אני מתחילה עבודה חדשה

arana1

New member
לא הבנת מה כתבתי

ברור שהבעיה לא הייתה בה אלא בילדים שפגעו בה, עדיין, ובדיוק בגלל זה, היחוס של כל מה שהיא חשה עכשיו לטראומה שחוותה בעבר בעצם שולל את תקפות החוויה החושית והרגשית שלה בהווה,
אתה, והפסיכולוגים הפסיכופאטים, בעצם אומרים, מה שאת מרגישה וחשה עכשיו מהסביבה לא באמת קורה אלא שזו רק הטראומה שמעוותת לך את המציאות,
אז לא,
אלה שהרגו אותה בעבר הורגים אותה גם היום ובדיוק מאותה סיבה

הפסיכולוגים מתחמקים מהתמודדות עם המציאות דרך הצגת החוויה ככוזבת, כמעוותת, בגלל משקעי העבר,
אז לא,
העבר קשור לעתיד,
דרך ההווה,
גם
 
נו בדיוק זה מה שאני אומר

למה אתה לא מבין אותי היא חווה הכל בו זמנית את כל השבלים ככה זה האדם הטראומטי הדדי האוטסטי אני מסכים לגמרי ...
 
הוא אומר שאתה כותב

שאני לא פגומה אלא התבניות מהעבר שלי - שגורמות לי היום לפחד מאנשים
ושתבניות אפשר תמיד לשנות.
כלומר לראות שאנשים לא נותנים לך סיבה לפחד.

הוא אומר שהם כן נותנים לך סיבה לפחד
עכשיו ממש, לא בגלל תבנית בעבר.
טראומה מניחה שמשהו מהעבר משפיע על הבנתך את ההווה -
ומעוות \מסלף אותו-
משמע הכאב שלך במובן מסוים לא אמיתי ולא משקף נכונה את ההווה מולך.
 
הבנתי את זה אבל לא התכוונתי

אחרת כנראה נשמעתי לו ככה אבל זה גם החוויה שלי בעיני זה משולב הווה ועתיד ועבר הכל יחד
 

גורג42

New member
גם התאוריה שלך לא משקפת את המציאות. במציאות - זה תלוי בסביבה

זה נכון שיש מקומות שבהם המצב הוא קיצוני כמו שאתה מתאר. אבל היתרון שלנו כאנשים בוגרים ועצמאיים, זה שיש לנו את יכולת לבחור את הסביבה שלנו.
 

arana1

New member
היא משקפת את המציאות שלי, לא את שלך

ואם לך ולנ"ט אין בעיה עם ציפיות הסביבה והמידה שבה הן דחוסות ודוחסות אז ברור שאתה והם נהנים לכאורה מזכות הבחירה אלא שכמו שדובר כאן בנושא העצמאות הכוזבת גם זכות זאת וגם בחירה זאת היא אשליה שחלקנו לפחות ניזוקים ממנה נורא
 

גורג42

New member
אתה מוכן בבקשה להשאיר את האד הומינם שלך מחוץ לשרשור הזה?

יש לי בדיוק את אותן הבעיות עם הנורמה שיש לכם.

אז בבקשה תפסיק. כי אני לא באתי לשרשור הזה כדי להיגרר לעוד ויכוח מטומטם איתך. אתה לא יכול להפסיק עם הקטנוניות המכוערת הזאת אפילו לרגע? באמת - די.
 

arana1

New member
לא, ומסיבה מאוד ברורה

שהנימוק והטיעון שלי מתייחסים ונשענים על תקפות החוויה האישית והפרטית, שזאת כמובן לא נגישה לפשיסט
 

גורג42

New member
אפשר לדבר על החוויה האישית שלך בלי לבטל את החוויה האישית שלי

וכן, לטעון שכל מי שחווה את הדברים אחרת ממך הוא מישהו ש"אין לו בעיה עם ציפיות הסביבה והמידה שבה הן דחוסות ודוחסות" זה אד הומינם.

