שאלות לגבי התנהגות מסויימת של הילדה

Hidden4ever

New member
שאלות לגבי התנהגות מסויימת של הילדה

הילדה (בכיתת תקשורת - בת 11 - וורבאלית - תפקוד מאוד גבוה) קיבלה הערה במחברת הקשר שממנה הבנתי שהיא התנהלה בצורה לא תקינה מול ילד אחר. הילדה כן יזמה להביא לי את מחברת הקשר בלי שבקשתי אך אמרה לי משהו בנוסח: "המורה כתבה לי משהו אבל לא ממש הבנתי מה זה…" כשדובבתי אותה לגבי מה קרה אז היא סיפרה שהילד א' הציק לה (כנראה ישב קרוב מידי או משהו), אבל היא סרבה בכל תוקף להגיד לי מה היא אמרה לו שבעטיו קיבלה שיחה שבה נאמר שזה לא יחזור יותר. היא אמרה שהיא לא מבינה מה אמרה לו שלא נחשב בסדר. היא נכנסה למצב מגננה עצבני ולא הצלחתי לקבל את המידע כך שאני לא יודעת איך להסביר לה מה עשתה לא בסדר כי לא קבלתי את המידע המלא ובמחברת לא נכתב מה בדיוק אמרה לילד. מכל זה אני לא מצליחה להבין אם הילדה מבינה בדיוק מה המילה או המילים שאמרה שנחשבים לא תקינים ולכן היא מתוסכלת או שהיא מבינה טוב מאוד ולא מוכנה לספר לי מה עשתה מחשש שאכעס או שהיא מרגישה מבויישת לגבי מה שעשתה.

כתבתי בתגובה למחנכת במחברת לגבי הבעיה ושאני צריכה את עזרתם. המצבים האלה שבהם הילדה נמנעת מלספר לי דברים שהיא מרגישה לא טוב לגביהם קרו לנו גם בעבר ולא ברור לי אם זה קשור לאוטיזם או למשהו אחר או שילוב של דברים.

אני מחפשת לדעת אם מישהו חווה משהו כזה מהילד שלו.

עוד דוגמא למצב שבו היא נכנסת למצב תסכול - היא לוקחת לאחותה דברים (לרב נשנושים) למרות שביקשנו וגם אחותה ביקשה שלא תיקח. לא מרסנת את עצמה למרות כל הבקשות (היא בת 11). עשיתי לה נסיון שיקוף - שאלתי אותה איך היא הייתה מרגישה אם היו לוקחים לה דברים כמו שהיא לוקחת לאחותה. התגובה שלה הייתה כעס עלי שאני שואלת אותה את השאלה. עכשיו אני יודעת שהקטע של הבנת הרגשות של האחר הוא אישו לילדים על הרצף, אבל לתחושתי היא מבינה את מה שאני אומרת אבל לא מוכנה לקבל את זה... שוב תוהה האם זה קשור או לא קשור לאוטיזם...
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נראה לי שלכל ילד/ה, בכלל לכל אדם, יש מצבים בהם הוא/היא
נמנע מלספר דברים שהיא/הוא מרגיש/ה לא טוב לגביהם, לא?

ושאחים מציקים זה לזה- נדמה לי שזה אחד הדברים הנפוצים ביותר, אפילו בטבע

יכול להיות שהכעס שלה הוא כי מבחינתה, בחוויה שלה, את "חופרת" לה?
או אולי משהו אחר, איזשהו דבר בהסבר או בטון הדיבור או לא יודעת מה, מעצבן אותה.
בינינו, מי אוהב שמסבירים לו שהוא התנהג לא בסדר?
 

Hidden4ever

New member
אבל האם לומדים מזה? (פוסט ארוך עם כל מיני תהיות)

מסכימה שהיא לא אוהבת שנוזפים בה... נקודת ההשוואה שלי היא תמיד אחותה ואני תוהה מה הנורמה...

