תהיות שונות

Hidden4ever

New member
תהיות שונות

אנחנו באמצע תהליך האבחון באסף הרופא לביתי בת העשר וחצי.

קודם כל רציתי לדעת מהנסיון של האחרים... כמה זמן מרגע שמסיימים את האבחון ועד לקבלת הסיכום? ואיך שורדים בינתיים?

בתחילת האבחון אמרו לנו שהיות ועברה לפני פחות משנה אבחון פסיכולוגי (בשפ"ח בישוב), הם ישקלו אם יש צורך בעוד אבחון כזה דרכם. לאחר הפגישה איתנו ולאחר האדוס והבדיקה הרפואית חיכינו מספר ימים ואז קיבלנו מועד נוסף לאבחון הקוגניטיבי (פסיכולוגי). ואני תוהה למה בסוף הוחלט שיש צורך? למישהו יש רעיון?

עוד משהו שמציק לי ספציפית - הילדה עברה בעבר אבחון בבית אחד ולא קבלנו אבחנה של ספקטרום. אנחנו עוברים אבחון נוסף עקב האבחון בשפ"ח שאמר שיש צורך באבחנה מבדלת עבורה. אני תוהה ספציפית אם יש ילדים שאין להם הסטוריה של בעיות קשר עין ויש להם ג'סטות ויש להם יכולת לשחק משחק דמיון ובכל זאת מקבלים אבחנה של אוטיזם.

(מה שיש לה זה בעיות חברתיות מהותיות, חוסר יכולת להבין את הצד השני, עיכוב מוטורי, רגישות תחושתית, חרדות, שפה גבוהה מאוד, קשיים רבים בלימודים - לא עושה כמעט כלום בשיעור וציונים והישגים לא ממש חשובים לה, כן רוצה חברים).

תודה
 

Hidden4ever

New member
עוד פרטים

לגבי תחומי עניין צרים - היא משחקת משחקי דמיון (בעיקר עם כל מיני בובות קטנות) מגיל שנתיים. כיום בוחרת לשחק עם ילדות צעירות ממנה בשלוש שנים כי הבנות מהכיתה שלה לא מתעניינות בזה והיא לא מתעניינת במשהו אחר.
&nbsp
כשכן הייתה משחקת עם בנות הכיתה, כפתה עליהן את הרצונות שלה וכשלא הקשיבו לה נכנסה להתקפי בכי קשים.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אבחון בנות
גם אנשי מקצוע כבר מודעים לכך שיש תת-אבחון אצל בנות,
רבות מהן מפוספסות בגלל ש(כמו בתחומים אחרים אגב)
התפיסה וההגדרות נוסחו לפי המודל של הבנים.
&nbsp
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewEntry/1463040
&nbsp
גם בנים מפוספסים לעתים באבחון- הבכור שלי למשל
עבר כמה מאבחנים עד שאובחן בגיל 13.
מאז חלפו עשר שנים, ואין ספק בכלל שהוא א"ס (איש ספקטרום).
&nbsp
כך שיתכן בהחלט שבנאדם לא יתאים במדויק לסטריאוטיפ,
למשל יהיו לו ג'סטות משחקי דמיון וכו',
ובכ"ז הוא/היא על הספקטרום.
&nbsp
לגבי האבחון הפסיכולוגי- משערת שאילו שאר האבחון
היה משכנע אותם חד משמעית לכיוון כלשהו,
היו שוקלים אולי להסתפק באבחון מהשפ"ח.
כנראה שזה לא קרה.
אבל אם זה מציק לך- את יכולה לשאול אותם

גם מתי צפויה להיות פגישת הסיכום את יכולה לשאול אותם.
אצלנו זה לקח שבועות ספורים.
&nbsp
"איך שורדים?" -מה מקשה עלייך?
לא מדובר הרי באיזשהו גזר-דין שאתם ממתינים לו

מדובר בתשובה לשאלה, שבתקוה שתהיה מדוייקת,
תוכל לסייע לכם לתת ולהשיג לבתכם מענים מתאימים ונכונים לה,
מה שיאפשר לה לפרוח

אז ברור שממתינים בקוצר-רוח מסויים לתשובה,
אבל לשרוד זו מילה חזקה, האם תוכלי להסביר מה מקשה עלייך?
 

Hidden4ever

New member
תודה

מאוד מודעת לקושי באבחון בנות, במיוחד אם מדובר בתפקוד גבוה. יש אצלה גם כל מיני קשיים מקבילים נוספים שאו קשורים או שנובעים ממשהו אחר ולכן היא מבלבלת.

