בתהליך אבחון - מודאגת ומבולבלת
שלום לכולם,
מתנצלת מראש על האורך ועל הבלבול הגדול שבטוח עולה מהמילים. אני מרגישה שזה המקום היחיד בו יכולה קצת לשתף ולפרוק.
בני הבכור, כמעט בן 4.5. נולד בזמן, עבר את כל שלבי ההתפתחות בזמן ואפילו לפני הזמן - צחוק, קשר עין, זחילה, הליכה, מילים ומשפטים ראשונים. אכל יפה, התחיל להיות בררן סביב גיל שנתיים (לא למרקמים אלא יותר לדברים ספציפיים שהוא אוהב). ישן מושלם. נגמל בקלות מחיתולים, בגיל 2.10 אבל ממש בלי פספוסים. תמיד אהב את הגן, נטמע די בקלות, נקשר לגננות ולצוות. עד גיל שנה וחצי היה חשדן כלפי דמויות חדשות, אבל לאחר מכן זה השתפר ולא הייתה בעיה להשאיר אותו עם בייביסיטריות מזדמנות. הגיב ויצר קשר ושיחה גם עם אנשים לא ממעגל הכי קרוב (שכן, דודה רחוקה שרואים רק פעם בשנה וכולי), במידה ולא בהגזמה. לא היו עניינים חזרתיים או עניין מוגבר במשהו (חוץ מסמי הכבאי ומפרץ ההרפתקאות...). אין פחדים ממקומות הומי אדם או משינויים. לפני כמה זמן היינו בחו"ל, הוא עמד יפה את כל התורים בסבלנות, הבין את המעברים ממקום למקום והתרגש מהם.
בגיל 3 לערך, לפני סיום הגן הפרטי, מנהלת ופסיכולוגית הגן אמרו שהוא משחק יותר ליד ילדים מאשר עם הילדים ושיערו שאולי זה קשור לכך שבדיבור הוא טיפה מתעכב. הן לא נשמעו מודאגות והמליצו לנו להיכנס באיזי לתור הארוך לקלינאית תקשורת. חודש - חודשיים לאחר השיחה, הוא עשה איזו "קפיצה" טבעית וכשהגענו לקלינאית תקשורת היא אמרה שבהיבט הדיבור, הכל תקין. הוא גם יצר איתה קשר יפה וענה לשאלות ונשלחנו בעצם הביתה.
במקביל, הוא התחיל גן עירייה. מעבר לגן חדש בלי להכיר את הילדים. לאחר כמה חודשים, בשיחת סיכום עם הגננת, כולל תצפיות של פסיכולוגית הגן, שתיהן אמרו שהוא מאוד מנסה להתחבר עם הילדים האחרים אבל לא יודע איך. ועל רקע זה יש קצת הצקות שלו לילדים האחרים (חטיפות), לעיתים אלימות קלה. בנוסף, לעיתים הוא לא מרוכז במפגשים בגן, נראה משועמם ולפעמים מתחיל להציק לילדים שיושבים לידו, לפעמים קצת מדבר לעצמו. שתיהן המליצו להתחיל תהליך של אבחון על מנת להבין מה הרקע ולתת לו כלים. שתיהן ציינו שהוא יוצר קשר עם הצוות, מביע את עצמו ורגשותיו, מבין הוראות, וגם מתעלם כשמתאים לו. חשוב לציין שבמקביל לקשיים בגן, גם אנחנו הרגשנו קשיים בבית (הצקות לאחים התאומים שלו בני השנה, "קונצים" שעשה לנו וכולי).
אז שוב נרשמנו לתור הארוך במכון להתפתחות הילד.