בכלל יש לי כל הזמן שאלות ותהיות מה תקין ומה לא. מה זו התנהגות אופיינית לגיל ומתי זה חריג, במה לטפל כמו שמטפלים בכל ילד ומה מצריך גישה שונה, איזו התנהגות שלה נובעת מהרצף, איזה מהפרעת קשב, איזה מהאופי...

לכאורה לפני האבחון זה היה לי ממש פשוט... לכאורה. לא היה לאן לכוון, עשיתי מה שחשבתי שמתאים וזהו. יש דברים שעזרו ויש דברים שדרשו עשרות חזרות על ההסברים ויש דברים שטרם נלמדו.

כרגע לדוגמא אני תוהה הרבה לגבי שליטה עצמית ודחיית סיפוקים - האם ילדה בגיל 11 אמורה לרסן את עצמה יותר, גם אם יש בה מאוויים... לדוגמא, יש קופסת שוקולדים - אומרים לילדה שתשאיר לאחותה, והיא כל שתי דקות מתגנבת ואוכלת עוד אחד ואז אומרת לי במתיקות (שהיא חושבת שמשכנעת אותי) שהיא לא יכלה לעמוד בפיתוי... או בשנה שעברה כשישבה ליד ילדים בכיתה היא הייתה מזמזמת שירים בקול וגם אז תרצה בפני שלא יכלה להפסיק כי השיר היה תקוע לה בראש וזאת למרות שהילדים שישבו לידה כעסו עליה...

אז אני לא מבינה מה תקין בגיל שלה ומה לא והאם זה קשור לרצף או לא.

כרגע אנחנו ללא סיוע שמנחה אותנו. הכל תקוע כי יש חגים ושום דבר לא זז בנושא הזה ורק אחרי החגים יש סיכוי שמשהו יתקדם...

יש לי גם כל מיני תחושות מוזרות לגבי המחנכת שאני מרגישה שהן תחושות סובייקטיביות שלי... מרגישה שאין לה סבלנות אלי. מרגישה שאולי קשה לה להבין שאני חדשה ממש במערכת הזו ושיש לי המון חוסר ידע לעומת הורים של הילדים האחרים שחלקם היו בכיתה הזו כבר חמש שנים. יש גם נושא של פערים בין הילדים והרמות שלהם. הילדה שלי מוגדרת גבוהה מאוד. בכיתה הזו היא מאוד חזקה חברתית. אני משווה את זה לעובדה שהיא נהנית לשחק עם ילדים צעירים ממנה. אז כשהיא משחקת עם ילדים על הרצף כמוה היא מרגישה נינוחה יותר כי כולם פחות חזקים בנושא של תקשורת חברתית, אבל אני מרגישה שהיא לא לומדת איך להתנהל בחברת הילדים הרגילה שאליה בסוף תצא יום אחד (בתקווה). אז נכון, היא בכיתת תקשורת ולא בשילוב יחידני, אבל תהיתי מול המורה כמה מעורבות של ילדים מהכיתות הרגילות מול הכיתה הקטנה והרגשתי חוסר הבנה לשאלה שלי.

יש שילוב חלקי במקצועות מסויימים של הילדה עם כיתות רגילות - מעבר לחלק הטכני של הילדה נכנסת לכיתה ומסדרים לה מקום לשבת ויושבת איתה סייעת, לא הבנתי בכלל מה קורה. האם דואגים להמשך תיווך עבורה בהפסקות עם הילדים מהכיתה הרגילה? (התרשמתי שלא) האם אנחנו מצורפים לרשימת הווטסאפ של ההורים של הכיתה? האם מסייעים לה ומדרבנים אותה להשתתף בשיעור (כי בכיתה הרגילה בשנים עברו לא השתתפה), באיזה אופן עוזרת הסייעת לילדה שמתפקדת גבוה?, האם יש דיווח של המחנכת של הכיתה הרגילה למחנכת של הכיתה הקטנה?