אם כל זאת, נוכחתי שאצל בנות מאובחנות יש כל מיני פרמטרים שלא לחלוטין מתקיימים אצלה... בנות שמעדיפות להיות לבדן, טון דיבור מונוטוני והבעת פנים ... קפואה. כל אלה לא קיימים אצלה.

למה אני לחוצה כל כך... קודם כל כי זה משהו שלי ככל הנראה. הייתי כבר בסיפור הזה, גם אז די התבשלתי. אנחנו מחפשים הסבר לשלל הקשיים שרק הולכים ומחמירים אצלה כבר כמה שנים טובות.

התחושות שלי לגבי תוצאה חיובית או שלילית מאוד אמביוולנטיות ומורכבות. אני מרגישה לא טוב עם זה שיש לי מן רצון שזה יהיה חיובי. פשוט מרגישה כאילו אני רוצה תשובה כי יש לנו רק יותר שאלות, אין תשובות, בלי תשובה ברורה מתקשים לתת לה טיפול ואין גם זכות להרבה שירותים. מנגד, קבלת תשובה ברורה מעוררת בי שאלות של מה הלאה וגם שאלה של האם זה יהיה באמת נכון, כי כבר היינו שם וקיבלנו תשובה שלילית אז מי צודק?

אז ההשרדות לא קשורה כל כך לאלמנט של גזר דין כמו לאי הוודאות שמורטת אותי. הכי מצחיק שרב הזמן יש לנו רק אי וודאות ואני חיה עם זה בסדר אבל האפשרות לקבל וודאות ממש מלחיצה אותי.

בעניין הצורך באבחון קוגניטיבי... לפחות לי זה אמר עוד משהו - שאם לא היה בכלל חשד, לא היו מפנים אותנו בכלל לעוד אבחון כזה.
 

grayart

New member
חייבים ללמוד להתמודד עם אי הוודאות

הילדה עברה כבר איבחון, ועדיין נשראתם בספקות.
יכול להיות שיהיה אבחון חדש ואבחנה חדשה, וגם אז יישארו ספקות (ולמה שלא יהיו ספקות?).
מלבד הזכאויות שבאבחנה על הספקטרום, חשוב שתשארו ספקנים.
אל לכם לתת לאבחנה להחתיב את המשך הדרך, אתם מכירים אותה יותר טוב מכל מאבחן אחר, והאבחנה לא באמת תתן לכן תובנות מיוחדות.

זכאות לטיפולים יש גם ללא אבחנה של ASD, נכון שהאבחנה מזכה ביותר טיפולים אבל לפעמים זה גורר עודף טיפולים שלא לצורך אמיתי.

אין סיבה למתח, ויש מקום לספק.
אבחנה "רפואית" זה משהו על גבול השרירותי, וחשוב שתמיד תקחו אותה בערבון מוגבל.

תארת את הקשיים מצויין, לא צריך אבחנה בשביל זה.
תארת את הקשיים מצויין ולא תמיד נכון "לטפל" בקשיים.
תארי את החוזקות, תבני עליהם את ההתקדמות, ולגבי הקשיים זה לפעמים עניין של קבלה והתחשבות, ולא תמיד סיבה לטיפול.

תשובה מקבלים בדרך כלל תוך חודש.
זה מאוד תלוי במכון.
בתל השומר אחרי שחיכינו שבועיים לקבל מועד לשיחת סיכום, יצרו איתנו קשר ואמרו שהם רוצים לראות את הילד פעם נוספת לפני השיחה, ובסוף לקח יותר מחודש.
במכבי, עוד לפני התחלת התהליך כבר היו לנו תאריכים לכל המפגשים כולל תאריך לשיחת סיכום.

בעיקרון, אם יש תורים, אז חודש זה זמן המתנה ממוצע
 

Hidden4ever

New member
לא חולקת

אבל בין מה שאני מבינה שצריך להיות לבין איך שאני מרגישה יש פער מהותי


לגבי העובדה שניתן לטפל גם בלי אבחון - נכון, ואנחנו טפלנו ומטפלים. מה שכן, כשאין שם, לא תמיד יודעים מה באמת צריך. לדוגמא, רק לאחרונה עברה אבחון דידקטי ושם נאמר לנו שיש לה דיסגרפיה. לפני כן אמרו לנו שהיא לא לומדת כי יש לה קושי רגשי והיא לא פנויה. אמרו לנו שנניח לה. אז הנחנו. מצבה הלימודי והחברתי לא השתפר. להיפך. לאחר האבחון הדידקטי הבנו שאפשר לעשות משהו מעבר לפן הרגשי וזה באמת עושה שינוי.