במקביל, נתנו תמיכה מסביב - שלחנו אותו לחוג, שם הוא פרח. יצרנו מפגשים אחרי הצהריים עם חברים, חלקם היו פחות מוצלחים - הילדים המשיכו לשחק אחד ליד השני (גם בגלל הילדים האחרים, זה גיל מעט גבולי למשחק חברתי), וחלקם היו טובים יותר. גם בגן נתנו עבודה מאומצת. ולאחר כחודשיים - שלושה, בשיחה אקראית עם הגננת בה רציתי לשקף שבבית אנחנו מרגישים שיפור משמעותי בהתנהגות שלו, הגננת אמרה שגם בגן היה שיפור משמעותי והיא הגדירה אותו "ילד אחר", שמתחבר לילדים ומשחק איתם ולוקח יותר חלק חברתי בגן. בכנות, הוא עדיין לא היה חיה חברתית, ועדיין היה קשה לו ליזום קשר עם בני גילו לעומת מבוגרים והאחים הקטנים שלו שרואים שיותר קל לו שם (לעיתים אני רואה אותו רוצה לומר משהו לילד אחר ויוצא לו רק מלמול או שהוא לא משלים את כל המסר), אבל השיפור היה ניכר.
רצינו בכל זאת להמשיך את תהליך האבחון כי עדיין הרגשנו שבתקופות קשות, יש עדיין קשיים התנהגותיים שלו. בשיחות בינינו כל הזמן הגדרנו את זה שהוא צריך איזה "כיוונון קל" בכל מה שקשור למיומנות חברתית וניהול תסכול שיושב על איזה אלמנט רגשי. לאחר כחצי שנת המתנה, קיבלנו תור לאבחון, בשלב הראשון אבחון אצל נוירולוגית, שהיא גם מנהלת המכון.
האבחון היה זוועה. מהרגע הראשון הוא התנהג בליצנות מולה. גם על שאלות שבוודאות הוא יודע את התשובות עליהן (כמו שם המשפחה שלו), הוא לא ענה לעניין ובצורה מתריסה. בחלק מהמשימות הוא שיתף פעולה יפה, ברוב לא. הוא גם ניסה "לחטוף" לה צעצועים שהיא החזיקה והוא רצה שישחקו בהם עכשיו. בתחושה המיידית שלי כשישבתי שם, חשבתי: "איזו הצגה הוא נותן", היה פשוט חצוף. זו הייתה התנהגות מאוד לא אופיינית לו, הוא לא התנהג ככה באבחון מול קלינאית התקשורת חצי שנה לפני כן. למרות שמול בני גילו יותר קשה לו, הוא לא ילד שמתנהג ככה, בטח לא מול מבוגרים. לא בגן ולא בסיטואציות אחרות. הרגשנו שהוא מבין שהוא בבחינה ומגיב בהתאם. בסוף השיחה, היא אמרה לנו שהיא מודאגת כי הוא לא יצר איתה כמעט קשר. שהדברים לא ברורים לה, אבל יש כמה נקודות שמדאיגות אותה. קראתי בין השורות והבטן שלי צנחה לקומה התחתונה של הבניין. מעולם, עד אז, לא חשבתי בכיוון של בעיות על הרצף. מעולם אף אחד מהאנשים שפגש אותו לא חשב בכיוון וגם לא אנחנו. שום דבר בהתנהגויות שלו עד אז, פרט לבעיות מול בני גילו, שגם השתפרו באופן ניכר, לא רמז על בעיה עמוקה מזה.
היא המליצה על אבחון כולל במכון, בדגש על אבחנה מבדלת לקשיים אחרים (קשב וריכוז, מיומנויות חברתיות).
אני אגיד משהו נוסף שלא קשור לדברים שלה, שהפריע לי. באיזה שלב באבחון היא אמרה לנו: "הוא פרחח גדול, נכון?". שלתפיסתי, גורם מאבחן לא צריך לומר משפט כזה גם לא בצחוק, וגם אם זה נכון.
מאז, נפגשנו פעמיים עם מרפאה בעיסוק. גם איתה, אותה התנהגות ליצנית, בוחנת גבולות. במפגש הראשון היה יותר קשר ושיתוף פעולה, שיחקו יפה בכדור, אבל במפגש השני שוב פתר יפה 3 - 4 משימות ראשונות ואז התחיל עם הקונצים. התחיל להשתעמם, להסתובב בחדר, לגעת בדברים, לכבות את האור, אמר לנו שהוא רוצה ללכת מכאן (לסופר). מיד אחרי שיצאנו משם, חזר לגן והתנהג שם מושלם. כשבאתי לאסוף אותו אחרי הצהריים הוא שיחק עם חברים בגינה.