הפעילויות עם השכבה הן תמיד כל השכבה ביחד ומשלבים את הילדים מהכיתה הקטנה איתם, אבל לא ברור לי אם יש עבודה של ילדים לא על הרצף ביחד עם הילדים המיוחדים... כששאלתי - הבנתי בין השורות שהפעילות של ילדי הכיתה הקטנה היא זהה לזו של הכיתות הרגילות אבל מזה לא הבנתי שיש ממש שילוב - היינו, עירוב שמאפשר תקשורת עם הילדים האחרים. אני מרגישה ששם הילדה שלי צריכה מיקוד וסיוע ואני לא בטוחה שכיתת התקשורת ממש עוזרת כאן... אם עושים מיומנויות חברתיות, תמיד עם ילדי הכיתה הקטנה - זה לא רע, אבל לטעמי בשביל הבת שלי זה לא מספיק...

בכל אופן, כל השאלות שלי עוררו, לתחושתי, אי נעימות בקרב המורה ולי זה גרם חוסר רצון להיעזר בה לגבי השאלות שלי... ואני מרגישה אבודה - מרגישה שתפקוד גבוה של בנות זו בעיה גדולה ביותר ושאין ממש התאמה... שיש סקפטיות... לא יודעת. שוב תוהה אם הכל נורא בעיה בראש שלי... וממשיכה להיות מבולבלת.
 
תשאלי על "שילוב הפוך"

אני גם חדשה בעסק, אבל עד שיגיעו המומחיות לענות לך:
&nbsp
יש משהו שנקרא שילוב הפוך, שזה אומר שילדים מהכיתה הרגילה מצטרפים לשיעורים בכיתה הקטנה או לטיפולים קבוצתיים / זוגיים עם קלינאית תקשורת.
&nbsp
לפעמים אלו ילדים עם קשיים משל עצמם שככה מרוויחים מסל הטיפולים של הכיתה הקטנה, ולפעמים לוקחים דווקא ילדים חזקים חברתית כדי שיהיו דוגמה. תלוי בשיקול הדעת של המורה / קלינאית במקרה המסוים.
&nbsp
אצלנו גם מאפשרים לפעמים להזמין חברים מהכיתה הגדולה לשחק בכיתה הקטנה (יש להם שיעורים חופשיים במערכת פה ושם, להתאווררות), ובימי הולדת מזמינים קבוצה של ילדים מהכיתה הגדולה לחגוג בכיתה הקטנה.
&nbsp
[ואני חייבת לציין שאני מופתעת לטובה מבית הספר שלנו, אנחנו בקשר יום-יומי עם המורה יותר מאשר עם המטפלת במעון... ממש דואגים להם לכל פרט]
 

Hidden4ever

New member
שאלתי ... אולי לא קראתי לזה בשם הזה

אבל שאלתי אם ילדים מהכיתות הרגילות גם באים לכיתות המיוחדות והתגובה היתה סוג של מופתעת לגבי השאלה שלי... ככה שלא נראה לי שזה קורה... מקווה להתבדות.
 
השאלות שלך הגיוניות ביותר

לא ברור למה המורה לא משתפת פעולה. האם נפגשת איתה? אולי אין לה כוח לענות במייל?
האם יש עוד גורם בבית ספר שאת יכולה לפנות - יועצת / אחראית על הנושא?
ניסית לדבר ים אחת האמהות הותיקות?
 