אין לי שום ספק לגבי הכוחות של הבת שלי, אבל הסביבה שבה היא מבלה מידי יום, היינו, חברת הילדים ובית הספר, גורמת לה סבל נוראי ואין לי שום דרך לעזור וכאן הלב שלי די נשבר.

האם זה יעזור אם תהיה תשובה רשמית... לא יודעת. כרגע אין.
 

גורג42

New member
קחי בחשבון, שאבחון רשמי יכול גם מאוד להזיק

את כותבת שהסביבה בבית הספר גורמת לה סבל.

מה לדעתך יקרה אם תוסיפי תווית של ASD לחגיגה? הילדים בבית הספר הרי יאכלו אותה בלי מלח. ויש גם סיכוי גדול שהמורים יראו בזה היתר לכפות עליה דברים ולהפעיל עליכם לחץ "לטפל" בה בדרכים שאתם ממש לא רוצים.

את צריכה להבין: לא קיימת בעולם אבחנה שיש לה סטיגמה יותר חריפה מאשר ASD. זאת מיטה חולה שאת ממש לא רוצה להיכנס אליה אם יש לך בכלל איזושהי ברירה.

וכדאי להבין עוד משהו: אבחון חיובי לא אומר בעצם שום דבר. כמו שגרייארט אמר, זה בעיקר תווית שרירותית. לקחו קבוצה של מאפיינים אנושיים (שעד היום, אגב, ממשיכים להתווכח מהם בדיוק אותם מאפיינים) והפכו אותה לאבחנה רפואית.

בואי ואספר לך משהו:

אני בעצמי ASD ואני יכול לומר לך בבטחון שהחיים שלי היו פי אלף יותר טובים לולא גררו אותי אל תוך מחול השדים הזה של "אבחנות רפואיות". זה הביא אותי בסופו של דבר לשנים במוסדות הפסיכיאטרים ואל פי התהום. ותאמיני לי, שאת לא רוצה את זה עבור הבת שלך.

את יודעת מתי התחלתי לשקם את החיים שלי? בסביבות גיל 30, אחרי שזרקתי לפח את כל הגישה הטיפולית. הייתי יכול לספר לך איזה מלחמות עולם זה דרש עם כל האנשים שבסביבתי (לא היה בן-אדם אחד שתמך בי בעניין הזה) אבל נראה לי שכבר דיכאתי אותך מספיק אז אתמקד בחיובי:

היום אין מאושר ממני. אחרי ששמתי את כל הדרעק הפסיכולוגי הזה בצד, החיים שלי השתפרו ללא הכר וגם היחס כלפיי השתנה (למרות שהיו אנשים שלקח להם שנים לעשות את הסוויץ').

מכירה את הפתגם "חכם יודע לצאת מבור, שפיקח לא היה נכנס אליו"? אז תהיי פיקחית ולא חכמה.
 

Hidden4ever

New member
אכן מדכא...

אני לא יכולה לחזות את העתיד. אני גם לא יכולה לבסס את העתיד על הנסיון האישי שלך כי אתה בן אדם אחד, אני אחרת, הבת שלי אחרת, התקופה אחרת.

לצערי, גם ללא תווית פורמלית אוכלים את הבת שלי בלי מלח. האם אשתף את בית הספר בתווית... לא יודעת. בבית הספר ניסו לעזור לה אבל כשראו שלא הולך, החלו מהלך שלתחושתי מטרתו גם ככה להעביר אותה לחינוך מיוחד ואני בכלל לא יודעת מה באמת מתאים גם ככה. המורה שלה מסיקה מראש שאם יש קושי חברתי, האשם הוא בבת שלי ומראש מוותרת על המאמץ לסייע לה... לא צריך תווית לזה.

האם היא תגיע מפה לאשפוזים וכל זה... לא יודעת. האם חוסר מעש או מעש יובילו... לא יודעת. כרגע לפחות המצב הוא כזה שעד כה הרבה דברים שאמרת מתקיימים גם ללא תווית פורמלית וללא הסבר. האם הסבר יעזור? קטונתי. אולי יעזור לי... כמה שזה נורא להגיד, מקווה שגם יעזור לה.

במידה והתשובה תהיה חיובית אצטרך לשבת ולשקול מה הלאה. אני עוד לא שם.
 

