האם לאבחן

אובלי

New member
האם לאבחן

שלום, אשמח להתייעץ איתכם.
בני הבכור בן 10, ילד מחונן ומוכשר מאד, בעל כישרון ציור מפותח. מגיל צעיר קיימות בעיות התנהגות רציניות, בגן חובה אובחן עם הפרעת וויסות תחושתי והפרעת קשב וריכוז. עבר אבחונים וטיפולים רבים: ריפוי בעיסוק, אבחון בהתפתחות הילד, אבחון פסיכולוגי, קיבל טיפול פסיכולוגי, טיפול במשחק, רכיבה טיפולית,הערכה פסיכולוגית נוספת לפני שנה. כיום נמצא בקבוצה למיומנויות חברתיות במסגרת בי"ח שלוותה, שם מטופל בעקבות הפרעת הקשב. מטופל בריטלין וניסה סטרטרה. לפני שנה בהערכה הפסיכולוגית שעבר הועלה לראשונה הנושא התקשורתי בעקבות קשיים חברתיים ניכרים וכן התנהגויות מוזרות כגון נשיקות שהוא נותן לחברים. עלינו זה נפל כרעם ביום בהיר וממש לא הסכמנו עם הרעיון. בסופו של דבר הפסיכולוג לא חשב שהוא נמצא על הרצף. חשוב לציין שמתחילת שנת הלימודים הנוכחית חל שיפור משמעותי מאד בתחום החברתי, כמעט ואין יום שהוא לא הולך לחבר, הוא נפגש עם לפחות כ10 חברים שונים, מתאם איתם בעצמו טלפונית. משתתף נלהב בתנועת נוער ולא מחמיץ אף פעילות. מבחינה התנהגותית, בבית עדיין יכול לנהוג באלימות כלפי אחיו הקטנים, כלפי חברים זה קורה לעיתים נדירות מאד (לא משהו חריג ביחס לבני גילו). לנו קשה איתו, בעיקר סביב האימפולסיביות שלו וחוסר הצייתנות. כשנטל את הסטרטרה היה שיפור משמעותי, כרגע ביקשנו מהפסיכיאטר להפסיק, כי הסטרטרה לא עזרה באופן מוחלט והוא היה חייב לקבל גם ריטלין. מאז בחודשיים האחרונים יש הידרדרות בהתנהגותו ולכן אנחנו מתכוונים לחזור לסטרטרה.
גם בקבוצה של המיומנויות החברתיות המנחות מדברות על ילד קסם, שמאד חשובה לו החברה, והוא חלק אינטגרלי בקבוצה. עם זאת, קיימות גם שם התנהגויות מוזרות: הוא מכבה את האור פעם אחר פעם, למרות שננזף על כך. זוחל מתחת לשולחנות ונוגע בילדים. גם בכיתה המורה מעיר על כך שהוא זוחל מתחת לשולחנות (לא תמיד, אבל לפעמים). גם בבית לאחרונה החל להדליק ולכבות את האור פעמים רבות ברצף, אם כי נראה לנו שזה משהו התנהגותי לחלוטין.
בקיץ התחלנו אבחון דרך בית אחד, נפגשנו לפגישה אחת עם פסיכיאטרית שהיה נראה כי היא נעולה על סמך ההערכה הפסיכולוגית שהוא נמצא על הרצף. היא פגשה אותו לזמן קצר בו הוא לא שיתף פעולה ולא יצר קשר עין (איתנו, עם החברים ועם קרובי משפחה הוא תמיד יוצר קשר עין, המורים לפעמים מתלוננים על זה). והיא החליטה מיד שהוא על הרצף. כשסיפרנו לסבים הם נדהמו וממש לא ראו סיכוי שהילד הזה אוטיסט. הוא מביע רגשות, אמפתי, שמח וחיוני.
בכל מקרה, כרגע אנחנו צריכים להחליט האם להמשיך את האבחון. מבחינתנו אנחנו לא רוצים. לדעתנו אין סיבה שהוא לא יגדל להיות מבוגר נורמטיבי לחלוטין, יתחתן, ימצא עיסוק מוצלח (כאמור-ילד מחונן) ויהיה אבא טוב לילדיו. אנחנו רוצים לשמור בסוד בכלל את החשד בעיקר ממנו, כדי שלא ישפיע על המשך חייו.
האם אתם, שמכירים את הנושא מקרוב חושבים אחרת? האם יש דברים שלא חשבנו עליהם וצריך לקחת אותם בחשבון?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לעניות דעתי ומנסיוני, כדאי להתחיל משיחה עם הילד הנבון בעצמו
&nbsp
לפעמים אנחנו ההורים רוצים לגונן על ילדנו
או שאנחנו רגילים לחשוב עליו כגוזל שלנו
וקשה לנו לראות בו מישהו שמבין ויודע מה נכון לו,
אבל נסיוני לימדני, שצדקו חז"לנו באמרם מפי עוללים ייסדת עוז