לייחס לאנשים עמדה שאתה יודע שהיא הפוכה לגמרי מעמדתם האמיתית, זה אד הומינם. בתור אוטיסט, אתה אמור להבין עד כמה התנהגות כזו מטריפה את הדעת.

אז אני מבקש ממך שוב: די.
 

arana1

New member
זה לא

אם לפי עדותך, במקרה זה ובמקרים אחרים, וכפי שעולה מדעותיך, נמצאים לך פתרונות סבירים גם בסביבה נורמטיבית אז אין שום דבר פסול או אד הומיני בנסיון להזכיר שהכללה שלך לא תקפה בהכרח לאנשים עם רגישות שונה משלך.
ובניגוד למה שנדמה לך זה לא נעשה מכונה להרגיזך או להציק לך אלא שראוי וחשוב לדעתי להזכיר עד כמה רגישויות שונות מחוללות מציאות שונה,ואפשרויות שונות בתוכה, בוודאי בהקשר של אוטיזם
 

גורג42

New member
לא מבין... לבלות את כל שעות העבודה באופן מזוייף, זה עדיף?!

בעיניי, לפחות, זו ההטרדה הכי גדולה שניתן לעלות על הדעת. אם המטרה שלך היא ש"יניחו לי בשקט", אז גישה כזאת פירושה שכבר הפסדת.
 
קראת מה שכתבתי?

אני לא סגורה שוב מה זה זיוף ומה זו אמת-
אבל נניח עשר דקות של חוסר נוחות מתרגמת לזה שאני יכולה להיות לבדי שעות ארוכות כי אף אחד לא שם לב לקיום שלך.

מנגד להפך מתרגם לזה שאתה הופך לדבר "בולט" לעין -
אז לא , להפך . זה חוסך לי .
 

גורג42

New member
קראתי מה שכתבת. במקור לא כתבת שמדובר בכאלה יחסים של זמן

אם מדובר באמת ב-"10 דקות של חוסר נוחות" אז אולי זה שווה.

אבל במקרה הזה לא ברור לי המקור לפחד שלך. אם את יודעת בדיוק מה לעשות (שזה הרבה יותר ממה שניתן לומר עליי) ומדובר רק בכמה דקות בכל יום, אז מה מקור הלחץ? פשוט תעשי את הטקס שהם רוצים ממך ותגמרי עם זה.

ואני רואה שאת אפילו מכירה את הטריק של להסתכל לאנשים על המצח. אז אפילו הצורך להסתכל ישר לעיניים המבלבלות של הבוסית נחסך ממך.

אבל כמובן, זה בתנאי שאכן מדובר בפרקי זמן קצרים יחסית.

בכל מקרה, אני מניח שאין לך מושג - מראש - כמה זמן ומאמץ יידרש ממך. אז עדיף פשוט לנסות ולראות. ואם את רואה שזה ממש אבל ממש יותר מדי בשבילך, תמיד יש לך את האפשרות לעזוב. ואולי, באופן פרדוקסלי, העובדה שאת זוכרת שאופציה הזאת תמיד קיימת, תעזור לך להתמיד.
 
האפשרות האחרונה באמת יכולה לעזור- תודה

אני לא ממש יודעת מה לעשות -
אני מרגישה מה הם מבקשים וזה לא ממש מודע,
זה קשה כי למשל קשר עין או לחייך במצב הזה גורם לי ממש פיזית להרגיש רע
ולפעמים מרוב מתח נתפס לי הגב למשל או שאני מרגישה כאילו הלב שלי קופץ מהחזה.

אתה לא חייב לדעת "מה רצוי"
אתה צריך רק לזכור תגובות קבועות של אנשים לסיטואציות שונות ,
אחר כך אתה יכול בגלל שזה "שטחי" להעביר אותן כמובן בהתחשב בזה שזה צריך להיות כמה שפחות חורק- וזה עובר.
מתישהו זה כבר טייס אוטומטי .