Hidden4ever

New member
אני לא יודעת אם זה אי שיתוף פעולה

כמו שנראה לי שיש קצר בתקשורת (כמה אירוני).
&nbsp
נראה לי שאני לא מפרשת דברים נכון וגם היא לא... אני רגישה מידי וכל מיני ניואנסים מתורגמים אצלי למשהו נגדי והיא מצד שני לא כל כך מבינה שאני חדשה לגמרי ויש לי המון חוסר ידע, המון דאגות, אין לנו בשלב זה שום גוף/איש מקצוע שמכוון אותנו ומסייע לנו עם כל השאלות והיא לא מבינה למה אני שואלת דברים מסויימים שאולי היא חושבת שצריכים להיות לי ברורים.
&nbsp
בהחלט שוקלת לבקש את עזרת היועצת אבל אנחנו בתקופת חגים שזה בכלל בעייתי. הכל בלימבו. שום דבר לא התחיל באמת. יומיים לומדים, יומיים לא... תיכף יוצאים לחופשה ארוכה. יש קייטנה בבית הספר לדוגמא אבל אמרו שיגידו את התוכן שלה רק היום והילדה לא ממש ששה להירשם. אני מקסימום אעביר מידע רק מחר שזה די מאוחר אבל גם הם מעבירים מידע ממש מאוחר לנו... בגלל שהכל קרה בלחץ - אנחנו נרשמנו רק בסוף אוגוסט, התחילו חגים כמעט מיד אחרי שהתחילו ללמוד... הכל ממש לא יציב וברור גם להם.
&nbsp
אז למרות שזה קשה לי (יש לי יותר מידי בלבולים בראש), אני חייבת כנראה להתאזר בעוד סבלנות לפני שאני חורצת דין...
&nbsp
תודה על התשובה
 
יש מדריכה (מהמתי"א) לכיתת התקשורת?

אנחנו ישבנו עם המדריכה לפני תחילת הלימודים והיא הסבירה לנו איך עובד כל העסק. לא יצא לנו לפנות אליה שוב כי המחנכת עונה לנו על כל השאלות, אבל בעיקרון גם המדריכה אמורה להיות כתובת.
 

Hidden4ever

New member
יש ואפילו בקשתי פגישה

כי הם המליצו לנו. טרם קבלתי והבנתי שפוגשים אותה בפגישה של התל"א וזה רק יהיה בנובמבר...
 
מבאס שהצוות לא נגיש לך...

ניסית לבקש פגישה עם המחנכת? אולי אם היא תפנה לך זמן במיוחד תהיה לה יותר סבלנות לשאלות ולהסברים.
לא יודעת איך זה בחינוך מיוחד, אבל למורים רגילים יש שעות במערכת שמיועדות לפגישות עם הורים ודברים מהסוג הזה.
 

