הייתה לי שיחה עם המחנכת שלה (ארוך)

Hidden4ever

New member
הייתה לי שיחה עם המחנכת שלה (ארוך)

סיימתי את השיחה בתחושה ממש לא טובה.

קצת רקע - אובחנה לפני שלושה חודשים אצל דיצה. היו לנו בעיות רבות בכיתה הרגילה - לא למדה, בעיות חברתיות, סבלה מהצקות, היתה בודדה. היתה גם הסטוריה לאורך השנים של בעיות בלימודים, קשיים חברתיים בגן, בעיות במוטוריקה גסה ועדינה. קיבלה טיפולים בפיזיו, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי, תגבור בבית הספר, קבוצות למיומנויות חברתיות בבית הספר, טיפול ע"י השפ"ח.

עשינו לה אבחון לספקטרום בבית אחד בגיל 5.5 שיצא שלילי ואח"כ דרך הקופה עשינו אבחון קשב שגם יצא שלילי. לפני שנה עברה אבחון פסיכולוגי בשפ"ח שהמליץ להמשיך לאבחון של קשב/תקשורת וגם דידקטי. עשינו לה את הכל. היא יצאה על הספקטרום אצל דיצה (שאליה הלכנו בהמלצת השפ"ח), דיצה גם אמרה הפרעת קשב ואבחון דידקטי בניצ"ן קבע דיסגרפיה.

בהמלצת דיצה חיפשנו לה כיתת תקשורת. נכנסה לכיתה בתחילת השנה לאחר וועדת השמה שבה קיבלנו תמיכה מלאה של הפסיכולוגית של השפ"ח ומנהלת ויועצת בית הספר הקודם. קיבלה גם תעודה ממש גרועה - כמעט לא היה נושא שקיבלה בו הערכה חיובית (מלבד אומנות ומוסיקה).

בכיתה הקטנה מהר מאוד נראה שטוב לה. מצאה חברים מהכיתה, אהבה את הלימודים - חשבתי שהגענו למנוחה ולנחלה.

בשיחות עם המורה של הכיתה עלה הנושא של היותה גבוהה מאוד לכיתה.
בשיחה אתמול זה נהיה מאוד מאוד חד-משמעי. המורה באה בכוונה מאוד טובה כמובן - הם רוצים להתחיל לשלב אותה בלימודים בכיתות הרגילות כמה שניתן ובעדיפות למקצועות הליבה. הם ערכו לילדה מיפוי ועל פניו מצבה הרבה יותר טוב ממה שהשתקף בתעודה ובכלל בכל הדיווחים מבית הספר הקודם (מהפן הלימודי). גם מבחינות אחרות היא מעל הכיתה - די ברור ששיעורי כישורי החיים הם לא משהו שהיא צריכה, היא גם מרשימה את כולם ביכולות האחרות שלה - כל מיני כללי התנהגות חברתיים שהיא יודעת...

הם רוצים לשלב אותה כדי שלא יווצר פער ביכולות שלה עקב רמת הלימוד הנמוכה בכיתה הקטנה. הם רוצים לשלב אותה גם כדי שלא תלמד הרגלים מהילדים בכיתה הקטנה (לא אמירה שלי, אמירה של המורה...), הם מרגישים שאולי בהמשך תלך להשמה מחדש... לא הבנתי לאיזה כיוון המורה חותרת כאן - האם לשילוב יחידני או אולי מסגרת קטנה אחרת (לקויי למידה?). (רק היום התחלתי לתהות ולכן לא שאלתי אותה).

