התפילה בנצרות היא דבר הכרחי
שאם אין קשר כזה, המשיחי כבר לא משיחי, וחי בעולם החטא בלי תקוות ובלי עזרה.. התפילה בנצרות מתחילתה שונה בזרמים הפרוטסטנים מהלא פרוטסטנים , התפילה היא כלי חשוב מאד להתקשר עם האב או יהוה דרך ישוע המשיח, המתוך בין הקהילה המאמינה הכלל עולמית, לבין האב מקור הכל. בזרמים הותיקים התפילה קיבלה עם הזמן מסגרת אחרי ניקיא בשנת 325 לספירה או קאנון אחיד לרוב , התפילה במובן האורטודוקסי הוא נוסח התפילה של האדון במדויק של אבינו שבשמים,, והצהרת קאנון האמונה, אנו מאמינים באל אחד,בורא הכל... בערבית (נואמין באילאהין ואחד, אמן ד`אביט אלכול..) ועל זה גם שאר הזרמים הותיקים בנצרות. להוסיף גם תפילות למרים שגם היא מתווכת בין מאמיניה לאלוהים בנוסחים שונים כמו בנוסח תפילת השרשרת הרוזרי. ועוד למלאכים ששומרים על הפרט ... בנצרות האנבפטיסטית=בפטיסטים ותת זרמיהם. משיח`יות , מיתודיות, וכו` מאמינה בנוסח הזה, אולם לא רק בצרות אלא בהכרח מהותי לקיום המאמין, דבר הכרחי כמו שאמר האדון , להתפלל בלי הספק.. כדוגמא הוא הביא לתפילתו בכל הלילה , ולראות מה אמר עם האב, כך התפיסה האבנגלסטית, כמו שכתוב אלה הסוגדים,בהכרח ברוח ובצדק יסגדו.. לכן התפילה היא לא רק נוסח כמו בשתי הדתות או בזרמים הותיקים. אלא קשר אישי בין המאמין ובוראו, שעכשיו יש מתוך שהצליח לעשות סולחה בין בני האדם לאב דרך הצלב, ורק דרכו גם מרימים תפילות שונות. כמו תפילת הלידה החדשה, עזרה, תודה, בקשות לבניה רוחית ואחר כך תסופק הברכות הלא רוחנית כמו דברים בסיסים שבהכרח לא ביקשת, על סמך אימרת ישוע: תבקשו תחילה מלכות השמים ואחר כך שאר הדברים המשניים. הרי הנוצרי בכלל הוא רק אורח זמני לעומת המלכות וחיי הנצח , כך הוא צריך לשמור עם קשר אישי מתמיד לא רק יומיומי, דרך הרוח שלבש בעת הלידה החדשה.. מתהלים אפשר לראות מתי, מהות, אופן התפילה על פי דוד אחרי שחטא, דוגמא למתי להתפלל היא בשחר, כמובן זה בכל זמן אפילו בלילה, אולם התפילה האישית בשחר היא דבר בעל משמעות רבות גם לראות מענה בימים הקרובים לבקשות שהועלו..