Hidden4ever

New member
עשינו פגישה

זה היה טוב... אבל כנראה שלא מספיק... אחכה לאחרי החגים. אין ברירה
 
אל תפגעי

אבל מכל הכתיבה שלך עולה עד הרמות הכי קטנות שאת כל הזמן במתח אם היא נורמלית או לא, תקינה או לא , מתקדמת או ברגרסיה.
&nbsp
העולם לא עובד ככה, היא סך הכל ילדה ואת מפקחת (מדאגה) עד הרמות הכי קטנות של חייה.
היא ענתה משהו למישהו שהציק לה כי היא התגוננה ועמדה על שלה כמו כל אדם במצבה.
היא אוכלת שוקולדים כי בא לה והיא עונה לך במתיקות כי את לא נותנת לה שבפתח ההתבגרות לעשות צעדים ראשונים בדרך שלה בלי לקשר את זה לאוטיזם, רצף, תקינות-סתם להיות היא. אז בטח שזה נשמע טיפה ילדותי ומיתמם.
היא כועסת כי אולי את חודרת לתחום שלה וממילא גם אם את מאוד משקפת היא מרגישה את מה שלא אומרים במילים במקום לתת לה אם תרצה לבוא ולדבר על זה ואם לא גם לעבד בזמן שלה.
היא משחקת עם ילדים לא בני גילה כי מי אמר שצריך לשחק עם בני גילך? ומה זה משנה אם היא מרגישה שם חזקה . לפחות היא מרגישה חזקה ובכלל מה זה מבוגר וצעיר? אנשים לא חיים לפי הקודים האלה ולאהוב לשחק, להשתובב ולאכול שוקולדים זה רק תרבותי ילדותי אבל באמת זה פשוט להיות האדם שאתה אוהב ומחובר למקום הנכון לך.
&nbsp
לגבי החשש הלגמרי מובן שהיא תחווה חוסר קבלה וקשיים לטעמי דווקא כי היא רגישה אם תתני לה ה קצת יותר מרחב לנשום ולעצב את עצמה ולהעז לנסות היא תגיע לזה מעצמה. למה? כי זה לא משנה אם את מתנהגת בפתיחות *כל ילד* וזה לא משנה על הספקטרום או לא הוא רדאר רגיש למה ההורה מרגיש באמת. אם תרצי זה חוש ההשרדות שלה ואת מתייחסת וחרדה לגורלה אז היא משקפת לך את זה ואולי חשה תינוקת וכועסת על זה. זה נקרא ככה.
&nbsp
&nbsp
וזה ממש לא משקף שאת אם לא טובה, את מנסה לעשות את המירב בעבורה אבל לא תמיד מה שמחנכים אותנו כהורה לילד רגיש להאמין זה הטוב ביותר. באמת הרובריקות לא כאלה שחורות ולבנות בחיי. אין איזה סופרמן נורמטיבי שאם לא תחייך אליו במדויק ירה בך קרני גמא לוהטות.
&nbsp
היא תלויה בך מאוד ואוהבת אותך מאוד. שחררי לה קצת רק קצת להיות סתם נערה מתבגרת. בן אדם . השאר יבוא מעצמו.
 

Hidden4ever

New member
לא כל כך נפגעת

אבל חייבת לציין שבין לשאול שאלות ובין להיות אמא שמגבילה את הבת שלי יש פער מאוד גדול.
&nbsp
כשאני תוהה ושואלת זה לאו דווקא אומר שאני מונעת מהילדה שלי להתנסות, אבל כן אומר שאני מבולבלת לגבי דברים ומנסה להבין.
&nbsp
ולגבי התחושה של האם היא נורמלית או לא - זה בעיקר כדי להבין אם יש צורך לעשות משהו או לא. יש דברים שהם לגמרי בתחום הנורמה אבל אין לי מספיק כלים להשוואה ולכן אני מנסה להבין. הקושי שלי ספציפית הוא כזה כי היא מבלבלת. היא אובחנה מאוחר. היה גם בעבר אבחון שנתן תשובה שלילית. יש לי מחד אנשים שלא מבינים בכלל למה היא אובחנה ומצד שני אנשים שברור להם לגמרי שהיא שם (בעיקר גורמי חינוך), ואצלי זה יושב על נקודה רגישה של - האם האבחון נכון או לא, ומה צריך לעשות בכל מצב כי כל מצב יכול להיות קשור או לא - וזה מאוד לא קל. האם להתעלם ממצבים? לפי מה קובעים? את אומרת שזה מתאים לגיל ויש כאלה שיגידו שלא מתאים לגיל. זה מאוד לא מוגדר...
&nbsp
ואני אגיד לך משהו - אם תראי אותה - לא תחשבי שהיא נערה מתבגרת. היא לא נראית ככה, היא לא מתנהגת ככה, היא לא מתלבשת ככה. הגיל שלה הוא רק מספר. במקרה הזה אין לי שום תהיות לגבי היותה ילדותית לגילה ודווקא כאן אני בעיקר דורשת ממנה להתמודד עם דברים כי היא מעדיפה להיות ילדותית ולא להתמודד ולצערנו, החיים לא כאלה. בנוסף, כל התמודדות שהיא מצליחה בה, נותנת לה תחושה טובה ומקדמת אותה. אני לא רודה בה, אבל בהחלט לא מוותרת כל כך בקלות.
 
למעלה