גורג42

New member
ממה שאת מספרת, הבעיה היא בראש ובראשונה בבית הספר

במקרה כזה, תווית של ASD רק תחמיר את המצב. דמייני לעצמך את המצב שיש כרגע ותכפילי אותו פי אלף.

מה שאת באמת צריכה לעשות, זה להעביר את הילדה לבית ספר מכיל יותר ומתחשב יותר. סיכוי של 90% שזה לבדו יפתור את הבעיה.

אגב, ניסיון החיים שלי הוא גם ניסיון החיים של הרבה אנשים אחרים. ואני לא כתבתי את הדברים כדי לדכא אותך אלא להפך: כתבתי אותם כדי שתדעי ממה להימנע.

כדאי גם לזכור שאין שום רע באבחון עצמו. לא ייגרם שום נזק מעצם העובדה שתהיה לך חתיכת נייר שעליה כתוב ASD, ולכן את עדיין לא הגעת לנקודה של אל-חזור. הבעיה תהיה אם תשתפי בזה את בית הספר, ו/או אם תכנעי ללחצים של "צריך לטפל מיד ועכשיו" שיופעלו עלייך בידי הרופאים.

ואני כותב את כל זה עכשיו, מפני שעכשיו יש לך פנאי לשבת ולשקול ולחשוב על הדברים בשקט. אם וכאשר יהיה אבחון, רוב הסיכויים שהסביבה לא תיתן לך את הזמן הזה לעצמך.

נ.ב.
ניסיון החיים שלי הוא ניסיון החיים של אנשים רבים אחרים.
 

Hidden4ever

New member
אני לא חושבת ככה

המציאות היא שהיא שונה. זה לא רע מבחינתי אבל זה מקשה עליה. בית ספר אחר - מן הסתם גם שם תהיה שונה. זה לא ישנה אותה המעבר ואין לי מושג מה זה בית ספר יותר מכיל. זו הגדרה באוויר מבחינתי. אין לי את היכולת לבדוק את יכולת ההכלה של בית הספר/המורים/התלמידים/ההורים שלהם. זו המציאות שאנחנו חיים בה.
&nbsp
לא חשבתי שאתה רוצה לדכא אותי, אבל זה כן מדכא גם אם לא רוצים.
&nbsp
גם בלי תיוג פורמלי, היא כבר מסומנת. גם בגן ילדים שבו הייתה כפעוטה כבר היתה מסומנת, אז החלטתי להשאיר אותה עוד שנה בגן ולשים אותה בגן אחר כי רציתי להתחיל נקי, בלי דעות קדומות, אבל השונות שלה תוך מספר שנים התבלטה שוב (ילדי אותו הגן נמצאים איתה כיום בכיתה).
&nbsp
אני אישית חושבת שהיא אדירה במיוחדות שלה, אבל קבוצת השווים, המורים, ההורים שלהם לא ממש רואים את החלק הזה שלה. הם רואים רק את הקשיים. אני מאוד מבינה את החשש מלשים תיוג פורמלי בפניהם של האנשים. זה יכול לגרום לאנשים לשמור עוד יותר מרחק, אבל ביננו, זה לא שיש כאן ילדים שעומדים בתור להפגש איתה. היא צריכה המון תיווך ובמסגרת בית ספרית ללא סיוע בתיווך, היא חסרת אונים. כאן אולי התיוג יכול לעזור במידה ובאמת נרצה סייעת שתעזור עם תיווך ואולי גם בדרבון שלה בהיבטי למידה.
&nbsp
אני גם בקיאה קצת בתיוג אחר. יש לי בכורה שאובחנה לפני כתשע שנים עם הפרעת קשב והתחלנו לתת ריטלין. היום זה נורא נורמלי ואפילו נדוש, אבל אז זה היה עדיין חדשני ובטח שלא נתנו ריטלין לילדים בכיתה א' כל כך מהר גם אם חשדו. אני שבאתי מבית של מופרעי קשב הבנתי מה ההשלכות של ההפרעה על מישהו שלא מטופל והתחלנו טיפול מוקדם וזה עבד נהדר, אבל לא סיפרתי לאנשים על האבחנה כי באותה תקופה אנשים ראו במופרעי קשב ... מופרעים. כשכן ספרתי, היו מצבים שאנשים הציעו שאקח את הילדה למקום אחר... כן כן... ממש ככה. נראה לי שבהיבט של ASD יש מצב גם לתגובות בנוסח, אבל כמו הפרעת קשב, עושה רושם שגם האבחון הזה כבר לא כל כך נדיר כמו פעם ויש שינוי בגישה... לפחות לתחושתי האישית.
&nbsp
מכל זה אני עדיין לא החלטתי, אבל אלו התחושות שלי וכן, יש לי זמן באמת עוד לחשוב. האבחון. במידה וינתן ויהיה חיובי, בכל מקרה יקרה בקיץ... אין לי מושג גם ככה מה נוכל לעשות איתו אחר כך. בשנה הבאה היא זכאית לשילוב בסיסי עקב לקויות למידה וקשיים רגשיים. מעבר לזה נראה.
 

