התנהגות חריגה במקום זר

התנהגות חריגה במקום זר

השבוע ביקרנו חברים שהילדים שלנו לא מכירים. מראש אמרתי לילד שברור שמקומות חדשים הם מלחיצים ושיחזיק לי יד עד שירגיש בטוח. זה עובד מעולה, אחרת הוא מתחבא מאחורי הגב או כיסאות.
אז גם הפעם זה עבד מעולה. ואז ירדנו לגן משחקים. בסוף הילדים הגדולים של החברים השתעממו והציעו לבנים שלי לעלות למעלה לשחק. האמת, חשבנו שרק הגדול יילך ולכן לא דיברתי עם הבן השני על זה. מסתבר שגם הוא הלך.
כשבדרך חזרה שאלנו איך היה, הגדול סיפר שאחיו התנהג ממש מוזר. הוא השמיע מלא קולות מוזרים וליקק חיילי משחק. שאלנו למה לא קראו לנו, אז הוא ענה שבסוף זה הסתדר איכשהו.
דיברתי עם הילד על זה ואמרתי שברור שמקום חדש זה מלחיץ, אבל הוא צריך למצוא דרכים להתמודד עם הלחץ. אם ראה שזה יותר מדי, היה צריך לחזור אלינו. ולטווח ארוך לחשוב על דרך להירגע שהיא פחות מפריעה לסביבה - לדוגמה, לספור בלב עד 100 או משהו בסגנון.
האם לדעתכם פעלתי נכון?
אדבר עם הפסיכולוגית שלו, כמובן.
אבל אשמח לשמוע מה עוזר לילדים שלכם להירגע.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לא יודעת אם בעינייך הנסיון שלי רלוונטי לך
מסכימה איתך לגמרי שילד א"ס, ככל ילד, צריך ללמוד להתחשב בזולתו
ולהשתדל למצוא דרכים שיתנו לו מענה לצרכיו בלי לפגוע באחרים.
לא ברור לי איך קולות מוזרים וליקוק צעצוע פוגע בזולת.
זה כן עלול לפגוע בילד עצמו, כי הסביבה עלולה להגיב בליגלוג ואולי אפילו באלימות.
כשהבכור שלי היה בחט"ב, הוא נהג לעשות תנועה מוזרה (סוג של זריקת הזרוע לאחור).
כיון שסבל מאד מבריונות בביה"ס, שוחחתי איתו ואמרתי לו שאין שום בעיה בתנועה הזאת
אלא שעבור אותם בריונים, היא עלולה לסמן אותו כיעד לאלימות
ולכן כדאי שישקול: אולי עדיף למצוא דרכים אחרות לשחרור מתחים בכתה
(זאת לאחר שהבנתי ממנו שזו הפונקציה של התנועה הזאת)
ובבית או בסביבה בטוחה אחרת, הוא יכול להמשיך לעשותה.
זה עבד.
השילוב של מתן הלגיטמציה לשונות (אם תרצי- למוזרות)
עם הצבעה על ההשלכות הנובעות מ"לקות" של הסביבה (הם הבריונים)
ועדיין הוא זה שישלם מחירן,
והשארת הבחירה בידו כיצד לנהוג, לצד ליווי שלי בחיפוש אלטרנטיבות והכלה בבית,
עבד.
 
