רגישות לרעש

[hila242]

רגישות לרעש

בשנה האחרונה הבן שלי (בן 10) מפגין רגישות הולכת וגוברת לרעש , בעיקר בבית הספר. הוא כל הזמן מתלונן שרועש לו ומפריע לו הרעש ואפילו יוצא מהכיתה כי רועש לו מידי. כשהיה ילד קטן לא היתה לו שום בעיה עם רעש. גם בבית הספר לא היתה בעיה עד לפני כשנה. מישהו מכיר תופעה כזו? מה אפשר לעשות?

 

[arana1]

הכי אופייני

לדעתי ומנסיוני זה הדרך שבה אוטיסטים ובכלל אנשים רגישים מגיבים למתח נפשי,
או שזו רגישות שבאמת מתחדדת ככל שהאדם מתבגר.

אני מסתובב רוב הזמן עם אזניות אקטיביות, לא יודע כמה זה רלוונטי לילד בבית ספר

 

[hila242]

אז בכל שלב בחיים יכולה להופיע בלי רקע קודם רגישות לרעש?

אז מה עושים? איך מבינים מה הגורם למתח? אילו דרכים יש ללמד ילד להיות פחות לחוץ?

 

[schlomitsmile]

יש רקע קודם: הרגישות המוגברת תמיד היתה
היא נוטה לבוא לידי ביטוי מוחשי יותר כשהבנאדם נמצא במתח.
&nbsp
"איך מבינים מה הגורם?" - את מספרת שהקושי הולך וגובר בשנה האחרונה,
והילד חווה אותו בעיקר בביה"ס.
אז יש לך שני רמזים- נשמע לי קצה חוט להתחיל לבדוק ממנו.
אולי אפשר לנסות לשוחח עם הילד ולשאול אותו על החויה שלו בביה"ס.
&nbsp
האם במהלך השנתיים האחרונות היו שינויים כלשהם בחייו?
&nbsp
ללמד את הילד- לא בדיוק ללמד להיות פחות לחוץ,
כי בנאדם רגיש הוא בנאדם רגיש ומועד לתגובה רגשית עוצמתית יחסית,
אבל בנאדם יכול- אם הוא רוצה- ללמוד דרכים להרגיע את עצמו.
למשל: מניעה- ללמוד מה עושה לו רע, ולהשתדל להמנע מסביבה כזו.
כשמדובר בילד, הוא עשוי להזדקק לתמיכה בבירור השאלה הלא פשוטה הזו,
וההורים צריכים גם להיות מוכנים לקבל את מסקנות הבירור הזה
(למשל- במקרה שיסתבר שסביבה חינוכית נתונה
היא באופן מובנה סביבה שאינה מטיבה עמו ועליהם למצוא לו סביבה חינוכית אחרת).
&nbsp
רגיעה- יש שלל טכניקות להרגעה עצמית, מביו-פידבק עד דמיון מודרך
או פעילות גופנית ועוד. כל אדם בכל גיל יכול לבחור את זו שמתאימה לו.
ההורה יכול לחשוף את ילדו להכרות עם כמה שיטות שנראה לו עשויות להתאים לילדו
מתוכן הילד יוכל לבחור.
אם תרצי, אוכל לפרט לגבי כמה מאותן טכניקות.
&nbsp
&nbsp

 

[arana1]

גם לדעתי

זאת אומרת התרגום של מתח נפשי לרגישות לרעש או לצליל תמיד הייתה, זה חלק מהמאפיינים, וככזה הוא יכול לתאר ואפילו לטוות דרך לפתרון.
(כמו הילד זקוק ליותר רגישות והתחשבות במרחב הפרטי, כמו פטור גורף מאירועים צפופים...)

 

[hila242]

אשמח לקבל עזרה על טכניקות הרגעה

ביופידבק ניסינו. הצליח להשתפר בביופידבק עצמו אבל לא עזר בחוץ. המנחה אמרה שהוא נושם מהפה ולא מהאף ובגלל זה מתקשה להרגע. הוא בטיפול פסיכולוגי אבל המטפל שם לא נותן לו דרכים להרגעות לדעתי. יש עוד טיפולים מומלצים?

לגבי הסיבה למתח שלו- התחילה לו בעיה של הצקות בבית ספר. אבל עכשיו הוא קיבל סיעת שטוענת שכבר לא מציקים לו...ועדין המצב לא משתפר.
הוא היה התינוק והילד הכי שמח ורגוע. אפילו גילאי שנתים ושלוש שלו לא היו נוראים בכלל. לא היתה לו רגישות לכלום. מרגישה כאילו התהפך לי הילד.