kagome10

New member
למה את חושבת שלהיות מסומנת זה רע?

לפעמים, להיות מסומנת זה לקבל את הנישה שלך בחברה. זו שנותנת לך להיות לא חברתית, אבל גם לא מנודה. פשוט בצד. לשחק מלך השבויים ומחניים עם כולם עם היא רוצה, לקרוא בשקט בהפסקות אם היא רוצה.
&nbsp
נראה ממה שאת מספרת שאת בסביבה ממש לא ידידותית. במקומך הייתי ממש מנסה למצוא סביבה אחרת.
 

Hidden4ever

New member
אז הובנתי לא נכון

היא רוצה לשחק והיא רוצה חברים אבל הם צריכים לעמוד בתנאים שלה... לשבת ולקרוא ספר בהפסקה זה ממש לא היא.
 

grayart

New member
כשיש אבחנה הסיבה היחידה לשתף את בית הספר

זה כדי לקבל סייעת.
סייעת זה גם דבר שהוא שנוי במחלוקת בכל הנושא במיוחד החברתי אם זה תורם או מזיק.
הטיפולים בבית הספר בתוך שילוב, אנחנו ויתרנו עליהם, והעדפנו בקהילה בלבד.
אני מתאר לעצמי שגם עם האבחונים הקודמים היא (הילדה שלך) זכאית לשילוב, ולא חושב שיש סיבה טובה להעביר אבחון אם זה לא לשם סיעת.

הם יגידו שזה יעזור להם להבין ולתת מענה, ולדעתי זה שקרים.
הם רוצים כיסוי תחת ולהעביר אחריות.
אם יש לה חברה ואין אלימות, לא בטוח ששווה לעבור מסגרת.
 

גורג42

New member
הילדה בת 10 חצי. היא תעבור לחטיבת הביניים ממילא בעוד שנה.

וכדאי גם לזכור ששנת הלימודים הנוכחית מסתיימת בעוד שבועיים.

אז אם המצב בבית הספר הוא בלתי נסבל, אפשר בהחלט לחפש מקום אחר לשנה הבאה.

ואם המצב בבית הספר לא ממש ממש נורא, אפשר "למשוך" עוד שנה בבית הספר הנוכחי, ובמקביל לחשוב טוב טוב על מציאת תיכון שיהווה התאמה טובה יותר עבורה (וכדאי להתחיל לחשוב על זה כבר במהלך שנת הלימודים הקרובה. מציאת בית ספר טוב זו לא משימה פשוטה).
 

Hidden4ever

New member
קצת יותר מורכב

היא נשארה שנה נוספת בגן כך שיש לה עוד שנתיים ביסודי. בית ספר אחר הוא מורכב כי אנחנו גרים בישוב קטן יחסית ואין ממש היצע. כל מקום אחר תלוי בטוב הלב של ישובים אחרים ואם זה לא חנ"מ אז ההסעה עלינו ואם זה בית ספר מיוחד אז יש עלויות ואין לי יכולת לממן כי בעלי מובטל. בנוסף, בלי הבנה של סוג הבעיה ומה בדיוק לחפש בבית ספר אחר, קצת קשה לי לכוון.
 

kagome10

New member
אם אתם בבית ספר גרוע, אז כן

במקומות טובים, מתחשבים. באמת מתחשבים, נניח, לא מכריחים ילד ללכת לטקסים סואנים או למסיבות כיתתיות. דברים כאלו.
&nbsp
בתי ספר רעים באמת רק ישתמשו באבחנה בתור נשק נגד האוטיסט/ית, אבל בתי ספר טובים, שרוצים לעזור, יכולים לעשות את זה.
&nbsp
הכל תלוי בבית ספר (ולצערי, יש יותר בתי ספר רעים מטובים).
&nbsp
אני מסכימה מאוד עם גור לגבי חשיבות בית הספר המתאים.
 

grayart

New member
אני עובד בהדרכה (חוגים אחר הצהריים)

הדרכתי במשך השנים מאות (בעצם אלפי) ילדים.
היו מספר הורים שבאו מראש "ועדכנו" אותי שהילד אל הרצף, חשבו שזה אולי יתרום להבין או לא יודע...
והיו ילדים שלא היה צריך לומר לי כלום ומייד הבנתי שהם על הרצף.
זה לא שינה לי דבר כמדריך.
אם היו נותנים לי לקרוא את האבחון זה לא היה תורם.
כל ילד זה פרוייקט בפני עצמו.

