XFeralChild
New member
שיתוף החיים האישיים שלי
שלום כולם,
לפני בדיוק שנה כתבתי כאן הודעה עם אותו הנושא ״שיתוף החיים האישיים שלי״ וכך פתחתי דלת שלא ידעתי שתוביל למשהו נהדר, משהו שיתן לי כוח ותמיכה להמשיך בזמנים מאוד אפלים.
בהודעה שיתפתי את ג׳אנגל לייף, הבלוג שלי.
לצערי הרב מאוד, לאחר שבועיים בלבד נעצרתי.
בשבועיים הקצרות הללו קיבלתי כאן הרבה מאוד תגובות חיוביות שנתנו לי הרבה רצון להמשיך בחיים ולהמשיך לשתף, אפילו קיבלתי הודעות אישיות עם בקשות לעדכן על כל פוסט, סרטון או משהו בכלל שאני אעשה.
זה נתן לי המון כוח.
בסופו של דבר החיים האישיים שלנו שוב קרסו עלינו חזק ולא הצלחתי למצוא זמן או כוח להתמודד.
רציתי להמשיך, והמשכחתי לכתוב, מסתבר שכתבתי המון (כ-70 פוסטים, שזה 200 עמודים), אבל לא עשיתי עם זה כלום, הכל נשאר אצלי במחשב. הזמן עבר וזה רק הוסיף עוד לכאב.
ג׳אנגל לייף זה חלום שמזמן רציתי להגשים.
כל יום רציתי שיהיה היום לחזור לכאן, לתקופה הטובה ההיא, רציתי לספר איך זה המשיך (כי זה לא ״נגמר״, החיים המשיכו). כל יום אמרתי לעצמי ש״היום או השבוע אני חוזר לשתף״, אבל בכל פעם סיבה אחרת גרמה לי לא לעשות זאת.
מידי פעם הייתי חוזר ״להציץ״ כאן בפורום, כדי לקבל קצת אוויר לנשימה, לקחת עוד שעיפה של אוויר.
התעסקתי הרבה עם ״מה גרם לזה?״
למה לא פשוט חזרתי לשתף?
מה עוצר בעדי?
ידעתי שיבוא היום וארגיש שוב מוכן לשתף אתכם.
לכבוד יום השנה של ג׳אנגל לייף - היום בו ראה אור הפוסט הראשון - החלטתי לאסוף את כל הכוחות שלי כדי לחזור שלתף, את מה שכבר כתבתי ואת מה שעובר עלינו עכשיו.
זה כואב לי נורא שהפסקתי וזה לא הרגיש לי נכון פשוט לחזור לשתף כאילו כלום לא היה, כאילו לא הייתה הפסקה של שנה.
כך החלטתי לכתוב פוסט על הסיבות שגרמו לי להפסיק לכתוב, למרות שנורא רציתי פשוט לחזור לכתוב, כי היה לי נורא קשה לכתוב מה גרם להפסקה הזו ובכלל מה עבר לי בראש - לכתוב 70 פוסטים ולא לשתף אותם...
התגובות שלכם ממש חשובות לי גם על התוכן וגם על האתר החדש, בכל מקרה מבטיח לא להפגע
גם רציתי לדעת האם מישהו שאל את עצמו מה קרה איתנו? איך הסיפור נגמר?
האם הייתם רוצים לדעת איך זה המשיך?
הנה הלינק (לאתר החדש שבניתי לבלוג - כל הפרטים גם על זה בפוסט) מה בעצם גרם לי להפסיק לכתוב?
שלום כולם,
לפני בדיוק שנה כתבתי כאן הודעה עם אותו הנושא ״שיתוף החיים האישיים שלי״ וכך פתחתי דלת שלא ידעתי שתוביל למשהו נהדר, משהו שיתן לי כוח ותמיכה להמשיך בזמנים מאוד אפלים.
בהודעה שיתפתי את ג׳אנגל לייף, הבלוג שלי.
לצערי הרב מאוד, לאחר שבועיים בלבד נעצרתי.
בשבועיים הקצרות הללו קיבלתי כאן הרבה מאוד תגובות חיוביות שנתנו לי הרבה רצון להמשיך בחיים ולהמשיך לשתף, אפילו קיבלתי הודעות אישיות עם בקשות לעדכן על כל פוסט, סרטון או משהו בכלל שאני אעשה.
זה נתן לי המון כוח.
בסופו של דבר החיים האישיים שלנו שוב קרסו עלינו חזק ולא הצלחתי למצוא זמן או כוח להתמודד.
רציתי להמשיך, והמשכחתי לכתוב, מסתבר שכתבתי המון (כ-70 פוסטים, שזה 200 עמודים), אבל לא עשיתי עם זה כלום, הכל נשאר אצלי במחשב. הזמן עבר וזה רק הוסיף עוד לכאב.
ג׳אנגל לייף זה חלום שמזמן רציתי להגשים.
כל יום רציתי שיהיה היום לחזור לכאן, לתקופה הטובה ההיא, רציתי לספר איך זה המשיך (כי זה לא ״נגמר״, החיים המשיכו). כל יום אמרתי לעצמי ש״היום או השבוע אני חוזר לשתף״, אבל בכל פעם סיבה אחרת גרמה לי לא לעשות זאת.
מידי פעם הייתי חוזר ״להציץ״ כאן בפורום, כדי לקבל קצת אוויר לנשימה, לקחת עוד שעיפה של אוויר.
התעסקתי הרבה עם ״מה גרם לזה?״
למה לא פשוט חזרתי לשתף?
מה עוצר בעדי?
ידעתי שיבוא היום וארגיש שוב מוכן לשתף אתכם.
לכבוד יום השנה של ג׳אנגל לייף - היום בו ראה אור הפוסט הראשון - החלטתי לאסוף את כל הכוחות שלי כדי לחזור שלתף, את מה שכבר כתבתי ואת מה שעובר עלינו עכשיו.
זה כואב לי נורא שהפסקתי וזה לא הרגיש לי נכון פשוט לחזור לשתף כאילו כלום לא היה, כאילו לא הייתה הפסקה של שנה.
כך החלטתי לכתוב פוסט על הסיבות שגרמו לי להפסיק לכתוב, למרות שנורא רציתי פשוט לחזור לכתוב, כי היה לי נורא קשה לכתוב מה גרם להפסקה הזו ובכלל מה עבר לי בראש - לכתוב 70 פוסטים ולא לשתף אותם...
התגובות שלכם ממש חשובות לי גם על התוכן וגם על האתר החדש, בכל מקרה מבטיח לא להפגע
גם רציתי לדעת האם מישהו שאל את עצמו מה קרה איתנו? איך הסיפור נגמר?
האם הייתם רוצים לדעת איך זה המשיך?
הנה הלינק (לאתר החדש שבניתי לבלוג - כל הפרטים גם על זה בפוסט) מה בעצם גרם לי להפסיק לכתוב?