 

[schlomitsmile]

מבינה את ההרגשה, אבל הילד אותו ילד
ככל שעולה הגיל, הבנאדם נחשף יותר לציפיות ולהתנהלויות החברה.
זה עלול להיות מלחיץ מאד לבנאדם רגיש במיוחד,
שבנוסף מטבעו הוא שונה ולכן ההתנהלויות המקובלות
לא מבטאות אותו ולא מיטיבות איתו.
&nbsp
יכול להיות שהסייעת מרחיקה בריונים, אבל ברגישותו
הוא עדיין חש את המסרים האלימים מהסביבה.
&nbsp
לעניות דעתי, אם ניתן לעשות עבודה חינוכית עם הסביבה (ילדים וצוות)
כדי שילמדו להכיל ולהוקיר אותו ואת המגוון האנושי בכלל, שווה לנסות.
אם לא- חשוב למצוא לו סביבה חינוכית שלא "תהיה מוכנה לסבול אותו"
אלא תשמח בו. זה לא פשוט אך אפשרי בהחלט.
&nbsp
לגבי טכניקות הרגעה עצמית- מתי ניסיתם ביו-פידבק?
לפעמים זה עובד פחות עם ילדים צעירים, וכשהילד מתבגר קצת הוא בשל יותר לעניין.
&nbsp
טכניקות נוספות:
פעילות גופנית סדירה. זה יכול להיות ריצה, קפוארה, רכיבה על אופניים,
גלישת גלים, ריקוד או כל דבר שנותן לבנאדם תחושה של שחרור.
הנה למשל עמותה אחת (לא היחידה) שעוסקת בזה, אבל אפשר גם באופן עצמאי
https://etgarim.org/2016/11/30/sports-programs/
&nbsp
(אשלח עכשיו שלא יימחק, ואמשיך מיד)
&nbsp

 

[schlomitsmile]

המשך
טכניקה נוספת: דמיון מודרך
https://www.betipulnet.co.il/lexicon/דמיון_מודרך/
&nbsp
ועוד אחת- אימון במודל אפר"ת, מבית הפסיכולוגיה הקוגניטיבית
http://baicc.org/1780/איך-לגדל-ילדים-מאושרים-כתבה-שנייה/
&nbsp
יש כמובן עוד, אבל אני חייבת להכין ארוחת צהריים עכשיו

&nbsp
בכל מקרה- כל הטכניקות בעולם לא יועילו כל עוד הוא נאלץ להמצא כל יום
מרבית שעות הערות שלו, בסביבה שהוא חש בה לא מובן ולא רצוי
ואולי אפילו מאויים- גם אם הסייעת שומרת שלא יגעו בו לרעה.

 

[hila242]

תודה רבה

הוא מאוד אוהב את בית הספר והכיתה שלו. הולך בשמחה לבית הספר. אבל המחנכת שלו מזעזעת ולא מורגש שמישהו בצוות בית הספר רוצה אותו שם. הבעיה שלא מצאתי מסגרת יותר מתאימה לו . מקווה שאם הוא ידע להרגע יהיה יותר קל לשלב אותו בכיתה הזו...

 

[schlomitsmile]

אם המחנכת מזעזעת
מאד לא סביר להניח שיכול להיות לו טוב, ממש לא משנה מה הוא יעשה.
המחנכת היא הדמות המרכזית בחיי הכתה וכל אחד מהתלמידים בכתה.
בודאי בגיל הזה.

כשהבכור שלי היה בכתה ג' או משהו כזה
(לא זוכרת בדיוק-זה כבר די מזמן, הוא בן 23)
הוא סבל מהצקות. ביה"ס ניסה לטעון שכדאי שאקח אותו לטיפול,
ניסה להטיל עליו את האחריות כאילו הוא מושך אש,
אבל בשיחה בארבע עיניים ולא לציטוט, אמרה לי הפסיכולוגית של השפ"ח
שלא אקנה את זה- קודם שהם ידאגו שהוא לא יהיה מאויים, אח"כ נראה.

איך ילד יכול להרגע, כשהוא יודע שכל יום וכל היום הוא צפוי לאותו דבר,
לאותה חוויה "מזעזעת"?
קל לנו יותר להטיל עליו את האחריות, לא נראה לי שזה יכול לעבוד,
וזה מן הסתם גם לא ממש הוגן כלפיו ולא ממש עוזר לו להרגע...

לא קל... יודעת מנסיון...

אם הוא אכן אוהב את בוה"ס וחבריו לכתה, אפשר לנסות ללחוץ על המתי"א
שיתנו יותר הנחיה למחנכת ו/או לפחות לדרוש מחנכת מוצלחת יותר לשנה הבאה
ובמקביל לחפש אלטרנטיבה- לא אלמן ישראל, יש אלטרנטיבות לביה"ס הזה,
ואנחנו רוצים ללמד את ילדינו לא לפחד משינויים, נכון?

אם תרצי, יכולה לנסות לעזור לך לחפש אלטרנטיבות כאלה.