אני בלחץ גדול מהקונספט של שילוב יחידני לאור הנסיון העגום שלנו בבית הספר הרגיל וגם לאור דברים שאני שומעת מהורים אחרים לגבי השילוב היחידני -שההצלחה שלו היא הרבה פעמים עניין של הרבה מזל (משלבת טובה, בית ספר שמסוגל לשלב), או שעניין של תקציב (תשלום אקסטרא למשלבות טובות יותר ואולי גם הדרכה שלהן). מלחיץ אותי גם שיש מגבלה של שעות בשילוב היחידני, וגם העובדה שהילדה שלי טרם הוכיחה יכולות של לומדת עצמאית (הכנת שיעורים לבד מיוזמתה ומתוך הבנה שזו אחריות שלה ושיש חשיבות לנושא).
אני מרגישה שאין בדיוק מתכון מדוייק עבור ילדה כמו שלי - גבוהה מידי לכיתת התקשורת, נמוכה מידי לכיתה רגילה...

שום דבר עוד לא קרה ושום דבר עוד לא השתנה אבל זה נושא שחוזר ועולה בכל שיחה עם המחנכת... כל הזמן לא ברור לי מה הם חושבים על האבחון שלה. כל הזמן אני בעצמי תוהה לגביו. האם ייתכן והוא בכל זאת שגוי? אני לא מרגישה שאנחנו מוצאים ממש פתרון. חשבתי שהכיתה הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לה. סוף סוף היא לומדת, היא שמחה שם... אבל הם לא חושבים שזה מקומה.
 
מאז האיבחון אני תמיד המלצתי לך כאן בפורום

שילוב יחידני ( עד כמה שאפשר להמליץ במסגרת הפורום).
אבל עכשיו המורה צודקת- כמה שיותר לשלב בכיתה הרגילה...
לדעתי את צריכה לשמוח
 

Hidden4ever

New member
כן, אבל יש יותר מידי דעות שליליות על השילוב היחידני

ולפחות על פניו בית הספר שבו למדה (הרגיל) היה נוראי ולא הייתי רוצה לשלב שם אותה לאור מה שעברה שם שלטעמי גם נבע מחוסר יכולת של הצוות להתמודד (ללא הדרכה נכונה, עם כיתות גדולות מידי ומורים לא מנוסים ובמיוחד מפני שמדובר בבית ספר צומח שלפי דעתי עשה בית ספר על כלל הילדים ושלי אכלה אותה). זה לא מתאים בכל מקום ולפחות על פניו בכיתה הקטנה הילדה הזו מצליחה ללמוד...
&nbsp
אני חייבת לראות איך השילוב בכיתה הגדולה מתוך הקטנה הולך ולקבל פרופורציות... אבל לחוצה (סורי, זה כנראה המצב הנתון שלי...
)
 
השאם אפשר לשנות שיבוץ באמצע השנה?

כי אם לא, אז בכל מקרה זה המצב. שיתחילו לשלב אותה ואז תראי : אם בסופו של דבר היא תשולב ברוב המקצועות, עז אולי באמת עדיף שילוב יחידני בבית ספר שונה מהמקורי. זה גם ייתן לך זמן לבחון בתי ספר וגישות שונות לשילוב. ולפי התוצאות בלימודים לראות האם הכיוון של כיתה קטנה רלוונטי בכלל.
 
מהניסיון המועט שלי - כיתת תקשורת עם שילוב רוב היום בכיתה הגד

הגדולה זה מתכון טוב.
גם מקבלים את הרמה הלימודית המתאימה, גם נמצאים בחברה של הכיתה הגדולה, אבל גם יש מעטפת תומכת.
אלצנו יש סייעת שהולכת עם הילדים לכיתה הגדולה (אחת על שלושה ילדים באותה כיתה). יש כתובת לבעיות שצצות במהלך היום, כלומר אפשר ללכת למורה בכיתה הקטנה. ויש כמובן גם את סל הטיפולים הפרטני והקבוצתי של הכיתה הקטנה, שהוא (עד כמה שהבנתי) יותר רחב ממה שמקבלים בשילוב יחידני.
בבית הספר של הבת שלי כמעט כל הילדים משולבים בכיתות הגדולות ברוב שעות הלימודים, זו ברירת המחדל. אבל אני יודעת שיש גם כיתות שבהן יש ילדים שלא משולבים כמעט בכלל וכאלו שמשולבים בהכל.
 
