וויסות חושי איך אתם מתמודדים?

[spirt20]

וויסות חושי איך אתם מתמודדים?

כרגע בפגישות במשרד אני משתמשת במשחק עם המפתח כדי להתמקד בשיחה. אבל שיש אירועים אני מרגישה תחושת חנק, המטפל הציע לי להשתמש בטכניקת נשימות אבל אני לא באמת יכולה להשתמש בזה באירועי עבודה מבלי שיאשפזו אותי, בצחוק כן. במה אתם משתמשים ?

 

[arana1]

לא יוצר קשר עם אנשים שמערערים אותי

זה פותר את הבעיה טוטאלית

 

[spirt20]

וכשאין ברירה

מה עוזר לך ?

 

[arana1]

כלום

בגלל זה אין לי ממש ברירה, זאת אומרת מה שעוזר זה להסתגר אחרי זה, לנתק מגע בשביל להתאושש, וזה יכול לקחת גם לא מעט זמן, ובשלב מסויים פשוט נמאס לי להעביר את כל החיים שלי בנסיונות להתאושש מהמגע עם אנשים אז זהו.

 

[נתנאל6589881]

זה הסיבה שאני לא יוצא מהבית

כל מגע עם אנשים גורם לי מועקה וחרדה ולראות המונים כאלן זה פשוט יותר מידי ...

 

[נתנאל6589881]

לי מאוד קשה

אני יכול לדפוק לעצמי מכות או להיות אלים ויסות מאוד לא טוב אצלי מאוד לא מווסת

 

[spirt20]

נשמע ממש קשה

 

[גורג42]

בונה את החיים שלי כך שלא אזדקק לזה לעיתים קרובות מדי

למשל - אני עובד מהבית. אז חסל סדר "פגישות במשרד".

ובאירועים משפחתיים (למשל), פשוט מבהיר לאנשים מה מתאים לי ומה לא. אפשר להתאמץ, כמובן, במידה מסויימת למען אחרים בעניין הזה. אבל לא צריך "להתאבד" על זה, ותמיד ברור לי שהבחירה בכל מקרה ומקרה היא רק שלי.

 

[spirt20]

כשיש מוזיקה אני מפלסת לעצמי את הלבד שלי

אבל נגיד בסיטואציות בהם לוקחת את הילדה לחוג, לבדיקה בבית חולים אני מוצאת את עצמי כל פעם צריכה להסתגל מחדש ולווסת את עצמי.. הכל מפחיד אותי אפילו האני עצמי מפחיד אותי

 

[arana1]

מה שעוד יכול לעזור

זה לזרוק את כל המילון הפסאודו רפואי מהחלון.

לאוטיסטים אין בעיה עם וויסות חושי, רגשי, או אחר, עצם הקביעה, ה"אבחנה", שכמו כל האבחנות בתחום היא לגמרי הכי כוזבת ומדומה מגלמת את האלימות הבהמית ואת ההעדר המוחלט בלו מעט אמפטיה ורגישות מצד הזולת, שכמובן טופל עלינו, חלק מאטימותו האלימה את כשליו.

כשאת מתעלמת מכל השקרים, האנטי מדעיים והאנטי מקצועיים של שרלטני האקדמיה והפסיכופלוצים ועושה את מה שהם לא עשו ולא יעשו לעולם, חקירה אמיתית של זהותך, וזהות האדם בכלל, את הולכת וחושפת, ומגלה, את הסיבות לכך שאנחנו מגיבים בחריפות במקומות שבהם אנשים נורמטיבים לא מרגישים כלום ולהפך, וכשיש לך ידע לסיבות יש לך גם אפשרות להתמודד טוב יותר עם הנסיבות, גם המורכבות.

אז שוב, הכי חשוב, לקחת את כל מה שאנשי המקצוע, המטפלים, והמאבחנים אומרים, את כל מה שהאקדמיה אי פעם חקרה וכתבה בנושא האוטיזם ולזרוק את זה מייד מהחלון,
מהרגע שעשית את זה יש לך לפחות הזדמנות סבירה להתמודד עם קיומך על בסיס אמיתי במקום על בסיס שיקרי.

זה לא קל, כמובן, הם הרי נהנים מתקציבים שחבל על הזמן, מתמיכה רגשית ומהיותם מקובלים ומכובדים ובעלי מעמד, ואנחנו פחות מתתי אדם, שעדותנו תמיד נפסלת על הסף כי כל מה שאנחנו אומרים נחשב כחלק מהלקות, אבל מוטב להתעורר, רק אוטיסטים יכולים לחקור ולהבין אוטיזם, אם לנ"ט הייתה אמפטיה הם היו מסוגלים גם, או לפחות לעזור, אבל כעובדה אין להם בכלל כזאת, אפילו לא מעט

 

[ענתנוי]

זה לא חושי

וויסות חושי זו המצאה שאין לה שום קשר אלינו. חוש הראיה זה החוש היחידי שאפשר לווסת אותו (אפשר לעצום את העיניים) אבל איך מווסתים את כמות המידע שמגיעה מהעור? וממילא ההצפות נובעות מבפנים ולא מבחוץ - ממודל ארגון המידע במוח שכולל, בנוסף לשקלול שווה ערך של כל החושים, גם את כל המידע האסוציאטיבי שנובע מזכרונות וחוויות קודמות. הבעיה העיקרית, מבחינתי, היא דווקא "מערבולת הזמן" שמציפה אותי במידע מכל הכיוונים האפשריים ומופיעה בדרך כלל לפני אירוע שמחייב התייחסות. אני משתדלת להסתגר בבית כשזה קורה אבל לפעמים זה בלתי אפשרי ואז הפתרון היחיד לתפקוד תקין יחסית (לא לאבד את ההכרה או לעשות תאונת דרכים) הוא פיצול - אני מתנהלת בשני מישורי זמן בו-זמנית.

 

[arana1]

הצפות נובעות מהפער בין הפנים לחוץ

פער שמשקף את המידה שבה הנורמה לא מסוגלת ליישב סתירות במידה נאותה מספיק לאנשים רגישים .
אז כשלעצמנו ועם עצמנו אנחנו מסוגלים לחיות כמה מישורי זמן בו זמנית, ברגע שנבוא במגע עם מוסכמות החברה זה יתפוצץ,
ברגע שתתאפשר קהילה,קבוצה, חברה, שמסוגלת לפתור סתירות בצורה מעט יותר טובה מהטירוף הנורמטיבי גם בעיות ההצפה יעלמו

 

[spirt20]

מעניין ממש