מחשבות על "כיתתיות"
קראתי בעניין עמוק את התגובות השונות ותהיתי איך אלוהים היה מגיב אם הוא היה קורא את הפורום הזה ועלו בי כמה דברים. א. קודם כל נוצרנו כבני אדם ורק אחר כך קיבלנו תוויות ותגיות מהקבוצות השונות אליהן אנחנו משתייכים (יהודים, דרוזים...) הדבר הזה כבר יכול להצביע על הקונפליקט הראשון שהוא בין החיים הפרטיים והטבעיים שלנו שהם חלק מהדגם הזה של להיות בן-אדם - מול התניית הסביבה. ב. שאלה שניה: האם הסביבה (מדינה או חברה) פועלת כדי להגשים את א., או שלאט לאט אנחנו עלולים למצוא את עצמנו משועבדים להבנות ותפיסות והכתבות שמשרתות מישהו אחר. וגם כאן, מהצצה בעיתונות העולם נראה לי שלששת אלפים שלוש מאות מיליון בני האדם על כדור הארץ היום מתוכננת דרך מאוד ברורה מבחינת המימסד שבה היעוד האנושי הוא קודם כל לפרנס את המימסד וזה נעשה מצויין באמצעות חינוך שלא בהכרח קשור למי האדם עצמו, אלא איזה קוביה או משבצת הוא יוכל למלא בתמונה הכוללת. ג. ההפרדה הזו היא לא כל כך חדה מאחר שעם הזמן נוצרו דברים טובים וחיוביים בעולם במקביל לדברים שהם בפירוש שליליים, מה שהופך את מסע הגילוי העצמי לקשה יותר. וכאן מופיעה תופעה נוספת שמיכאל הר-סגור התייחס אליה בהרצאה האחרונה על תולדות רוסיה. תפיסה לפיה דבר מלא אנרגיה וחדשנות, אם הוא מצליח להפוך מתנועת שוליים ללב הקונצנזוס עצמו, נחטף בזריזות על ידי קבוצות כוח שאין להן ממש אינטרס ברוח המקורית שיצרה שינוי ובאידיאלים שהביאו אליו. וכך למשל רוסיה "נחטפה" אחרי ארבע שנים בלבד על ידי סטלין שהפך אותה לאט אבל בטוח לאחד המקומות המפלצתיים ביותר עלי אדמות באמצעות מניפולציה ושטיפת מוח. כמו כן, לא הייתי רוצה להימצא במקומו של אותו איש קיבוצים (ויש הרבה כאלה) שהקדישו את מיטב חייהם לאידיאל שבפועל הובל על ידי גורמי כוח לכיוונים מנוונים. הילינג למשל נחטף על ידי קוסמטיקאיות. מה שפותח בעמל רב על ידי התקדשות ותפילה הפך לקורס סוף שבוע עם תארים מפוצצים. אפילו תפיסות עולם שנחטפות על ידי אוניברסיטאות והופכות לקורסים מייבשים בפילוסופיה שלא מאפשרות לאדם באמת ובתמים להבינן לעומק. אפילו חיים נחמן ביאליק שנחטף על ידי מערכת החינוך. זהו תהליך של התמסדות. מי שנולד לתוך מימסד שרק לפני זמן קצר היה עדיין מהפכני ורענן, מחפש בעצמו את האנרגיה החיה שכבר נשדדה ויצא מתוך החומות. ד. אצל יוסף בן מתיתיהו בקדמוניות היהודים מצאתי הערה קטנה ומעניינת על הקונפליקט בין קיין והבל. על פיו שני החטאים העיקריים של קיין, מעבר להרג אחיו, היו: א. המצאת משקולות למדידה ו-ב. בניית גדר שחוצצת על פני האדמה. לקח לי זמן לנסות להבין מדוע שני דברים כל כך תמימים נחשבו לחטאים חמורים ואחת המסקנות היא שזו היתה תחילת הבידוד שבין אדם ואלוהיו. ה. איך כל זה מתקשר לכיתתיות? נראה שיש דחף לחיפוש וגילוי החיבור המקורי שבין האדם ומה שברא אותו בצלם. (לא מכבר גילו שחלק מן המוח שלנו מתוכנת להגיב ולשמר רגשות התעלות דתיים כלומר אנחנו יצורים דתיים במהותנו. לא רק בישראל אלא ששת אלפים שלוש מאות מיליון בני אדם.) זמן החיים של דחף זה הולך ומצטמצם אצל אנשים בחברה המערבית לשנה או שנתיים אחרי הצבא בערך, משום שהמשבצות והתאים שהחברה המודרנית יצרה כבר מחכים לשאוב אותם פנימה. פנימה - זה כל עשרות אלפי המשבצות שכבר יש עליהן קונצנזוס בחברה שלנו. אני מניח שהכיתתיות אשר מעוררת זעם וקצף אצל הגופים המימסדיים ומפעפעת בצורה ערמומית ומניפולטיבית אל הציבור נוגעת בקונפליקט הזה של "קין והבל" והנחת היסוד שלי היא שכל אותם רעיונות חדשים ותפיסות חדשות הינם מופעים שמייצגים את הניסיון האנושי לברוח מתוך הקיבעון וכאשר זה מצליח, הדבר מעורר קצף וזעם אצל מי שמאויים. הבשורה "הטובה" היא שגם אם תפיסה תצליח מחכים לה מעבר לפינה כל היזמים הזריזים שחיש קל יהפכו אותה למימסד יבש, מת ועתיר נכסים. ו. בעיני, כל אדם שמחפש ומנסה דרכים לא שגרתיות אשר יקרבו אותו לדחף המקורי, הוא חיובי באופן בסיסי. וכן כל אותן קבוצות בתנאי ש... עצם קיומן לא מותנה בפגיעה בקבוצות אחרות. אני מניח שכאשר אלוהים ברא אותנו עם חופש בחירה, הוא התכוון שנשתמש בו! ח. כמו שלכל דבר יש גרעין פנימי וקליפה חיצונית, אני נזכר באמרה אניגמטית במקצת אשר אומרת "המדבר אינו יודע והיודע אינו מדבר". ואני מניח שבעודנו שופטים אנשים אחרים, אין לנו מושג לגבי עומק החוויה שהם מעיזים וחווים כי אנחנו רואים רק דבר חיצוני שלפעמים יכול להיראות משונה. ולכן, כתזכורת לעצמי, אני מנסה להשהות את התניית השיפוט המהיר שהחברה צרבה בי ("כמה אנחנו מוצלחים וכמה שהם דפוקים") ומנסה לקלוט מה באמת חי באנשים או בקבוצות של אנשים. אני חייב לציין שכל פעם אני מופתע מחדש לגלות את הרוח האנושית המבצבצת במקומות הכי לא צפויים.