כשזה פרקי זמן ארוכים יותר אני לא כל כך יודעת מה להציע לך ,
זה פשוט משהו שעוזר לי כי אני יכולה לדבר תוך כדי אבל להמשיך לחשוב
ואז הנוכחות לא מפריעה לי כל כך .
בעיקרון זה מוזר גם שאתה כותב שאתה "אבוד" בסיטואציות -
כי בעצמך אמרת שאין ממש חוקים ,
יכול להיות שבגלל כשאני חוזרת על תגובות טיפוסיות של אנשים -
בצורה משכנעת אז הם נראים רגועים יותר.
כי זה לא שיש איזה קוד אבל אני משערת שזה כמו לראות סרט מאוד קיטשי של איך החיים צריכים להיות וכשאדם רוצה להעביר זמן כמה שיותר בנינוחות ולחזור הביתה זה פשוט מה שנוח לו לראות.
 

גורג42

New member
אני לא "אבוד" בסיטואציות האלה, כי אני עושה מה שמתאים לי

כשאמרתי ש"אין לי מושג", התכוונתי לאיך לשחק את המשחק החברתי הזה שאליו את מדברת. מעולם לא הצלחתי לתפוס את "כללי הטקס" המקובלים, ובאיזשהו שלב החלטתי פשוט להפסיק לנסות (בעיקר שיש דברים שאני פיזית לא מסוגל לבצע, כמו חיוך מהסוג המזוייף. ניסיתי מול המראה סתם מתוך סקרנות. זה פשוט לא עובד).

למרבה הפלא, העולם לא התמוטט מזה שהפסקתי לנסות. אני מניח שאנשים שרואים אותי ישר חושבים שאני "מוזר", אבל זה פשוט לא אכפת לי. זה גם לא מונע ממני לתפקד בחברה. יש דברים אחרים שמפריעים לי (כמו הנטייה שלי לאבד שליטה כשאני כועס), אבל אלה הן בעיות אובקייטיביות שאני צריך לעבוד עליהן ולא סתם "התנהגות שחורגת מהנורמה".

אז איך מסבירים את הפער הגדול הזה בין ההתנסות שלי למה שאת ואראנה ונתנאל כותבים? לא יודע. אולי ביישוב קטן זה שונה, כי שם כולם מכירים את כולם ויש נטייה להיכנס לאנשים מתחת לוריד. ואולי זה בגלל שאני כזה עוף מוזר וכל-כך לא אכפת לי מכל השטויות האלה, שרוב האנשים ישר קולטים שאני לא פרטנר לטקסים שלהם.
 
לא אכפת לי מבחינת "מה יגידו"

לא מעוניינת שיתפסו אותי טוב יותר או פחות ,
מפריע לי כשנכנסים מתחת לוריד או כשמפריעים לך -
נניח בבית הספר הייתי רוצה להיות לבד עם עצמי ורדפו אותי ,
בעבודה פשוט זה גורם לדברים להיות הרבה פחות "חלקים" עד מצבים
שבהם אנשים ממש לא נחמדים אליך.

מה קורה לך כשאתה כועס?
 

גורג42

New member
בית ספר זו חיה אחרת (וחיה רעה מאוד)

בית ספר היה בשבילי סיוט. הניסיון שלי בחיים הבוגרים הוא אחר.

ואת לא רוצה לדעת מה קורה לי שאני כועס. א-פרופו חיות רעות...
 
אבל שאלתי מה קורה- אז ברור שאני כן רוצה לדעת.

אבל אני מניחה שהתכוונת שאתה זועם מאוד ,
ושזה אישי ולכן עדיף לא לשאול -
כי זה או מביך לתיאור, או מפחיד מדי לדעתך , או שאתה מרגיש מאיזושהי סיבה שזה משהו שאתה צריך לשמור לעצמך ודי ברמיזה כדי להבין מה שצריך להבין .
 
למעלה