אני מרגישה שהוא לא בשל לחשוב לבד על אלטרנטיבות

מה עובד אצלכם?
ליקוק כלי משחק משותפים לגמרי מפריע כי לא נעים לגעת בהם אחרי זה. את זה לא הייתי רוצה שייעשה גם כשהוא משחק איתי, אם יש דרך אחרת בשבילו להירגע.
וקולות מוגזמים גם יכולים להפריע. אולי הפתרון יכול להיות לזוז הצידה לכמה דקות? ולתת לו דוגמה שלפעמים אני בלחץ ממשהו והדרך היחידה להירגע היא לבכות כמה דקות. אז אני הולכת הצידה, בוכה וחוזרת רגועה הרבה יותר.
ואשמח תמיד לשמוע וללמוד מהנסיון שלך.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זה תלוי
אם הוא מלקק את כל הצעצועים, זה יכול להפריע,
אבל אם כל ילד לוקח כמה דמויות צעצוע ומשחק איתן
וכך גם הוא, אלא שהמשחק שלו זה ללקק אותן,
אז אפשר לשטוף אותן בסוף המשחק וזהו.
&nbsp
מה זה קולות מוגזמים? גם אפצ'י חזק יכול להפריע,
אבל ברור לנו שזה צורך בלתי נשלט, ונכיל את זה, נכון?
כי זה נחשב "נורמלי"...
כלומר יש כאן עניין של שיפוטיות כלפי החריג על היותו חריג,
לאו דוקא מצוקה אמיתית שנגרמת לסובבים אותו.
גם האחרים אולי עושים דברים שמפריעים לו, והוא נאלץ להשלים עם זה.
משום-מה החריג מוצא את עצמו נדרש להתאים את עצמו כל הזמן
ולהתנצל על כל פיפס שלו שלא נוח למישהו.
&nbsp
תראי, זה עדין והשטחים האפורים רחבים-
יש דברים שברור שהם מעבר לגבול (למשל אלימות),
יש דברים שברור שראוי שהסביבה תכיל (למשל ניפנופים ותנועות מוזרות)
ויש כאמור שטחים אפורים רחבים, ואז אולי יש מקום לגמישות משני הצדדים,
כל אחד ככל יכלתו.
&nbsp
מעבר לזה- למתן לגיטימיות למוזרות, יש השפעה מרגיעה על הילד
(כולנו נרגעים כשמאשרים לנו שאנחנו בסדר ושמקבלים אותנו כמו שאנחנו)
וככל שהוא רגוע יותר, צפוי שיהיה לו פחות צורך בהתנהגויות שאינן נוחות לסביבה.
&nbsp
ככל שנעצים את הילד: נספק לו מידע על הסביבה, על תגובותיה הצפויות להתנהגויותיו,
ונצור תנאים שיאפשרו לו לעבד את המידע ולבחור כיצד לנהוג-
בלי שיפוטיות כלפיו על היותו מי שהוא, חריג-
כך יחווה את עצמו יותר כיכול, ובאמת יהיו לו יותר כלים להתנהלות
שתטיב עם עצמו ועם הסביבה.
ואם יבחר לחפש אלטרנטיבות והוא זקוק לליווי, תמיכה,
להעלאת רעיונות והצעות לאלטרנטיבות, כשהוא זה שבוחר בסופו של דבר,
אכן טוב יהיה שנהיה שם עבורו.
הדוגמא שנתת מעצמך עם הבכי, עשויה להיות טובה
כי היא מעבירה לו את המסר שזה בסדר, כל אחד, גם אמא,
צריך להתפרק קצת לפעמים כדי להרגע.
&nbsp
 
האם הייתי צריכה לעצור אותו מללכת לבד?

להגיד לו לחזור ברגע שגילינו שהוא הלך?
כי זה היה מצב ממש חריג - בית חדש, ילדים חדשים שבקושי עשינו להם הכירות ואנחנו היינו במקום אחר לגמרי.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לדעתי- לא. מה כבר קרה?
לדעתי עשית נכון.
למנוע ממנו להצטרף אליהם כשזה מה שהוא רצה,
היה משדר לו מסר מחליש
כאילו הוא לא מסוגל/ראוי לבוא בחברתם,
לא מסוגל לבחור מה, עם מי, מתי, לעשות.
חשוב לעודד ילדים להתנסות (כמובן ללוות אותם בכך במידה שהם זקוקים לליווי).
גם אם יש פה ושם נפילות, לא נורא.
&nbsp
והאמנם מבחינתו זו היתה "נפילה"?
אם הבנתי נכון, לך צרב שמוזרותו נחשפה,
אבל איזו חוויה היתה לו? יכול להיות שגם אם היה לו מלחיץ, היה לו גם נחמד?
&nbsp
 
למעלה