חשוב לציין שהתחיל גן חדש לפני כשבועיים, התרגש מאוד, הלך בשמחה. הפעם עבר עם חברים ולדברי הגננת, ממה שראתה עד כה, מתנהג יפה בגן בכל ההיבטים ומשחק יפה עם החברים שלו מהגן הקודם.
אני מלאת דאגות מ - 3 מפגשי האבחון שהיו עד כה. האם עושה בכוונה? האם אולי במשך 4.5 שנים היה שם משהו מעבר שלא ראינו? שאחרים לא ראו? איך אפשר יהיה לאבחן אותו אם הוא ימשיך להתנהג ככה? אולי עצם ההתנהגות שלו באבחון מעידה על עצם הבעיה? איך יראה המפגש עם הפסיכולוגית?
ומאז, כל התנהגות שלו מקבלת פרשנות אחרת. אבא מהגן שאל אותו מה שלומו והוא לא ענה (לפעמים מתבייש ונצמד אלי, לפעמים פשוט לא עונה), לפעמים הוא לא מסתכל לי בעיניים. אני מרגישה בכנות שאני "מחפשת" אותו, אבל שבאמת לעיתים קשה גם לי לתקשר איתו. לעומת ילדים אחרים בני גילו, הוא נראה לי בדיוק כמוהם, אבל על רקע הדברים האחרים שצפו, אני תוהה אם אין פה משהו מעבר.
ובעיקר מדאיג אותי המשך האבחון. איך נקבל אבחון מדויק כשהילד איננו משתף פעולה ויש איזה פער כזה בין איך שהדברים נראים שם לאיך שהם נראים במקומות אחרים.
תודה לכם על ההקשבה.
שלום לכולם,
מתנצלת מראש על האורך ועל הבלבול הגדול שבטוח עולה מהמילים. אני מרגישה שזה המקום היחיד בו יכולה קצת לשתף ולפרוק.
בני הבכור, כמעט בן 4.5. נולד בזמן, עבר את כל שלבי ההתפתחות בזמן ואפילו לפני הזמן - צחוק, קשר עין, זחילה, הליכה, מילים ומשפטים ראשונים. אכל יפה, התחיל להיות בררן סביב גיל שנתיים (לא למרקמים אלא יותר לדברים ספציפיים שהוא אוהב). ישן מושלם. נגמל בקלות מחיתולים, בגיל 2.10 אבל ממש בלי פספוסים. תמיד אהב את הגן, נטמע די בקלות, נקשר לגננות ולצוות. עד גיל שנה וחצי היה חשדן כלפי דמויות חדשות, אבל לאחר מכן זה השתפר ולא הייתה בעיה להשאיר אותו עם בייביסיטריות מזדמנות. הגיב ויצר קשר ושיחה גם עם אנשים לא ממעגל הכי קרוב (שכן, דודה רחוקה שרואים רק פעם בשנה וכולי), במידה ולא בהגזמה. לא היו עניינים חזרתיים או עניין מוגבר במשהו (חוץ מסמי הכבאי ומפרץ ההרפתקאות...). אין פחדים ממקומות הומי אדם או משינויים. לפני כמה זמן היינו בחו"ל, הוא עמד יפה את כל התורים בסבלנות, הבין את המעברים ממקום למקום והתרגש מהם.
בגיל 3 לערך, לפני סיום הגן הפרטי, מנהלת ופסיכולוגית הגן אמרו שהוא משחק יותר ליד ילדים מאשר עם הילדים ושיערו שאולי זה קשור לכך שבדיבור הוא טיפה מתעכב. הן לא נשמעו מודאגות והמליצו לנו להיכנס באיזי לתור הארוך לקלינאית תקשורת. חודש - חודשיים לאחר השיחה, הוא עשה איזו "קפיצה" טבעית וכשהגענו לקלינאית תקשורת היא אמרה שבהיבט הדיבור, הכל תקין. הוא גם יצר איתה קשר יפה וענה לשאלות ונשלחנו בעצם הביתה.
