מה שהוא מבין ומה שהוא לא מבין, והפער בין זה לבין מה שחושבים
שהוא מבין ולא מבין-
זו סוגיה חשובה ביותר, שמומלץ מאד לדעתי להתעכב עליה.
 
ראי נא למשל מה שכתב בחור, אוטיסט, שהתחיל לדבר בגיל 12:
"להיות אוטיסט אין פירושו חוסר יכולת ללמוד.
אבל זה אומר שיש הבדלים באופן שבו הלמידה מתרחשת.
ציוד הקלט-פלט עשוי לפעול בדרכים לא סטנדרטיות.
קשרים בין ערוצי קליטה חושיים שונים או בין פריטים שונים של מידע שמור
עשויים להיות לא-טיפוסיים ,
עיבוד עשוי להיות ממוקד במידה צרה או רחבה יותר ממה שנחשב לנורמאלי.
אבל מה שלדעתי עוד יותר בסיסי, ומתעלמים ממנו עוד יותר,
הוא שאוטיזם קשור בהבדלים במה שידוע ללא למידה"
 
וגם (וזה כבר נראה כאילו קרא הודעתך והוא מגיב לך
) :
 
"מפני שלא השתמשתי בדיבר לתקשורת עד גיל שתים עשרה,
היה ספק רציני האם אוכל אי פעם ללמוד לתפקד באופן עצמאי.
אף אחד לא ניחש עד כמה הבנתי, מפני שלא יכולתי לומר את מה שידעתי.
ואף אחד לא ניחש את החשוב מכל - שלא ידעתי,
הקשר החסר האחד שכה הרבה תלוי בו: לא תקשרתי בדיבור,
לא מפני שלא הייתי מסוגל ללמוד להשתמש בשפה,
אלא מפני שפשוט לא ידעתי שזו הייתה מטרת הדיבור.
הלמידה איך לדבר היא פועל יוצא של הידיעה לשם מה לדבר -
ועד שלמדתי שלמילים יש משמעות, לא הייתה כל סיבה
להתאמץ ללמוד לבטא אותן כצלילים.
ריפוי בדיבור היה סתם הרבה אימונים חסרי משמעות
של חזרה על צלילים חסרי משמעות מסיבות חסרות הגיון.
לא היה לי כל מושג שזו יכלה להיות דרך להחליף משמעויות עם עוד תודעות. "
 
ממליצה מאד, גם לך וגם להורי הילד, לקרוא את הטקסט במלואו,
אפילו לקרוא אותו יותר מפעם אחת, כי יש בו לא מעט דברים שצריך לעבד
 
גישור על הפערים: מבט מבפנים על אוטיזם/ג'ים סינקלייר
http://www.solashelly.org/gaps.html