיסור אכילת פרי עץ הדעת). הפעולה העיקרית של השכל היא ההבדלה בין האמת והשקר, והיא הייתה מצוייה באדם עם ראשית יצירתו בצורה העירומה – התמה והמושלמת. העירום סמל הטוהר והתום הערום של האדם הראשון היה משולל כל מתח מיני, היה משולל מחשבות זרות, חשדות, ספקות. העירום של האדם בגן עדן היה חלק מהדמות המוסרית, הטהור ה, הנינוחה , המאוזנת, השולטת, הנעימה והחופשית וכמעט השלמה. העדות לכך נאמר בספר תהילים ח/8: ו"ותחסרהו מעט מאלוהים". העירום מתברר מהאמור למעלה הוא סמל גן העדן – שבו היה הטוהר , העדנות הסובלנות האושר, השפע והבריאות. כשהיה האדם בעירומו בגן העדן תם ושלם, עם כל מחשבתו והמושכלות שלו, היה חסר בו הכוח הנמוך הדן על הענינים השייכים לסוג ה"מפורסמות" והיה נטול השגה בהם עד שאף הערווה, שהיא מפורסמת כמעשה מגונה ביותר בחברה אחרי עדן החטא, לא הייתה מגונה בעיניו, ולא השיג כלל את זנותה. ורק אחרי שמרה והעדיף את התאוות, שהן פרי הפנטזיה, ואת הנאות החושים הגשמיות על ההשגה השכלית, ניטלה ממנו כעונש ההשגה השכלית. הנטוריזם בחרו בשכל ולא דגלו בתאווה, מתוך חופש בחירה מלא ומסיבה זו הם הכשירו את הדרך היישר למתחמיה הקסומים והשמימיים של גן העדן עלי אדמות בדמות אתרי הנופש המשכרים. ולנו, רוב האוכלוסייה בעולם, קורבנות חטא האדם הראשון רק לקנא להם ולשבח את דרכם ואולי אף ללמוד ולחכות את דרכם. ואף גם להיות חלק מהם. *) תקציר וחלק מהרצאתו של ד"ר דויד כרוס **) רבנו משה בן מימון, האישיות המרכזית של יהדות ספרד, גדול הפילוסופים העבריים שבכל הארצות והתקופות וגדול הקודיפיקטורים של ההלכה התלמודית, האדריכל הראשי של תורת-החיים הישראלית, מגדלור של דעת ואמונה לזמנו ולכל הזמנים, מורה נבוכי הדור והדורות,אחד מגדולי המאורות הקורנים ביותר של האומה, שמתוך הערצה ללא גבול קראה עליו: "ממשה עד משה לא קם כמשה". [email protected]