יש מספיק סייעות ללוות את כל הילדים?

במיוחד אם יש כבר הקבצות( בחטיבה, לדוגמה)
 

Hidden4ever

New member
השאלה שלך טובה מאוד

כי הם התעכבו עם התחלת השילוב עקב העובדה שמהכיתה בנוסף לבת שלי יוצא ילד אחד נוסף לשילוב - אבל הוא בכיתה ו' והיא בכיתה ה' ויש צורך בסייעת לכל אחד מהם וגם אחת בכיתה. הבנתי מהמחנכת שהם יסתייעו בסייעת השניה של כיתת התקשורת הנוספת בבית הספר שנמצאת ליד הכיתה של הבת שלי בזמן ששתי הסייעות מלוות את הילדים המשתלבים - היא תיכנס לכיתה שלהם בזמן הזה. הרבה לוגיסטיקה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לפי מה שכתבת
בי דוקא עלו ספקות שמא כתת תקשורת אינה מקומה של המחנכת

אם ככה היא חושבת על תלמידיה...
בכל אופן, אם הילדה שמחה ו"סוף סוף לומדת"- כנראה שאכן זה מקומה.
אין שום בעיה במקביל להתחיל שילוב בחלק מהמקצועות בכתה מקבילה "גדולה".
זה חלק מהקונספט של כתת תקשורת.
אם וככל שזה ילך טוב, אפשר יהיה להוסיף שעות שילוב.
ועדיין יהיה לה העוגן, המקום הבטוח בכתה הקטנה.
הוא זה שיאפשר לה להרגיש טוב ולהצליח גם בשעות השילוב.
אם מתישהו בעתיד היא כבר לא תרגיש צורך בעוגן הזה, אפשר יהיה לוותר עליו.
 

Hidden4ever

New member
אאוץ'

היות ואני טריה במערכת, אין לי ממש תובנות מה נכון.
&nbsp
מהשיחות איתה אני מבינה שטובת הילדה ניצבת בפניה והיא מנסה להגיד לי בכל דרך אפשרית שהילדה במצב מצויין והכיתה הזו לא בשבילה מתוך כוונה לעודד את רוחי... ואצלי זה רק עושה דאגות היות וכל הזמן כיוונו אותנו לכיתת תקשורת מרגע האבחון ולאור כל מה שהיה לנו בכיתה הרגילה...
&nbsp
אכן - אם באמת שילוב בכמה שיותר שעות בכיתה רגילה יהיה יעיל עבור הילדה בליווי עוגן של כיתה קטנה - מבחינתי זה יהיה מתכון מעולה. אצטרך לשבת בצד ולראות. (לפחות לעת עתה).
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אולי את במצב דואג בסיסי

ולכן לא משנה מה יגידו לך, כל דבר יעורר דאגות.
זה בסדר

יש לקוות שעם הזמן, כשתווכחי שממשיך להיות לילדה טוב

תוכלי להרפות ולהרגע.
&nbsp
לא הטלתי חלילה ספק בכוונותיה טובות של המורה,
פשוט לפי מה שכתבת
(ויתכן שכך את חווית, מתוך הלחץ שלך, למרות שזה לא ממש כך)
נראה כאילו המורה תופסת את תלמידיה כאוסף של "מקרים אבודים"
שלילדה עם פוטנציאל אין מה לעשות איתם.
מקוה שאכן רק נראה כאילו ולא באמת כך
 