במקביל, הוא התחיל גן עירייה. מעבר לגן חדש בלי להכיר את הילדים. לאחר כמה חודשים, בשיחת סיכום עם הגננת, כולל תצפיות של פסיכולוגית הגן, שתיהן אמרו שהוא מאוד מנסה להתחבר עם הילדים האחרים אבל לא יודע איך. ועל רקע זה יש קצת הצקות שלו לילדים האחרים (חטיפות), לעיתים אלימות קלה. בנוסף, לעיתים הוא לא מרוכז במפגשים בגן, נראה משועמם ולפעמים מתחיל להציק לילדים שיושבים לידו, לפעמים קצת מדבר לעצמו. שתיהן המליצו להתחיל תהליך של אבחון על מנת להבין מה הרקע ולתת לו כלים. שתיהן ציינו שהוא יוצר קשר עם הצוות, מביע את עצמו ורגשותיו, מבין הוראות, וגם מתעלם כשמתאים לו. חשוב לציין שבמקביל לקשיים בגן, גם אנחנו הרגשנו קשיים בבית (הצקות לאחים התאומים שלו בני השנה, "קונצים" שעשה לנו וכולי).
אז שוב נרשמנו לתור הארוך במכון להתפתחות הילד.
במקביל, נתנו תמיכה מסביב - שלחנו אותו לחוג, שם הוא פרח. יצרנו מפגשים אחרי הצהריים עם חברים, חלקם היו פחות מוצלחים - הילדים המשיכו לשחק אחד ליד השני (גם בגלל הילדים האחרים, זה גיל מעט גבולי למשחק חברתי), וחלקם היו טובים יותר. גם בגן נתנו עבודה מאומצת. ולאחר כחודשיים - שלושה, בשיחה אקראית עם הגננת בה רציתי לשקף שבבית אנחנו מרגישים שיפור משמעותי בהתנהגות שלו, הגננת אמרה שגם בגן היה שיפור משמעותי והיא הגדירה אותו "ילד אחר", שמתחבר לילדים ומשחק איתם ולוקח יותר חלק חברתי בגן. בכנות, הוא עדיין לא היה חיה חברתית, ועדיין היה קשה לו ליזום קשר עם בני גילו לעומת מבוגרים והאחים הקטנים שלו שרואים שיותר קל לו שם (לעיתים אני רואה אותו רוצה לומר משהו לילד אחר ויוצא לו רק מלמול או שהוא לא משלים את כל המסר), אבל השיפור היה ניכר.
רצינו בכל זאת להמשיך את תהליך האבחון כי עדיין הרגשנו שבתקופות קשות, יש עדיין קשיים התנהגותיים שלו. בשיחות בינינו כל הזמן הגדרנו את זה שהוא צריך איזה "כיוונון קל" בכל מה שקשור למיומנות חברתית וניהול תסכול שיושב על איזה אלמנט רגשי. לאחר כחצי שנת המתנה, קיבלנו תור לאבחון, בשלב הראשון אבחון אצל נוירולוגית, שהיא גם מנהלת המכון.
