אז אל תציגי את זה ככה
הכי חשוב לדעתי זה לא לגרום לו לעשות היפרדות שלו מהחברה הכללית
ההפרדות הזאתי יכולה להיות גם בגישה שלילית: "אני אוטיסט דפוק וכולם מושלמים ואף אחד לא מבין אותי"
וגם בצורה חיובית: "אני אוטיסט מאוד חכם ומיוחד וקולט דברים באופן שונה וכל השאר דפוקים"
אבל בסופו של דבר התוצאה היא אותו דבר משני ההפרדות האלו, גישה שמובילה לבדידות, כעס, ציניות ומלחמה תמידית (או ההיפך ממלחמה תמידית - ויתור תמידי) שבסופו של דבר הם הגנות שמטרתם למנוע התמודדות
לא יודע עד כמה יש דחיפות לספר לו, אני אישית מכיר מישהי שאובחנה בגיל 12 ורק בצבא כשקיבלה פטור הודיעו לה והיא בטוחה בעצמה ממש, אני אישית רציתי ללכת לאבחון רק בגיל 30, בעקבות התנסות שהייתה לי עם ילדה מסויימת.
אם יש עניינים בבית סביב זה או בבית ספר אני מניח שהוא מבין קצת בעצמו שהוא רואה דברים אחרת ומתמודד עם התחומים שיש לו התנגשויות בהם
לי למשל בילדות ביסודי הייתה התנגשות עם המקום של המשמעת לשם משמעת
לא אהבתי שילדים מקבלים נזיפות על כך שלא כתבו שיעוריי בית בזמן שנאמר להם למרות שאמרו למורה בעל פה את כל מה שהיא רצתה לשמוע
לא אהבתי שמשתמשים בהורים כנשק ומכתבים להורים מושלחים על הילדים באלימות
לא אהבתי את החשיבות הרבה לציונים למרות שביסודי 40 או 100 זה דיי אותו דבר (הרי את התעודה אני יכול לקרוע בסוף השנה וזה לא ישנה כלום אז למי אכפת?)
לא אהבתי שמורה אומרת לילדים "לך תתבגר" ואי אפשר לענות לה כי צריך לתת כבוד למורה אבל מורה לא צריכה לתת כבוד לתלמידים
אז חייתי עם ההתנגשות הזאת ועמדתי על שלי, הייתי הרבה בחוץ ושילמתי על זה גם מחיר באותו זמן ביחסים שלי עם הילדים ששנאו אותי, ביחסים שלי עם המורים שראו בי ילד בעייתי ומופרע, ביחסים שלי עם ההורים שלי שחוויתי מהם אלימות קשה (מילולית ופיזית) בכל מה שהיה קשור לבית הספר וביחסים שלי עם האחים שלי שהוצאתי עליהם את כל האלימות שלא יכלתי להוציא על ההורים שלי
אבל בסופו של דבר זה מה שהייתי צריך לעבור וגם חיזק את מה שאני היום וגם היום אני לא ממש ממושמע אוטומטית וגאה בזה וגם בעבודות אני אתאים יותר למעסיק שמשמעת פחות חשובה לו אלא יותר כישורים, אנרגיה ומוטיבציה
יש לי יכולת להוביל ולהנהיג, יש לי גם יכולת להיות קשוב לבני אדם, יש לי יכולת לקבל שוני
יש אנשים שמאוד יאהבו אותי ויש אנשים שמאוד ישנאו אותי, פחות סביר שיהיו אדישים אליי
ואת כל זה אני יודע בלי שהתייחסתי למושג אוטיזם אז, גם לא ההורים שלי וגם לא אף אחד אחר, למרות שבמחשבה שניה הייתי מעדיף את המושג אוטיזם מאשר את המושג "ילד עם בעיות" שהמורים והיועצת תרחו להגיד לי באופן מתנשא
("אתה יודע, יש דברים שאתה לא מבין")
בכל מקרה מה שאני אומר זה שבלי קשר לאם יידע על אוטיזם או לא יידע על אוטיזם הוא יחווה את ההתנגשויות שלו וזה התנגשויות שהוא צריך לחוות על מנת להתעצב
תהיי שם, תתמכי בו, כי זה חשוב תמיכה ברגעים האלו, תדרבני לכיוון של משא ומתן אבל אל תמנעי ממנו התנגשויות