Hidden4ever

New member
חחחח.... יש מצב שזה המצב שלי

טוב, אני מאוד מאוד לא טובה עם אי-וודאות. אין לי מושג מי טוב בזה, אבל אולי יש כאלה שהם במיוחד גרועים בזה - אני מתקשה עם המושג "לזרום", וזאת למרות שבפועל לכאורה אני זורמת וזרמתי די הרבה עם הקשיים של הילדה. רב הזמן הובלתי לאן שהובלתי ע"י גורמים מחנכים או מטפלים או מאבחנים. הילדה הלכה למסגרת, במסגרת הייתה התנהלות לא תואמת גיל/מצב, הילדה הופנתה לאבחון, האבחון קבע לבצע X, ביצענו את X, לפעמים ב- X אמרו לנו גם לעשות את Y, ביצענו את Y וכן הלאה... ואז שוב בעיה במסגרת, ושוב פעם אותה מעגליות וכל פעם משהו אחר - פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, אבחון לאוטיזם, אבחון לקשב, טיפולים רגשיים, תגבורים בבית ספר, מיומנויות חברתיות, עוד אבחונים... אין סוף...
&nbsp
באמת באמת רציתי השנה לא לדאוג - גם אם קשה לי לא. היו כמה ימים אפילו שהרגשתי מוזר שאין לי משימות לטפל, לבצע - הנה, הילדה בכיתה שבה עוטפים אותה מכל עבר וסוף סוף היא שמחה, לומדת, מרוצה. ואז מגיעה המורה ואומרת לי שוב ושוב ושוב שיש מצב שזה לא המקום המתאים לילדה. נכון, כרגע המטרה שלה היא לשלב אותה ובינתיים להמשיך את המעטפת של הכיתה ברקע וזה מעולה. הבעיה היא האמירות הנוספות של " אולי צריך לשקול לעשות עוד וועדת השמה". כל החוויה שהייתה לנו הקיץ של אבחון, מירוץ נגד השעון לאיתור כיתה באיזור, להעביר טפסים לוועדה, שתקום בכלל וועדה, שבכלל ייתנו לנו להגיע כבר לבית הספר ולפגוש אותו. כל זה עוד לגמרי טרי לי בראש - שלא לדבר על לספר לילדה על האבחון ולספר לה שאני לוקחת אותה לבית ספר אחר ולקבל את הבכי שלה והכעס שלה על השינוי... ועכשיו המורה מדברת איתי על עוד וועדה? עוד שינוי? אני מרגישה מותשת וגם מאוד מודאגת כי החוויה שלה ושלנו מהמסגרת הרגילה הייתה מאוד רעה וזה ממש מלחיץ אותי להחזיר אותה לשם... ואם לא לכך היא התכוונה, אז למה?
&nbsp
ומה שהמורה אמרה לגבי תלמידיה... לא חוויתי את זה מתוך לחץ, זו האמת... והיא עצובה למדי. ושוב, אני לא חושבת שהיא לא אוהבת את התלמידים שלה, אבל רף הציפיות שלה מהם נמוך יותר... ואולי היא צודקת, ואולי היא לא. אני לא יכולה לשפוט כי אין לי ממש היכרות איתם לאורך השנים. מנגד, גם במסגרת הרגילה היו מהבת שלי ציפיות נמוכות מאוד של מערכת החינוך - ע.ע. לא לתת לה כמעט תגבור במקצועות הליבה בשנה האחרונה כי הם יש תלמידים שיוכלו להפיק משיעורים אלה יותר תועלת מאשר היא (שזה כל כך לא נכון, רק שם היא באמת למדה... אבל היות והייתה צריכה כל הזמן תגבור, אז התייאשו ממנה).
 
אז אולי להתחיל לברר לאט לאט?

כבר אין לחץ של להספיק לתחילת השנה. אפשר לראות מה קורה עם השילוב כאן ואז להחלחט - אולי הפתרון הוא לחפש כיתת תקשורת אחרת. ואם שילוב יחידני, אז בבית ספר שמכיר את הנושא ולא בית הספר הישן.
 

Hidden4ever

New member
כן...