שווה לשמוע מה אומר הילד.
&nbsp
ואם כבר מה אומר הילד- הפיצקי שלי, א"ס (איש ספקטרום) בן 10 וחצי,
קרא מעל לכתפי את הודעתך, והיה לו חשוב להגיב.
אז הנה דבריו כלשונם:
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
1:קודם כל,
אין סיבה לתת לו ריטלין או סטרטרה.
הוא טוב כמו שהוא.
אם תיתנו לו תרופות הוא סתם יאבד מאופיו.
זה מה שאתם רוצים?לשנות בכוח את הילד שלכם?
2:סיפרתם שהסבים נדהמו כשגילו שהוא אוטיסט.
בגלל שהוא "מביע רגשות,אמפתי,שמח וחיוני.
אבל מאיפה באה החשיבה שאוטיסטים לא יכולים להיות כאלה?
אולי מביע רגשות זה משהו שקצת נתקע בדרך כלל אצל אוטיסטים,
אבל אוטיסטים ברוב המקרים יהיו אמפתיים יותר מנוירוטיפיקלים.
בנוגע לשמח:אין קשר בין שמחה לאוטיזם.
זה פשוט שהאוטיסט מרגיש לא בנוח להציג את האמפתיה ורמת השמחה שלו,
או שיותר מדי דברים נקלטים אצלו(זוכרים...אמפתיה)
והוא מעדיף לא להיכנס עם בני אדם אחרים לשיחה מורכבת ועמוקה.
3:בבית ספר:אם המורים בבית ספרו לא מסוגלים להתמודד איתו.
צריך למצוא אלטרנטיבה.
אולי בית ספר דמוקרטי/אנתרופוסופי?
אולי חינוך ביתי?
4:ובנוגע להרגל האורות שלו:
אני ממליץ לכם לדבר איתו על הסיבה שבגללה הוא עושה את זה.
למה?
בעקבות השיחה תעשו את הדבר שהוא יצא ממנו מאושר.
5:חמישי אחרון וקצר:ישפיע על חייו לרעה במקרה שהוא יגלה את סוד האוטיסט שנשמר ממנו, בהרגשה שהוריו עשו דברים בעניינו מאחורי הגב שלו.
ישפיע עליו לטובה אם הוא ידע שהוא לא אדם רגיל,
נוירוטיפקל.
אלא שיש בו ייחוד והוא לא כמו כל בן אדם רגיל.
את זה אני אומר כבן 10 מאובחן על הספקטרום האוטיסטי.
 
אם מה שכתבת

"כמעט ואין יום שהוא לא הולך לחבר, הוא נפגש עם לפחות כ10 חברים שונים, מתאם איתם בעצמו טלפונית. ..." זה נכון אז לא הייתי חושבת לכוון אוטיזם בכלל.

לגבי אורות ונשיקות ושאר הדברים שאת מגדירה כ"מוזרים", אז כנראה בנך יודע לפצות אותם במשהו אחר שעדיין מאפשר לו למשוך חברים.
אז הייתי מסבירה לו שזה לא נעים וכו'.
אני אישית ממש לא אוהבת את עינין הכדורים....לא הייתי נותנת אלא אם כן ילד ממש מסוכן לעצמו או לאחרים...
 
למה ?