את זה אני אמרתי בעצמי ליועצת שביקשה את האבחנה לידי בית הספר.
היא אמרה שזה יעזור להם להבין.
ואני אמרתי שמניסיון זה לא יעזור, ושהם מבינים ומכירים אותו יותר טוב ממה שכתוב באבחון.

בית הספר רוצה אבחון כדי לומר שהם עשו את העבודה שלהם.
כדי להצדיק את הכישלון.
ובטח במקרה של ASD כדי לקבל סייעת בזכות הילד.
 

Hidden4ever

New member
ויתור על סייעת

השאלה שלי בהיבט הזה - מה היתה מידת הקושי בבית הספר?
איזה סיוע קבלתם מהקהילה?
הבת שלי קיבלה השנה זכאות לשילוב הבסיסי - עד שלוש שעות שהן לרב הוראה מתקנת ואולי טיפול רגשי. ההוראה המתקנת ככל הנראה גם לא תהיה אחד על אחד, כך שזו טיפה בים ביחס לקשיים שלה, אבל יותר ממה שקיבלה עד כה.
השילוב התאפשר רק מפני שבית הספר שלח אותה לאבחון פסיכולוגי בשפ"ח. עד אז לא היתה זכאית למשהו אבל כן קיבלה עקב קשיים רבים גם טיפול פסיכולוגי וגם קבוצות של מיומנויות חברתיות.

אנחנו כעקרון הלכנו לאבחון לצורך אבחנה מבדלת כי יש לה די הרבה קשיים שיכולים לנבוע ממספר גורמים.
 

grayart

New member
אצלנו

הקושי בעיקר חברתי, בלימודים הוא בסדר גמור.
הוא לא מאובחן ASD יש אבחנה מבוססת של קושי קשבי.
ובכל זאת בית הספר לוחץ על אבחון חדש על אף שלא עברו אפילו שנתיים מאז הקודם, כשהקודם נעשה בתל השומר שהם מקצוענים לכל הדעות.

אז באמת מעניין למה?
אולי כי ASD זו אבחנה שכדאית ויש בה זכויות שנוגעות לא רק לילד אלה גם לבית הספר, ואם אפשר להרוויח אותם אז למה לא?
לא יודע...

תגידי, מה אמרו לכם תוך כדי האבחון?
אחת הסיבות לאבחן זה באמת זכאות לחינוך מיוחד.
הם הזכירו משהו בנושא? , זרקו איזו מילה או הערה לגבי סוג המסגרת שיכולה להתאים? הזכירו ועדת השמה? משהו שיכול להצביע על הכיוון?
אני לא יודע עדיין לגבי בית ספר, אבל יש לי ילד בגן תקשורת, וזה גן מדהים.
קודם כל את מגיעה לגן רואה את שמונת הילדים ולא מבינה איפה בכלל כאן האוטיסטים, ילדים רגילים לחלוטין. צוות מקצועי של 12 אנשים, ופיקוח הדוק של אנשי מקצוע נוספים שפוקדים את הגן דרך קבע.

אולי שווה לכם לברר על מסגרות חינוך מיוחד, זה לא נורא כמו שחושבים, בדיוק להיפך, אלו יכולות להיות מסגרות נפלאות עם ילדים מקסימים וצוות נהדר.
אם תקבלו אבחנה, וגם ככה קיבלה תוית, אולי שווה לבדוק את האפשרות.

הצעה שלי...
תרימו טלפון לפסיכולוגית או לרופאה במכון שאיבחן, הם בטח יסכימו וישמחו לדבר איתכם בטלפון ולתת לכם מענה לשאלות דחופות (ככה היה גם אצלנו בתקופת ההמתנה).
תשאלו ותתיעצו איתם, אם יש מקום להתחיל לברר לגבי מסגרת אחרת לשנה הבאה, ותראו מה הם אומרים.
 
למעלה