אמרתי על ההתחלה שזה מורכב, נכון? יש הרבה מעבר למה שכתבתי
הנה הבהרות, נקודה נקודה, לכל תהיותך:
"ואם היה ולו מידה הכי זעומה של צדק בניתוח שלך אוטיסטים לא היו סובלים כל כך הרבה ונורא"
לא אם הדרך להשיג את הדבר שעליו אני מדבר היא מורכבת מאוד.
מדובר באתגר מסובך וקשה. לא מספיק לבוא עם הרבה רצון טוב. צריך גם ללמוד מול מה אנחנו עומדים, ומכיוון שבני-אדם זה אחד הדברים הכי מסובכים שקיים בעולם, אז לא מדובר במשימה פשוטה בכלל.
כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, לי זה לקח כמה שנים טובות להגיע למידה סבירה של הצלחה בעניין הזה. זה לא פשוט בכלל. אבל מכאן ועד לטעון שהדבר הוא בלתי-אפשרי, המרחק רב.
"יש נורמה, וסיבותיה עימה, והן מובהקות, ויהיה חבל וטיפשי ומאוד בעייתי להתעלם מהן, גם כי המחיר הוא קשה וניכר."
מסכים שיש נורמה.
אבל אנחנו לא מנהלים אינטרקציות חברתיות עם המושג המופשט שנקרא "נורמה". אנחנו מנהלים אינטרקציות עם בני-אדם אינדיווידואלים, ואינני רואה שום תועלת בהצמדת התיוג "נורמה" לאדם ספציפי כזה או אחר.
זה, אגב, בדיוק הסיבה לכך שהעסק כ"כ מסובך. כי בשביל להגיע לאיזושהי מידה של הצלחה, צריך להגיע להבנה אינסטינקטיבית של טבע האדם שחורגת בהרבה מעבר לארכיטיפוסים הרגילים.
"זה לא אומר שהנורמה לא משתנה, ולטובה, בקצב שלה, האיטי בטירוף"
זה נכון. ובטווח הארוך הכל יבוא על משכנו בשלום. זאת הסיבה שאני תמיד מזכיר את מסע-בין-כוכבים בהקשר הזה. העולם הדמיוני הזה נותן איזשהו אידיאל רחוק לשאוף אליו.
אבל זה לא משנה את העובדה שבכאן ועכשיו, דרושים פתרונות. זה שבעוד מאה שנה יהיה טוב, לא בדיוק עוזר לנו כרגע, אלא אם נחליט לנסות ולחקות את האידיאל הזה בעצמנו, בקנה מידה קטן.
לכן אני כל הזמן מדבר על זה שהאוטיסטים צריכים - דבר ראשון - ללמוד איך לחיות אחד עם השני. לכאורה זה אמור להיות קל, לא? את רובנו, לפחות, ממש לא מעניינת שום נורמה. אז למה זה לא קורה? שאלה מעניינת.
בכל מקרה, בלי קשר לאוטיסטים, אני משתדל לקיים את האידיאל הזה בחיים שלי. וכמובן שפירוש הדבר, בין השאר, הוא ליצור את הקשרים שלי עם אנשים שמסוגלים להחזיר באותו המטבע.
"וזו לא תבנית פשטנית אלא דווקא עמוקה וחשובה ומהותית, שגם עד היום טרם נמצא לה הסבר כמובן, וזה לא שעשרות אלפי חוקרים לא שוקדים על זה אלא שכאמור זה מאוד, הכי, מורכב, רוח הזמן וזה"
שזה בדיוק מה שאני אומר.
לכן זה כל-כך טיפשי, בעיניי, לשפוט עמדה כזו או אחרת על סמך תקציר של שני משפטים. כל ניסיון לסכם את העניין במשפט וחצי ייראה מגוחך. לכל היותר, ניתן לרשום משפט או רעיון שיעודד אותנו לחשוב הלאה.
"שמח שסוף סוף אתה מבין שאין סימטריה, זה גם משהו, כי אין מצב שמי שנושא את הזרות האוטיסטית שיכולה להיות הכי תהומית מילדותו לא אמור לדבר על סימטריה"
זה לא חדש. זה היה ככה כבר מהתחלה.
הדבר היחיד שחדש, זה עכשיו - סוף סוף - אתה מבין שאני מבין שאין סימטריה. שזה די מתמיהה, כשחושבים על זה. כמו שאמרת בעצמך: "אין מצב שמי שנושא את הזרות האוטיסטית שיכולה להיות הכי תהומית מילדותו, לא יבין את זה".
אמת ויציב. ואני מקווה גם שעכשיו ברור לך מהו המקור העיקרי לתסכול שהיה לי בדיונים שלי איתך בשנים האחרונות. כאילו, זה אמור להיות מובן מאליו - לאור ניסיון החיים האישי שלי - שאני תופס את העניין, לא?
"הייתי במקום שלך כילד, זו טעות, כי נכון שאוטיסטים יכולים מטבע הדברים לגעת ולהעיר ולהאיר את היחודי והמיוחד יותר בנורמטיבים, כי ככה זה שאתה בעצמך מייצג את ההיבט הזה בצורה שעדיין שונה מהממוצע, אבל בדיוק בגלל זה זה גם הכי מזמן צרות הכי קשות, וצריך ללמוד להניח לדברים האלה, לראות את היחודי אבל לא ליצור איתו ודרכו קשר משמעותי, כי יש הבדל, והוא ניכר מאוד, וצריך להבין שכל זה מתרחש על רקע מערך הרבה יותר מורכב ועמוק ממה שנדמה לך ואתה רואה עכשיו."
כנקודת מוצא, מה שכתבת זאת נקודת מוצא טובה. כי לנסות ולעשות את זה סתם ככה מתוך התלהבות ילדותית, זה באמת מתכון לצרות.
צריך לדעת להיזהר. צריך גם להבין שמדובר בעניין מורכב מאוד.
אבל - וזו הנקודה שחשוב לי להדגיש - בטווח הארוך זה משתלם.