אני בהחלט אולי קופצת מוקדם מידי וצריכה לראות באמת מה קורה עם השילוב שלה.
&nbsp
לא ממש בא לי להעביר אותה לעוד מסגרת בטווח זמן כזה קצר. מקווה שאולי יתנו לה לפחות את השנתיים של עד סוף היסודי וכשנגיע לחטיבה כשממילא מדובר במעבר, אז נשקול שוב את הכיוון על סמך מה שנראה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נשמע לי כיוון הגיוני
במיוחד לאור העובדה שהילדה מרגישה טוב בכתה.
המורה אמרה " אולי צריך לשקול לעשות עוד וועדת השמה",
אז המורה אמרה, מי שמחליט זה אתם הורי הילדה.
אפשר לענות למורה שאת מעריכה את האכפתיות שלה,
אבל הבחירה שלך היא לא לשוב ולטלטל את הילדה,
לתת לה לסיים יסודי בשקט במקום בו היא מרגישה בטוחה.
 
אז אולי הבעיה היא בבה"ס הישן?

תשמעי, איבחון בגיל 5.5 - אין אוטיזם. המורה בכיתה קטנה - חושבת שהכיתה לא מתאימה לילדה.
וכל מה שיש זה "רק" סבל של הילדה בבה"ס הישן.
אני מבינה שהיום היא אובחנה, אבל לאור כל התאורים שלך, היא נראת מאוד מאוד גבוהה.. ובכל זאת בחרת לא שילוב יחידני אלא כיתה קטנה.
והסברת שהסיבה לכך זה חוסר אימון בבה"ס הרגיל הישן.
אז אולי גם סיבה לסבל של הילדה נובע משם?
אולי באמת שווה למצוא בה"ס טוב שמבין בשילוב וללכת לשם? למה לבזבז שנתיים? רמת הלימודים בכיתה קטנה הרבה יותר נמוכה מכיתה רגילה.
אולי היא תפרח גם בשילוב בבה"ס טוב?
 

