שלום לכולם, חדשה עם התייעצות
נעים מאוד, כיף להיחשף לפורום המעניין הזה ונראה לי שזה המקום הנכון לשאול את השאלות שיש לי...
יש לי בן בן 7 וחצי (בכתה א ), מאז גיל שנתיים וחצי בערך שמתי לב שהוא פחות מתקשר מהאחים שלו. עם השנים היה קושי גדול סביב חברים והוא שקוע בעצמו הרבה מאד. בתחילת כתה א' נחשפתי לתסמונת אספרגר (שהבנתי שבכלל עכשיו הכניסו אותה לרצף האוטיסטי בכלל) והילד נראה לי מצד אחד על הרצף ומצד שני יש הרבה דברים שלא תואמים.
הוא ילד מהמם, חכם, מלמד את עצמו, עם עולם פנימי ורוחני עשיר לקח לי זמן להבין שכשאני מדברת איתו בקבלה מוחלטת, בלי לרצות ממנו כלום ורק לשמוע אותו אני נדהמת מכמה עושר פנימי יש לו ברמה גבוהה מאוד ואילו מחשבות מדהימות הוא חושב.
הוא משחק המון משחקי דמיון מה שהבנתי שפחות מתאים לרצף, מצד שני הוא מאוד קונקרטי, אני רואה שהוא לא מבין מצבים חברתיים ככ ואני המון מתווכת לו ומסבירה לו. יש המון פחדים ומגיל צעיר תחושה שלא אוהבים אותו, למרות שהרבה פעמים ילדים בגן ובכתה כן רוצים את קרבתו ומנסים לשחק איתו אבל בשלב מסויים מתייאשים... יש שני ילדים עדינים כמותו שראיתי שזה עובד טוב ביניהם וגם עם האחים יש הרבה פעמים שאני כן רואה תקשורת טובה ושהוא כן משתתף במשחק ובשיח.
המורה אומר לי שיש שינוי משמעותי מתחילת שנה ושהוא פחות בוכה מכל דבר, יותר מרגיש בנוח ואין ספק שהוא התלמיד הכי טוב בכתה (כי הוא חוזר הביתה וממלא חוברות, קורא, או כותב המון וגם נהנה לקרוא תהילים וללמוד תורה- אנחנו משפחת דתית והוא לומד בתלמוד תורה)
כל מי שהתייעצתי איתו לגבי אבחון אומר לי לא לעשות כי הוא מתפקד יפה ושהסביבה הרבה פעמים מתייחסת לאבחון כאל "תוית" ולא יראו את הילד עצמו.
אני מצד אחד רוצה להבין מה בדיוק יש לו האם זה באמת אספרגר או על הרצף או שבכלל משהו אחר? (לאחרונה התחלתי לעבוד כעו"ס בשירות תעסוקה נתמכת ואחד השירותים שאנחנו מספקים בליווי תעסוקתי הוא לאספרגרים ועל הרצף בתפקוד גבוה וככל שאני לומדת על זה יותר אני יותר מזהה את הבן שלי על הרצף)
לי אישית זה לא מאוד משנה כי כאמור אני אוהבת אותו ורואה כמה הילד הזה מיוחד בכל מקרה, האבחנה ממש לא משנה לי ברמה האישית אני רק חוששת מהקושי שלו החברתי ומזה שהוא מרגיש שונה, שלא אוהבים אותו ולא מתלהבים ממנו ושהוא מצד אחד לא רוצה חברים ככ ומצד שני עצוב שהוא לא חש אהוב (ושוב, בשלב הזה זה פרשנות מוטעית- תחומי העניין וחוסר היכולת שלו להתנהל נכון במצבים חברתיים גורמת להם להתייאש ולהתרחק ממנו בסופו של דבר) והייתי שמחה לעזור ולסייע לו ואני תוהה מה הוא יקבל מאבחון ואם זה יוסיף לו בכלל...
טוב זה נהיה ארוך וקצת "הצפתי" במידע, אני בעיקר הייתי רוצה להבין יותר ממי שמכיר את התחום מה לדעתו נכון לעשות עם ילדים "גבוליים כאלה" (וראיתי שלדעת נתנאל בכלל לא מדובר בילדים אוטיסטים כשהם בתפקוד כזה וזה מעניין לראות את האבחנה)
תודה רבה למי שהצליח לקרוא עד כאן ומי שיוכל לתת לי עצה טובה זה יעזור לי מאוד
נעים מאוד, כיף להיחשף לפורום המעניין הזה ונראה לי שזה המקום הנכון לשאול את השאלות שיש לי...