גם לי הין חברים בגיל הזה שמאוד אהבנו להיות ביחד ואני מאובחן באוטיזם ולא בתפקוד גבוה ... אין קדר הוא כנראה ילד מוכשר ומעניין אז נדבקים עליו בעיני זה הגיוני עד היום זה קורה לי עם בנות כמה שאני ביישן הם רוצות קשר איתי ואני מת מבושה .
 
אתה רוצה להגיד שבגיל 10

למדת בבה"ס רגיל והיו לך כ10 חברים שכמעט כל יום נפגשת איתם?

לא כל נ"ט מסוגל לנהל חיים חברתיים כאלו פעילים...
 
לא ברמה הזו

אבל היו לי חברים לא התקשרתי אמנם אבל כל יום ירדנו לגינה ושחקנו ביד הרבה ילדים יותר מעשר ...
 

אובלי

New member
העניין הוא

שהשיפור החברתי המשמעותי התחיל רק השנה, אבל השינוי באמת משמעותי מאד. יחד עם זאת, יכול להיות שבתקופה האחרונה יש טיפה (ממש טיפה) נסיגה בזה, (נסיגה זה אומר שעדיין הוא מאד מחפש חברה וכל יום רוצה ללכת למישהו, רק שלא תמיד מוצא למי ללכת לאחר טלפונים רבים שהוא מנסה. לא יודעת להגיד ממה זה נובע. עדיין ברוב הימים הוא מוצא למי ללכת.) אנחנו תולים זאת בהפסקת הסטרטרה. עוד חודש נהיה יותר חכמים כי לוקח לכדור חודש להשפיע.
עוד דבר, מבחינת הבנה שכלית של סיטואציות חברתיות הוא מבריק, בשיחות שלי איתו אין סיטואציה שהוא לא קורא נכון, אבל לפעמים בשעת המעשה אונליין הוא יותר מתקשה לתפקד כמו שצריך. (לדוגמא- סיפר לי שעושים חרם על ילד מהכיתה. כשאמרתי לו ללכת לספר למורה הוא אמר שאז יעשו חרם גם עליו כי הלך לספר).
אנחנו באמת מאד מבולבלים. מבחינתנו השיפור החברתי הכ"כ משמעותי מראה שאכן אין סיבה לחשד שהוא על הרצף, אבל עדיין יש דברים שמחשידים.
 

אובלי

New member
זאת דוגמא להבנה טובה של הסיטואציה

אבל לפעמים תוך כדי התרחשות הוא לא מצליח להתנהג כפי שהוא יודע בשכל שצריך.
 

grayart

New member
אבחנה זה לא אמיתי.

כותרת אבחנתית זה רק "תואר".
לכולנו תכונות אוטיסטיות במידה כזו או אחרת, זה לא שחור לבן.
לא הייתי לוקח ילד לאבחון רק מתוך סקרנות.
לאבחנה מחיר כבד, משפיעה הן על הדימוי העצמי, על הזהות, והן על הדרך בה אחרים רואים אותו, אפליה ודעה קדומה.
חושבים שזה לא ידלוף, וזה דולף.
אם אין צורך אמיתי על מנת להשיג הטבות כמו סייעת או כסף מביטוח לאומי, אבחנה תעשה רק נזק.
במקום שיחשוב את עצמו למי שהוא הוא יחשוב את עצמו כאוטיסט , לא שזה רע, אבל זה סוג של ערבוב של מציאות עם דעה קדומה אישית שמאוד קשה להתנתק ממנה.

אני חושב אין הרבה ילדים כמו הילד של שלומית, ואין הרבה הורים כמו שלומית.
כאלה שמסוגלים לפחות בעיניי עצמם, לראות את האדם נקי בלי לגלוש לדעה קדומה.
ועדיין במצבים שונים, אני משוכנע כשהם יפגשו אנשים וייחשפו מולם עם האבחנה, הם ייתקלו בדעות קדומות ובחוסר הבנה, שעולה מעצם שמיעת הכותרת האבחנתית. בלי ידיעת אותה כותרת, לאנשים יש צאנס יותר טוב לראות את הילד כפי שהוא באמת.