Hidden4ever

New member
מודה שהשאלה שלך די הדירה שינה מעיני

אז ככה - אולי את צודקת. אבל...
&nbsp
היות וציינת את העובדה שהאבחון של גיל חמש וחצי היה שלילי... וזה נושא מאוד מאוד רגיש אצלי, אני חייבת לציין לא הגענו לאבחון הזה סתם ושגם בעקבותיו קרו דברים.
&nbsp
לבת שלי היה עיכוב מוטורי - כשהיא התחילה סוף סוף ללכת, היא הייתה בת שנה ועשר ועד אז טופלה בפיזיותרפיה, היו לה בעיות גמילה איומות. לקח לנו שנה שלמה לגמול אותה והתחלנו בגיל שלוש כי בגיל שנתיים וחצי היא צרחה בהיסטריה כשרק הראתי לה תחתונים, הייתה לה שפה מאוד גבוהה מגיל צעיר (מילים ספרותיות), ומנגד מגן טרום חובה התחלנו לקבל הערות על התנהגות אחרת (המנעות מחיבוקים, רגישות לרעשים) והיא לא רצתה לצייר כי לא הצליח לה והיא נשלחה לריפוי בעיסוק. בגן חובה הגננת עשתה לנו שיחה ואמרה שהילדה לא בשלה לכיתה א' והיא ציינה שהיא בעולם משלה, שאין לה נושאי שיחה משותפים עם הילדים, שמנסים לתווך בינה לבין הילדים האחרים אבל הם לא מבינים על מה היא מדברת... ואז הלכנו לאבחון והוא יצא שלילי...
&nbsp
עד היום אני מנסה להבין למה... באבחון היו רגעים מחרידים עבורי כאמא - הילדה שלי תיארה את התחושה שכועסים עליה כאילו היא יושבת בבור ושופכים עליה מים (בגיל חמש וחצי). כשהמאבחנת ניסתה להתעקש איתה שתסביר למה ילדים לא רוצים לשחק איתה, היא התיישבה על הרצפה וסרבה לשתף פעולה ונראתה מוצפת ומפוחדת... ומנגד, היא ידעה לשחק משחקי דמיון והיה לה לדבריהם קשר עין טוב והיא הייתה הדדית. האדוס לא נתן סיכום מתאים... הבעיות בגן לא היו מספיקות, העובדה שציינתי שהיא לא אמפטית בכלל ושאולי היא משחקת משחקי דמיון אבל מדובר במשהו אובססיבי בנוסח של חברים דמיוניים שמלווים את חייה כאילו הם ממש איתה... שום דבר מזה לא סיפק.
&nbsp
הם אמרו שיש לה בעיות חברתיות ותחושתיות ואמרו שהיא צריכה טיפול רגשי והמליצו להשאיר עוד שנה בגן והמליצו על גננת שי"ח... ואנחנו לקחנו אותה לטיפול והשארנו אותה עוד שנה בגן, אבל לא קיבלנו גננת שי"ח כי המועצה סרבה לתת לנו ואז לא הבנתי בכלל מה המשמעות...
&nbsp
הילדה שלי שבעיקר היה לה טוב עם ילדים צעירים או מבוגרים ממנה קיבלה גן שבו כולם היו צעירים ממנה ולפחות בהתחלה היה לה יותר טוב. כשהתחלנו בית ספר, לא היינו בבית הספר הנוכחי היות והוא טרם נפתח. מכיתה א' הילדה שנאה ללמוד וכבר אז קיבלנו תגבור. היא סבלה מאוד מכתיבה אבל לא הבנו למה כי הרי קיבלה ריפוי בעיסוק. מכיתה א' לא שיתפה פעולה עם המורה, לא הוציאה ציוד, לא פתחה מחברת לכתוב בשיעור...
&nbsp
עברנו לבית הספר השני בכיתה ב' (בית ספר צומח בשכונה). היא עברה לכיתה עם מרבית הילדות מהכיתה הקודמת מלבד שתי בנות. גם שם היו לנו בעיות לימודיות. מבחינה חברתית היא שיחקה רק עם שתי הבנות שלא עברו איתה לכיתה. בכיתה ג' אותן בנות לא רצו לשחק איתה יותר והיא נשארה לבד ולא הצליחה ליצור קשרים בהפסקה עם הבנות של הכיתה שלה. לאור המשבר שלה ביקשתי פגישה עם היועצת והפסיכולוגית והמורה ואז נאמר לי שמעבר לעובדה שיש בעיות בלימודים היא מוחרמת על ידי כל הבנים של הכיתה ושהם מציקים לה כל הזמן. הם נתנו לה מטעם בית הספר טיפול רגשי של השפ"ח, קבעו תוכנית התערבות גם למנוע מהבנים לפגוע בה וגם לתיווך בינה לבין הבנות של הכיתה. נתנו לה גם קבוצת מיומנויות חברתיות. זה עזר אבל ככל הנראה חלקית.
&nbsp