יש לי בן בן 7 וחצי (בכתה א ), מאז גיל שנתיים וחצי בערך שמתי לב שהוא פחות מתקשר מהאחים שלו. עם השנים היה קושי גדול סביב חברים והוא שקוע בעצמו הרבה מאד. בתחילת כתה א' נחשפתי לתסמונת אספרגר (שהבנתי שבכלל עכשיו הכניסו אותה לרצף האוטיסטי בכלל) והילד נראה לי מצד אחד על הרצף ומצד שני יש הרבה דברים שלא תואמים.
הוא ילד מהמם, חכם, מלמד את עצמו, עם עולם פנימי ורוחני עשיר לקח לי זמן להבין שכשאני מדברת איתו בקבלה מוחלטת, בלי לרצות ממנו כלום ורק לשמוע אותו אני נדהמת מכמה עושר פנימי יש לו ברמה גבוהה מאוד ואילו מחשבות מדהימות הוא חושב.
הוא משחק המון משחקי דמיון מה שהבנתי שפחות מתאים לרצף, מצד שני הוא מאוד קונקרטי, אני רואה שהוא לא מבין מצבים חברתיים ככ ואני המון מתווכת לו ומסבירה לו. יש המון פחדים ומגיל צעיר תחושה שלא אוהבים אותו, למרות שהרבה פעמים ילדים בגן ובכתה כן רוצים את קרבתו ומנסים לשחק איתו אבל בשלב מסויים מתייאשים... יש שני ילדים עדינים כמותו שראיתי שזה עובד טוב ביניהם וגם עם האחים יש הרבה פעמים שאני כן רואה תקשורת טובה ושהוא כן משתתף במשחק ובשיח.
המורה אומר לי שיש שינוי משמעותי מתחילת שנה ושהוא פחות בוכה מכל דבר, יותר מרגיש בנוח ואין ספק שהוא התלמיד הכי טוב בכתה (כי הוא חוזר הביתה וממלא חוברות, קורא, או כותב המון וגם נהנה לקרוא תהילים וללמוד תורה- אנחנו משפחת דתית והוא לומד בתלמוד תורה)
כל מי שהתייעצתי איתו לגבי אבחון אומר לי לא לעשות כי הוא מתפקד יפה ושהסביבה הרבה פעמים מתייחסת לאבחון כאל "תוית" ולא יראו את הילד עצמו.
אני מצד אחד רוצה להבין מה בדיוק יש לו האם זה באמת אספרגר או על הרצף או שבכלל משהו אחר? (לאחרונה התחלתי לעבוד כעו"ס בשירות תעסוקה נתמכת ואחד השירותים שאנחנו מספקים בליווי תעסוקתי הוא לאספרגרים ועל הרצף בתפקוד גבוה וככל שאני לומדת על זה יותר אני יותר מזהה את הבן שלי על הרצף)
לי אישית זה לא מאוד משנה כי כאמור אני אוהבת אותו ורואה כמה הילד הזה מיוחד בכל מקרה, האבחנה ממש לא משנה לי ברמה האישית אני רק חוששת מהקושי שלו החברתי ומזה שהוא מרגיש שונה, שלא אוהבים אותו ולא מתלהבים ממנו ושהוא מצד אחד לא רוצה חברים ככ ומצד שני עצוב שהוא לא חש אהוב (ושוב, בשלב הזה זה פרשנות מוטעית- תחומי העניין וחוסר היכולת שלו להתנהל נכון במצבים חברתיים גורמת להם להתייאש ולהתרחק ממנו בסופו של דבר) והייתי שמחה לעזור ולסייע לו ואני תוהה מה הוא יקבל מאבחון ואם זה יוסיף לו בכלל...
טוב זה נהיה ארוך וקצת "הצפתי" במידע, אני בעיקר הייתי רוצה להבין יותר ממי שמכיר את התחום מה לדעתו נכון לעשות עם ילדים "גבוליים כאלה" (וראיתי שלדעת נתנאל בכלל לא מדובר בילדים אוטיסטים כשהם בתפקוד כזה וזה מעניין לראות את האבחנה)
תודה רבה למי שהצליח לקרוא עד כאן ומי שיוכל לתת לי עצה טובה זה יעזור לי מאוד