זקוקה לעצה
לקחתי היום את הילדים לקריאת מגילה קהילתית. זה היה באולם ספורט ולא בבית כנסת. היו המון אנשים, מוזיקה ורעש. כבר כשהתקרבנו לדלת, שמעתי את המוזיקה המאד רועשת. אז אמרתי לילד שאם ירגיש שרועש לו מדי, שייצא החוצה. וזה בדיוק מה שהוא עשה דקה אחרי זה. השארתי את הקטן עם הגדול, ולכן יכולתי להיות הבן הזה בחוץ. מדי פעם נכנסתי לראות ששני האחרים בסדר. וכשיצאתי, ראיתי אותו לבד. אמרתי שעצוב לי שהוא לבד, אבל הוא אמר לי שזה בסדר וככה הוא מעדיף. האם התכוון לזה או שהיה אומלל כי היה לבד ולא רצה להעציב אותי?
בסוף המוזיקה והפסיקה והתחילו לקרוא את המגילה. בשלב הזה נכנסנו פנימה. כשאמרו המן בפעם הראשונה, להפתעתי הוא הצטרף עם הרעשן שלו. וככה ישבנו עם כולם כרבע שעה, והוא נראה שמח. אפילו התפרע קצת עם הרעשן.
אחרי זה הוא נראה קצת עצוב, אז אמרתי לו שיגיד אם הוא ירצה ללכת. והוא אמר שעכשיו זה זמן טוב. האחים שלו הצטרפו אלינו, וזה עצבן אותו כי רצה זמן איכות איתי, כך הוא אמר.
הוא התחיל להציק להם בלי סיבה. שלחתי אותם קדימה, אבל בבית דיברתי איתו על זה. שאלתי אותו איך היה, והוא אמר שבסוף נהיה משעמם וגם רועש. אז אמרתי ששמתי לב לכן יצאנו החוצה. אבל בגלל שהוא היה עמוס ברגשות, הוא הוציא את העצבים שלו על האחחם, ולא מגיע להם. הוא הכחיש בתוקף שזה מה שהיה. כולל את העומס שלא הרגיש, לטענתו.
האם לדעתכם פעלתי נכון? מה עוד אוכל לומר? כי באמת לא נראה לי סביר שיוציא עליהם עצבים (או על מישהו אחר).
והאם בפעם הבאה עדיף להשאיר אותו בבית?
לקחתי היום את הילדים לקריאת מגילה קהילתית. זה היה באולם ספורט ולא בבית כנסת. היו המון אנשים, מוזיקה ורעש. כבר כשהתקרבנו לדלת, שמעתי את המוזיקה המאד רועשת. אז אמרתי לילד שאם ירגיש שרועש לו מדי, שייצא החוצה. וזה בדיוק מה שהוא עשה דקה אחרי זה. השארתי את הקטן עם הגדול, ולכן יכולתי להיות הבן הזה בחוץ. מדי פעם נכנסתי לראות ששני האחרים בסדר. וכשיצאתי, ראיתי אותו לבד. אמרתי שעצוב לי שהוא לבד, אבל הוא אמר לי שזה בסדר וככה הוא מעדיף. האם התכוון לזה או שהיה אומלל כי היה לבד ולא רצה להעציב אותי?
בסוף המוזיקה והפסיקה והתחילו לקרוא את המגילה. בשלב הזה נכנסנו פנימה. כשאמרו המן בפעם הראשונה, להפתעתי הוא הצטרף עם הרעשן שלו. וככה ישבנו עם כולם כרבע שעה, והוא נראה שמח. אפילו התפרע קצת עם הרעשן.
אחרי זה הוא נראה קצת עצוב, אז אמרתי לו שיגיד אם הוא ירצה ללכת. והוא אמר שעכשיו זה זמן טוב. האחים שלו הצטרפו אלינו, וזה עצבן אותו כי רצה זמן איכות איתי, כך הוא אמר.
הוא התחיל להציק להם בלי סיבה. שלחתי אותם קדימה, אבל בבית דיברתי איתו על זה. שאלתי אותו איך היה, והוא אמר שבסוף נהיה משעמם וגם רועש. אז אמרתי ששמתי לב לכן יצאנו החוצה. אבל בגלל שהוא היה עמוס ברגשות, הוא הוציא את העצבים שלו על האחחם, ולא מגיע להם. הוא הכחיש בתוקף שזה מה שהיה. כולל את העומס שלא הרגיש, לטענתו.
האם לדעתכם פעלתי נכון? מה עוד אוכל לומר? כי באמת לא נראה לי סביר שיוציא עליהם עצבים (או על מישהו אחר).
והאם בפעם הבאה עדיף להשאיר אותו בבית?