הילד מתקשה בתחום השפתי

[אנה חדשה]

הילד מתקשה בתחום השפתי

לא יודעת איך להגדיר נכון - לילד יש בעיה רצינית בשליפה בקטע המילולי. אין לו שום בעיה לקרוא טקסט מורכב ולהבין את מה שקרא. שאלות סגורות עונה במיידי ונכון.
אבל לא מצליח להסביר מה קרא, לא מצליח לכתוב מעבר לכמה מילים. אם מבקשים לכתוב מכתב - אפילו לא יתחיל.
יש מה לעשות?
השנה יתחיל שעה של הוראה מתקנת בתחום השפה בבית ספר. יכול לעזור?
ניסינו סתם לשבת איתו והוא כל כך מתנגד שזה ממש הופך למאבק כל פעם.

 

[חרסינה משורינת]

אולי לתת לו לכתוב יותר

ולכתוב מה אהב בטקסט ואם היה רוצה עכשיו לספר למישהו על זה היה אומר?.
סך הכל נראה לי שמה שיכול להגביל הוא אם הוא ירצה להעלות נושאים *שהוא אוהב* . כמו תרגול בשיח על נושאים אחרים אבל ממערכת אחת אפשר ללמוד על אחרת ואם הוא אהב טקסט והיה רוצה להעלות את זה מול אדם, איך היה עושה את זה?.

אחר כך אפשר לנהל שיחה איתו על הנושא וככה גם תכירי את עולמו וגם תוכלי לתרום טקסטים וללמוד על נושאים שהוא אוהב וזה יכול להיות בכל דבר!
משחקים, ספרים, תוכניות טלוויזיה, ההיסטוריה של השימוש בכובעי אמבטיהה כל דבר. לאחרונה אני גם אישית שומעת המון פודקסטים בנושאים שאני אוהבת (מין תוכנית רדיו אינטרנטית על נושאים שאני אוהבת) ואפשר באותה מידה כדי שגם *ישמע* לנסות להקליט תוכניות ולסייע לו בזה ואז הלחץ מלדבר עם אדם אחר יורד והוא יכול גם לערוך את זה ולקבל פידבק על התוכנית בלי לחץ, גם לעשות את זה בזמנו החופשי ובלי תלות במי שמולו וגם אחר כך זה כמו סוג של משחק והוא לא מרגיש שמנסים לכפות עליו שיחה וזה חוויתי ובעיקר אני חושבת זה בא מיוזמתו אם הוא נהנה וכאמור זה גם שם אותו במרכז ובונה חוויה שבה הוא כוכב ההצגה.מה שחשוב לא להציג את זה בצורה פדגוגית, כאילו הוא חייב ובעיקר לא ללחוץ אלא שיבוא מיוזמתו.

כאמור זו הצעה אבל לדעתי זה הרבה יותר מהנה מסתם שיחה

 

[אנה חדשה]

אין לו בעייה בדיבור רגיל

קשה לי להסביר. יש לו בעייה כשזה קשור לתיאור משהו ספציפי שמבקשים. לתאר מה קרה בסיפור, גם אם זה בנושא שהוא אוהב. או להמציא דיאלוג בין שתי דמויות.
הוא אף פעם לא ידע לספר מה למדו בבית ספר, לזה אני רגילה. אבל בתחושה שלי המצב החמיר לאחרונה.
סתם לבוא אלי ולקשקש, אין בעיה. הוא גם בא מיוזמתו.

 

[חיבוקיתוש]

הוא הולך לקלינאית?

 

[אנה חדשה]

לא

 

[חיבוקיתוש]

אולי כדאי לשקול קלינאית

זאת בדיוק עבודה של קלינאית

 

[Hidden4ever]

אני חושבת שהוראה מתקנת אמורה לעזור

אבל אם זו לקות שפתית אז הרבה מההוראה המתקנת מטרתה לחפש מעקפים ודרכים גם להקל. אני באמת לא יודעת איך עובדים בתחום של שליפה, אולי הרבה שינון ולמידה של מושגים, עבודה עם טקסטים וניתוח טקסט. בעיני מעולה שיקבל את זה במסגרת בית הספר.

