אלא שאני לפחות שותפה לתחושה של "שאלות" -
שאין ממש מוצא כרגע שאפשר לדבר עליו .
כי נניח אנחנו מדברים על זה שאולי דווקא כדי לאדם להתרחק ממשפחתו כי היא זו שהכי כובלת אותו למשהו שפוגע בו מאוד, מנגד הוא לא יכול פשוט להתרחק ולחיות ברחוב (או שהוא יכול אבל אני לא הייתי שולחת את הילד שלי להסתובב ככה כי הייתי דואגת לו)-
אבל בכל המקומות האלה מטעמי תקציב, זמן , אפשרויות יש מקומות שלא "מכבדים" פרטיות - ואפשר אולי לערוך בהם שינוי מבני אבל כרגע אתה נתקע בין הפח לפחת.
נניח במקרה של ילד שמשחק במחשב ואתה חושש שלא תהיה לו דרך לדאוג לעצמו - כי בת'כלס בוא לא נהפוך את ההורים שמושפעים כמו ילדיהם מהמערך
שנוצר בסביבה (שזה הדבר הכי נורא כל הקטע הזה של רשע ומרושע לא קיים - זה "הבנאליות הבלתי נסבלת של הרוע" -אין פה ממש אשמים) לאשמים -
הם שונים מילדיהם אבל יש לנו ילד וגם זוג הורים שכל אחד הוא יצור שונה אבל כל אחד לפחות רוצה בטובת האחר וזה מאוד מייסר. אז הורה שמפחד על הילד שלו הוא לא מרושע, הוא קרוע וילד שלא יכול למצוא פתרון כי צריך הרבה יותר מהמקובל והמקובל הוא שחונק אותו הוא לא כפוי טובה הוא כלוא.
אז אנחנו תקועים בסיטואציה בה כולם מפסידים כי הדאגה שהוא יהיה קצת יותר בטוח בעולמו ולא יקרה לו דבר רע , ויהיה מי שיאהב וידאג לו אם לא הוא עצמו היא לחלוטין לגיטימית.
ובגלל זה ת'כלס צריך למצוא מצב ביינים כרגע שחופף -
כי אם לא הוסטל, אם לא ניסיון בכל זאת למצוא דרך בה הוא יכול איכשהו להטמע בצורה שתאפשר לו מרחב תמרון ועדין מקום שבו הוא לא יקרוס ... מה לעשות?.
בגלל זה אני כן מעריכה פתרונות כאלה כמו שאנשים מנסים להציע כאן -
הרשימות והכל, אני כן חושבת שצריך לנסות לפתח סובלנות חדשה ולהאמין בכיוון כזה, אני כן חושבת שצריך שאנשים מכאן אם יש להם מושג קלוש על סיכוי לעזור לאחרים - ינסו , ואני כן מעריכה שכתבת שלפחות בהוסטלים יש אפשרות שיהיה משהו משמעותי במעט.
אני כמובן גם חושבת שצריך להנגיש או לנסות לגרום להורים לראות במשחקי מחשב למשל סוג של גישה לפתרון לא קונבציונאלי שמאפשר...
אבל זה תהליך קשה ומייסר.
אז הדרך להדדיות עוברת בהבנה שאין "רשע" לטעמי ובהבנה הראשונית שכפל השפה משני הצדדים-
גורם ל "כשאדם מוצא את עצמו במצב שבו המרחב בינו לזולתו נפער כתהום, מכאיבה ומייסרת כל הזמן"
וכן , לדעתי גם מהצד שאתה מתאר תחת הקטגוריה "נ"ט" יש תהום ואפילו היסטריה - היא פשוט מגובה ממסדית אז היא נראית פחות מפוחדת , מפותלת ונזעמת ממה שהיא . צריך גם להבין את זה ולנסות להלך על חבל דק מעל תהום כדי לגשר,
בין זה לזה - לחבר את כל האפשרויות בלהראות אחרת קצת.
זה לא אומר מה שנדמה - זה מצריך מהלך מאוד מדויק,
ולפעמים לחלק מהאנשים כמוך למשל זה אומר להמנע מאחרים,
(כל אחד והדרך שלו) - אבל עדין ,
ועדין אם כבר נוגעים בהדדיות זו האמונה שלי לניסיון להיות הדדיים גם לכאב אפילו הופכי של אחר.
אגב, עוד בהקשר הזה אני לא חושבת שמבינים נכון את עניין המרחק, הזמן , המחשבה לעצמך והעיבוד- גם דרך משחק מחשב למשל,
זה מאוד חיוני. הרבה פעמים אנשים נפגעים מעצם הרצון שלהם "לשיחה" -
הם באו לדבר, להקשיב, להיות , להכיל אבל כל המילים האלה מתמוגגות בדקה שעולים הצרכים שלהם או של אחר והזעם שלו, הרגש שלו , משהו שאתה לא מוכן לו ומשבשים את ההקשבה. אז לדעתי במקום להניח שהרצון יפתור הכל-
אפשר אחרת, אי אפשר הרי להכין את עצמך להיות קשוב בכל מחיר-
אפשר מה שכן לנסות לקחת את הזמן ולנסות לקלוט את הזווית והמקום של אחר- להתנסות בעולמו. זה לא מבטיח שתגיע למשהו מולו או שלא תפטור אותו כעוד מטרד... זה כן יכול לסייע להבין קצת פחות במיידי מעומק הצרות, הרגשות וכובד המשא שלך דברים ולכן הייתי חושבת שינסו יותר לכבד את הצורך בלבד הלכאורה סותר חברותיות\אינטואיציה חברתית של אנשים.
חוץ מזה אין דבר כזה נ"ט או אוטיסט- יש בני אדם .
ואהבתי את אחת ההורים בקבוצה בפייסבוק שהילדה שלה מאובחנת-
שמרגע שהיא נולדה היא למדה והתפתחה להיות גם אוטיסטית-
זאת אומרת זה לא לסתור שיש שוני , אולי אפילו ביולוגי מאוד לדברים אבל זה אל אומר שאין בזה משהו גם מהראיה האישית
(ולא תמיד חייבים להבין הכל כדי לסייע- אפשר גם להניח לדברים , לאנשים ולהאמין בהם מבלי להבין כל רגע ורגע מחייהם - וזה מה שרובנו עושים עם כל בני האדם סביבנו אפילו תוייגנו אס או נ"ט בעצמנו )