בין כיתה ג לכיתה ד הציעו לעשות לה אבחון פסיכולוגי בשפ"ח. בינתיים בכיתה ד' נכנסה מורה חדשה. המצב שלה החברתי והלימודי התחיל להחמיר. חלק מזה נבע מכך שהמורה הזו הייתה באמת גרועה עבורה. חלק אחר נבע שהילדה שלי רצתה לשחק רק משחקי דמיון והבנות בהדרגה כולן לא התעניינו בזה יותר. היא לא רצתה להשתתף במשחקי כדור. היא התחילה לשחק עם ילדות בכיתה ב'...
&nbsp
ולמה אני ממש פותחת את זה (ויש עוד המון דברים)... כי הבעיות והקשיים שלה לא היו רק באותו בית הספר. אני נורא נורא רגישה לנושא של האם היא באמת על הרצף. האם האבחון השני צדק. לאבחון השני הגענו בהמלצת אותו אבחון פסיכולוגי. אני לא כיוונתי לאוטיזם אחרי האבחון הראשון. לילדה היו בעיות רגשיות ללא מענה אמיתי...
&nbsp
ועכשיו היא הגיעה לכיתה הקטנה ולראשונה טוב לה - חברתית, לימודית... ומנגד, עפ"י המורה בכיתה נאמר שהיא גבוהה מידי. וגם אני שואלת את עצמי... אז אולי באמת שילוב כמו שאת ציינת, אבל איך מוצאים בית ספר שהוא טוב לשילוב? מי קובע את המדד להצלחה הזו? האם אני יכולה לבחור ככל העולה על רוחי? בישוב שלי יש 4 בתי ספר יסודיים בלבד. אני מכירה ילדה שמשולבת בבית הספר הקודם של הבת שלי (של כיתה א'). הילדה מבחינה לימודית במצב טוב אבל חברתית היא בודדה...
&nbsp
אני גם מוצאת שיש הרבה קשיים בשילוב ושיש כאן הימור - בתי ספר שלא מסוגלים לשלב, סייעות שלא באמת יודעות לשלב, אפילו קשיים חברתיים גם כשיש תשלום בשחור למשלבת ועבודת הדרכה ועדיין הילד בודד חברתית כי מגיל מסויים הילדים כבר חשים בשוני ואין ממש יכולת תמיד להשפיע.
&nbsp
אצל הילדה שלי בנוסף לקושי החברתי היו כל השנים קשיים לימודיים. היא הצליחה רק כשעבדה בקבוצות קטנות. בכיתה הקטנה כשיש צוות גדול שיכול לעבוד איתה פרטני, היא לומדת. אין שם מצבים שבהם היא יושבת ולא מוציאה ציוד, משחקת בציוד, מתעלמת מהבקשה של המורה לעבוד בחוברת, אם קשה לה לכתוב הם יכולים לחלק למנות, אם היא מתעייפת בקריאה, מחלקים טקסט ארוך. בנוסף לכך, טוב לה עם הילדים בכיתה.
&nbsp
אני מודה שלפחות על פניו - הכיתה הקטנה עבור הילדה שלי הרבה יותר טובה מהגדולה.
&nbsp
השאלה באמת למה לא להשאיר שילוב מכיתה קטנה לגדולה כמו שהמליצו לנו? למה זה נחשב בזבוז של שנתיים אם עובדתית, עכשיו סוף סוף מבחינה לימודית היא עובדת? לטעמי החינוך הרגיל לא הוכיח את עצמו עבורה... ולכיתה הקטנה הלכנו לאחר המלצה מפורשת של דיצה צחור ולא בגלל חוסר אמון בבית הספר הרגיל הישן. היא אמרה שלטעמה לאור המורכבות של הקשיים שלה עדיף לה כיתה קטנה. אף אחד לא אומר שהיא מאה אחוז צודקת, אבל מן הסתם לה יש יותר נסיון מאשר לי. מנגד, אולי באמת כיתה קטנה שבה יש יותר מידי הטרוגניות לא מתאימה ואולי אם היינו מוצאים כיתה שבה יש יותר ילדים גבוהים או רק, אולי אז העניין הלימודי לא היה מהווה אישו. אבל, אין אפשרות לבחור. בכיתות האלו אין כללים לגבי אלו ילדים יכולים להיכנס. לפחות לא באיזור שלנו. אין מספיק היצע של כיתות וילדים כדי שאפשר יהיה לסדר כיתות לפי רמות תפקוד וגם בתוך רמות התפקוד המנעד עצום.
&nbsp
זהו... וסליחה על האורך.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נדמה לי שענית לעצמך ואת יכולה להרשות לעצמךלישון טוב בלילה

"עכשיו סוף סוף מבחינה לימודית היא עובדת"
וחשוב מזה- "לראשונה טוב לה".
חומר לימודי אפשר להשלים- בתנאי שהבנאדם מאמין בעצמו
וטוב לו=הוא פנוי רגשית ללמידה.
גם אילו כל מה שהכתה הקטנה היתה נותנת לה היה בתחום הרגשי,
זה היה שווה, הכי לא ביזבוז זמן,
על אחת כמה וכמה כשגם בתחום הלימודי היא חווה עשיה והצלחה.
 

Hidden4ever

New member
תודה שלומית

וכל הכבוד שגם קראת וגם אספת נקודות מתוך התגובה הסופר ארוכה שלי
 
למעלה