 

[חייבתלהגיב]

את בטוחה שהבעייה היא בשליפה? לדעתי הבעייה היא שאלות פתוחות

שלא ברור מה בדיוק מצפים לשמוע בתשובה להן, שיש המון תשובות אפשריות ולא ברור מאיפה להתחיל בכלל, וכו'. הפתרון הוא, לדעתי, לא לתת לו שאלות פתוחות (ואפשר גם לבקש בבית הספר שישתדלו לתת לו שאלות פחות פתוחות), אלא לתת יותר הכוונה. נניח לא "מה עשית היום בבית הספר" אלא "מה למדתם היום בספרות" או "עם מי שיחקת בהפסקה" או וכו'. לא "מה קרה בסיפור" אלא "סכם את הסיפור ב-2 משפטים" (ואפשר להתחיל מאגדות ילדים שהוא מכיר - נניח סכם את הסיפור של פינוקיו או משהו, וגם להדגים בעצמך). ואם יש אפשרויות לבחור מהן - לא לתת יותר מדי אפשרויות למשימה כי גם אז קשה יותר לבחור.
ואם הוא מקבל משימה פתוחה מבית הספר ומתקשה להתחיל - לעזור לו לצמצם אותה. נניח כותבים "כתוב מכתב בין שתי דמויות בסיפור" - לעזור לו להחליט אילו שתי דמויות, באיזה נושא, וכו' - כך שכשהוא ייגש לכתוב כן תהיה משימה מוגדרת. לפעמים עוזר גם לתת יעד מוגדר של מספר מילים או מספר שורות (אם את נותנת בבית - אפשר להתחיל מקטן - נניח "כתוב 5 שורות על מה שעשית אתמול אחר הצהריים" - זה חצי פתוח, כך שיש עדיין אתגר של לבחור על מה לכתוב, אבל זה בדיוק 5 שורות, זה זמן מוגדר, ואין תשובה לא נכונה - המטרה היא למלא 5 שורות).

 

[אנה חדשה]

אני מניחה שאת צודקת

לפחות חלק מהבעיה קשור בפחד משאלות פתוחות. אנחנו באמת מנסים "לצמצם את החופש", אבל הוא כל כך בלחץ שלא מוכן להתחיל.
אבל נראה לי שזה יותר מזה כי גם כשאני שואלת "מה פיספסתי בשתי דקות שראית סרט בלעדי", הוא לא יצליח להגיד. או שגם זה פתוח מדי?
עוד לפני האבחון הוא עבר אבחון אצל קלינאית כי התקשה לבנות סיפור מתמונות. המסקנה שלה הייתה שאין לו בעיית שליפה. מצד שני, הוא גם הצליח להבין משמעות כפולה בכל מה ששאלה. אז היא רשמה שהכל תקין מבחיתה.

 

[חייבתלהגיב]

כדי לענות על השאלה הזאת נכון

הוא צריך לזכור בדיוק באיזה רגע בסרט עזבת (ולשמור את זה בזכרון עד שאת חוזרת) ומה קרה בסרט מאז ועד שחזרת - זה לא מאוד פשוט. אני לא בטוחה שזה ספציפית קשור לעניין של שאלות פתוחות. לגבי השאלות הפתוחות ונסיון העזרה שלכם בצמצום - מה הוא אומר כשהוא לא מוכן להתחיל? למה הוא לא מוכן? הוא לא מאמין שזה הדבר הנכון לעשות?

 

[אנה חדשה]

הוא פשוט שותק

לוקח עיפרון ולא כותב / אומר שלא יודע מה לכתוב ( לא פעם אחרי שכן הצליח לתת תשובה כלשהי בעל פה).

 

[חייבתלהגיב]

אם הוא נתן תשובה בעל פה

את יכולה לעזור לו בלהכתיב לו את מה שהוא אמר בעל פה (בהמשך תתחילי "לשכוח" חלקים ממה שהוא אמר כדי שהוא יצטרך להתאמץ יחד איתך להיזכר). להגיד בעל פה מאפשר לטעות בלי שתישארנה עדויות, לא להתחייב על משהו "סופי" כמו בכתיבה, לא לעבוד קשה ושיתברר שזה לשווא, לא להצטרך לעשות תיקונים רבים, לאפשר לך לבדוק שזה "בסדר" לפני שהוא כתב, וכו'. אבל יתכן שברגע שהוא יתרגל לתהליך של קודם בעל פה ואז על הכתב, ויראה שהשד לא נורא כל כך ולא מאוד קריטי מה בוחרים להגיד או לכתוב, העיקר שעושים משהו - זה יעזור לו לכתוב בלי לחשוש. אבל חשוב שאת תמעטי בביקורת על מה שהוא אומר/כותב (רק תיקונים הכרחיים ממש, ולהתייחס לטעויות כמשהו שולי שכולם עושים) כדי שהוא לא יחשוש לעשות את זה לבד ובלעדייך.

 

[אנה חדשה]

תודה רבה על ההמלצות!

 

[חייבתלהגיב]

על לא דבר.