אני הייתי מציע להימנע מאבחנה, שהיא בלוף רפואי שההגדרה שלו משתנה כל כמה שנים, אבל הסטיגמה וקשיי הקבלה\זהות שנילווים אליה נשארים תמיד.

זה לא שחור לבן.
הילד הוא מי שהוא כמו שאתם רואים אותו, אין שום סיבה שתקחו אותו לרופאים שיתנו לכם איזו "תשובה", שלא באמת תשנה את הילד, אבל ברגע שהיא ניתנת בהחלט עלולה לשנות אותו ואת המבט של הסביבה אותו, ולהשפיע על חייו לרעה, זה כמו צילום רנטגן שלא לצורך, רק כדי לבדוק אולי, רק שאיבחון עלול להיות הרבה הרבה הרבה יותר הרסני..
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אכן נתקלים. גם בשוביניזם נתקלתי
וזה לא גרם לי לרצות להסתיר את היותי אשה,
במקומות מסויימים נתקלתי באנטישמיות-
לא עלה על דעתי להסתיר או להתכחש ליהדותי.
&nbsp
הסתרה מנציחה דעות קדומות וסטריאוטיפים מעוותים.
כמו שאומרת הסיסמא בעניין אחר: אם לא תדבר- זה לא ייגמר.
הדרך היחידה לדעתי להתמודד עם השלכותיהן המסרסות והמועכות של הדעות הקדומות, זה לא להתכופף מולן.
זה לא רק תורם למיגורן בטווח הבינוני/ארוך, זה תורם לשלמות העצמית של הבנאדם.
&nbsp
לא אומרת שצריך ללכת עם שלט גדול ולקרוא ברמקול "אני אוטיסט!"
ברור שלפי ההקשר והנפשות הפועלות יש לשקול מה לספר, מתי, איך וכמה.
אבל אין לילדינו ולנו במה להתבייש
https://www.youtube.com/watch?v=qOjjNr3E7ME
&nbsp
https://www.youtube.com/watch?v=SaeJieJ9gMs
 
לא, זה הפנמת המציאות

והסיבה לכך זה הכותרת המשותפת לכל התיפקודים.
מי שפעם היה מאובחן עם סיזופרניה וגם מי שפעם לא היה מאובחן והיה רק ביישן, היום נמצאים תחת אותה הכותרת..
וזאת הבעיה.
מי שמבחוץ רואה רק את הכותרת, נבהל ממנה.
וזאת הסיבה להתיחסות לתוית הזאת
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הבהלה נובעת מסטריאוטיפים
גם הכותרת סכיזופרניה לא צריכה להבהיל-
רבים מאלה שאובחנו כך בעבר מאובחנים כיום כא"סים בתפקוד גבוה.
מי שהוא רק ביישן לא מאובחן גם כיום.
מקסימום אולי כ ADD או SCD, לא על הספקטרום האוטיסטי.
https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3028
&nbsp
מול הבהלה הזאת יש להעמיד את המציאות, את האמת
לא להחביא אותה.
לא להפנים את הבהלה.
ממה יש להבהל?
א"ס (אגב, גם מתמודד נפש) אינו חיזר מסוכן
הוא אדם- עם יכולות, קשיים, צרכים ומתנות פוטנציאליות לעולם, ככל אדם אחר.
&nbsp
 
נבהלים ממציאות

זה לא סטריאוטיפים. סכיזופרניה מבהילה לא על ידי כותרת, אלא יל ידי הסימפטומים.
ולא נעים לי שאני אומרת את זה בפורום פתוח כי יש אנשים שקוראים את זה ונפגעים.
לכן הכוון הזה הספציפי של הויכוח אני לא ארכיב יותר ומראש מבקשת סליחה ממי שנפגע מזה.

היום תוצאת האיבחון תלויה בגישה של מאבחן ולא רק בילד עצמו.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אבל אפילו לשיטתך- מה היה עוזר להפריד
הרי אלה שמהכותרת שלהם את מפחדת
הם ה"גבוהים" שבעבר אובחנו בטעות כסכיזופרנים
וה"נמוכים" שבעבר אובחנו בטעות כמפגרים,
אז בכל "צד" יש גם "כותרות מבהילות".
 
למעלה