קושי בבדיקות פיסיות

alona 27

New member
קושי בבדיקות פיסיות

יש לי קושי משמעותי עד אי תפקוד ממש בבדיקות עיניים. אפילו טיפות עיניים אי אפשר לשים לי, הראייה מתדרדרת ויש צורך בבדיקות מעמיקות יותר. בנוסף הרופאים מרגישים שאני לא עונה להם או לא עונה להם בצורה מדויקת מספיק על שאלות, וגם יש קשיי הבנה וארגון. הרופאים, במיוחד מומחים כועסים ולפעמים גם מוותרים לגמרי, ומשאירים אותי עם התדרדרות וללא בדיקה או טיפול.

וגם קשה לי עם חברים, אני לא קוראת את המפה החברתית אותו הדבר, ומכרים מנצלים תוקפים דורשים מתעללים או פשוט לא מקשיבים לכלום (אפילו אם אדבר על הנושאים שהכי מעניינים אותם).
מצד אחד זה מה יש זה המבנה של המוח שלי ולא צריך לטפל בזה, ואני גם לא רוצה טיפול שינסה לשנות את מי שאני ולהפוך אותי לרגילה. ומצד שני הדברים האלו מקשים עליי מאוד, והקושי בתפקוד בבדיקות רפואיות אפילו מסכן אותי.
איך כדאי לטפל בדברים האלו בצורה שתהיה טבעית למוח ולמערכת העצבים שלי?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הלוואי שהיתה תשובה פשוטה, אפילו מורכבת אבל שלמה
לא מעט אנשים מתמודדים עם הקושי והכאב שאת מתארת
ומן הסתם לא במקרה אין עדיין תשובה, נוסחת פלאים לפתרון...

&nbsp
למרות שיש כמובן קשר בין שתי הסוגיות
(קושי בבדיקות רפואיות ובאינטראקציות עם חברים)
אולי שווה לחשוב על כל אחת לחוד -
נדמה לי שאילו היתה יותר הבנה מצד צוותי הרפואה לרגישויות המיוחדות שלך,
יש סיכוי שהשינוי בהתייחסותם אלייך, יותר הענות מצידם לצרכייך,
כל זה היה מאפשר לך להתמודד טוב יותר עם המצוקה שמעוררות הבדיקות, נכון?
אם כן, אז כדאי למקד את החשיבה באיך לגרום לזה לקרות.
איך- בעזרת מי ו/או מה- לתווך להם את העניין.
&nbsp
לגבי חברים- אם את מרגישה שמישהו מתעלל בך, אולי כדאי לשמור ממנו מרחק?
לפעמים יש בעיה של קצר בתקשורת, מה שאת חווה כהתעללות
האדם השני חווה אחרת וממש לא היתה לו כוונה רעה.
אז אם הקשר חשוב לך, שווה לברר את זה לפני שאת מנתקת.
&nbsp
אולי כדאי לחפש קשרים חברתיים בסביבות שיש סיכוי יותר גבוה
למצוא אנשים ש"משדרים על אותו גל" איתך.
&nbsp
&nbsp
 

alona 27

New member
לא יודעת מה היה עוזר לצוותי הרפואה להיות רגישים יותר

דווקא לפני שאני מספרת להם הם סובלנים יותר, כי הם חושבים שככה אני, כשאני מספרת להם הם פתאום רואים את זה כדבר לא תקין שהם לא צריכים להסתדר איתו ושכדאי שאטפל בו או שאשלם למלווה. כאשר אני רק מדברת על רגישות הרבה פעמים הם רגישים ומתאמצים.
ועדיין גם הם מוגבלים, אחרי שהם משקיעים הרבה זמן בשביל המינימום לא נשאר להם זמן בשביל בדיקה מעמיקה יותר, שזה מה שאני צריכה. וגם לא את כל הבדיקות אני בכלל מסוגלת לבצע, יש בדיקות שגם אם יהיו מאוד סבלניים מערכת העצבים שלי פשוט תגובתית מידי, ועם זה אני לא ממש יודעת איך להתמודד ואיך לשפר את זה.
לצערי גם כשאפשר לתווך ואני מדברת בהתאם לאיך שאני חווה את זה אני לא באמת יודעת איך לענות על השאלות שלהם, ואחרים? אין מישהו שמבין בזה שיכול לבוא איתי, או בכלל. ועדיין, יש גם את הבעיה השנייה שהגוף שלי פשוט לא משתף פעולה מבחינת בדיקות עיניים, ולכן גם אם הייתה סבלנות היא לא הייתה מספיקה.



לגביי חברים-
לצערי אני לא יכולה למצוא הרבה חברים, אני מרותקת לבית בלי קשר לקורונה, ואין לי גם הרבה תחביבים, אז מתפשרים הרבה. וכבר הרבה מאוד זמן שאין חברות או ידידים שמתייחסים אליי בהוגנות שדומה למה שאחרים מקבלים.
אני לא מדברת על פרשנות, אלא על דברים מובהקים. חברה שכאשר היא מגלה שאבי נפטר מדברת ללא הפסקה על אביה שנפטר 10 שנים קודם לכן אבל לי לא מאפשרת לדבר עליו וכשאני מנסה סוגרת את הטלפון. אחרת דרשה ממני שאתעורר ואענה לה ב4 בבוקר, אחרת שאקום בשבילה ב8 בבוקר בשביל שיחה. דברים מובהקים מאוד. וכשאני מנסה להציב גבולות בעדינות אז הם יודעים יותר טוב להציב גבול הפוך בחזרה בצורה משכנעת יותר. אז אני מתפשרת על היחס הכי טוב שאני יכולה לקבל עכשיו, ואותו מנסה לשפר, כי אני בודדה.

למה? אנשים מאמינים ב"יחס גורר יחס" אבל לא באמת מבחינים בין התנהגות פסולה ולא מוסרית לבין התנהגות משונה או אחרת.
 
למעלה