האבחון היה זוועה. מהרגע הראשון הוא התנהג בליצנות מולה. גם על שאלות שבוודאות הוא יודע את התשובות עליהן (כמו שם המשפחה שלו), הוא לא ענה לעניין ובצורה מתריסה. בחלק מהמשימות הוא שיתף פעולה יפה, ברוב לא. הוא גם ניסה "לחטוף" לה צעצועים שהיא החזיקה והוא רצה שישחקו בהם עכשיו. בתחושה המיידית שלי כשישבתי שם, חשבתי: "איזו הצגה הוא נותן", היה פשוט חצוף. זו הייתה התנהגות מאוד לא אופיינית לו, הוא לא התנהג ככה באבחון מול קלינאית התקשורת חצי שנה לפני כן. למרות שמול בני גילו יותר קשה לו, הוא לא ילד שמתנהג ככה, בטח לא מול מבוגרים. לא בגן ולא בסיטואציות אחרות. הרגשנו שהוא מבין שהוא בבחינה ומגיב בהתאם. בסוף השיחה, היא אמרה לנו שהיא מודאגת כי הוא לא יצר איתה כמעט קשר. שהדברים לא ברורים לה, אבל יש כמה נקודות שמדאיגות אותה. קראתי בין השורות והבטן שלי צנחה לקומה התחתונה של הבניין. מעולם, עד אז, לא חשבתי בכיוון של בעיות על הרצף. מעולם אף אחד מהאנשים שפגש אותו לא חשב בכיוון וגם לא אנחנו. שום דבר בהתנהגויות שלו עד אז, פרט לבעיות מול בני גילו, שגם השתפרו באופן ניכר, לא רמז על בעיה עמוקה מזה.
היא המליצה על אבחון כולל במכון, בדגש על אבחנה מבדלת לקשיים אחרים (קשב וריכוז, מיומנויות חברתיות).
אני אגיד משהו נוסף שלא קשור לדברים שלה, שהפריע לי. באיזה שלב באבחון היא אמרה לנו: "הוא פרחח גדול, נכון?". שלתפיסתי, גורם מאבחן לא צריך לומר משפט כזה גם לא בצחוק, וגם אם זה נכון.
מאז, נפגשנו פעמיים עם מרפאה בעיסוק. גם איתה, אותה התנהגות ליצנית, בוחנת גבולות. במפגש הראשון היה יותר קשר ושיתוף פעולה, שיחקו יפה בכדור, אבל במפגש השני שוב פתר יפה 3 - 4 משימות ראשונות ואז התחיל עם הקונצים. התחיל להשתעמם, להסתובב בחדר, לגעת בדברים, לכבות את האור, אמר לנו שהוא רוצה ללכת מכאן (לסופר). מיד אחרי שיצאנו משם, חזר לגן והתנהג שם מושלם. כשבאתי לאסוף אותו אחרי הצהריים הוא שיחק עם חברים בגינה.
חשוב לציין שהתחיל גן חדש לפני כשבועיים, התרגש מאוד, הלך בשמחה. הפעם עבר עם חברים ולדברי הגננת, ממה שראתה עד כה, מתנהג יפה בגן בכל ההיבטים ומשחק יפה עם החברים שלו מהגן הקודם.
אני מלאת דאגות מ - 3 מפגשי האבחון שהיו עד כה. האם עושה בכוונה? האם אולי במשך 4.5 שנים היה שם משהו מעבר שלא ראינו? שאחרים לא ראו? איך אפשר יהיה לאבחן אותו אם הוא ימשיך להתנהג ככה? אולי עצם ההתנהגות שלו באבחון מעידה על עצם הבעיה? איך יראה המפגש עם הפסיכולוגית?
ומאז, כל התנהגות שלו מקבלת פרשנות אחרת. אבא מהגן שאל אותו מה שלומו והוא לא ענה (לפעמים מתבייש ונצמד אלי, לפעמים פשוט לא עונה), לפעמים הוא לא מסתכל לי בעיניים. אני מרגישה בכנות שאני "מחפשת" אותו, אבל שבאמת לעיתים קשה גם לי לתקשר איתו. לעומת ילדים אחרים בני גילו, הוא נראה לי בדיוק כמוהם, אבל על רקע הדברים האחרים שצפו, אני תוהה אם אין פה משהו מעבר.
ובעיקר מדאיג אותי המשך האבחון. איך נקבל אבחון מדויק כשהילד איננו משתף פעולה ויש איזה פער כזה בין איך שהדברים נראים שם לאיך שהם נראים במקומות אחרים.
תודה לכם על ההקשבה.
