לא מצליחה להבין משהו

לא מצליחה להבין משהו

חזרתי מאבחון של בן 4 שמתנהג לא משהו. ידעתי שאין אוטיזם אבל כן ישבתי שיש חוסר ויסות. התוצאה היא הילד תקין לחלוטין בקטע של ויסות וזה התנהגותי לגמרי. ההמלצה היא טיפול דיאדי כדי לשפר את הדרך שלנו בהתנהלות מולו. הם אמרו שהוא מאד רגשי וצריך לפנות לרגש שלו. ושזה בדיוק ההיפך ממה שאני מכירה עם אחיו האוטיסט.
ועכשיו השאלה (קצת באיחור): האם אל אוטיסט לא פונים בקטע רגשי?
אז גם שם לא הבנתי ונתתי דוגמה: יום קודם בעלי שאל את הילד עם אוטיזם האם רוצה לסדר ואחרי שהוא סירב, האבא אמר תסדר בכל זאת. והילד סירב והייתה מריבה.
הוא טען שאם בעלי היה אומר שמבולגן וצריך לסדר, הוא כן מסכים.
אז הם אמרו שזה בדיוק מחזק את מה שהם אמרו, שלבן 4 לא צריך להסביר כל כך הרבה. ואני פשוט לא מבינה כלום. מה זה קשור לרגש?
 

grayart

New member
בוודאי שהפניה היא ריגשית...

אם ריגשית הילד לא איתך אז הוא לא איתך.
אצלנו עם הילד בן ה 5 תקשורת רגשית תופסת כמעט 99 אחוז.
אין טעם להסביר ולשכנע מבלי שיש הדדיות ברגש, אחרת זה סתם כמו מניפולציה.
 

ahbarosha1

New member
אני חושבת שבדוגמה שנתת,

בעלך היה צריך להציב עובדה קיימת: מבולגן, ולכן צריך לסדר. סיבה ותוצאה. (גם אני לא מבינה איך זה קשור לרגש...)
ואז אם הילד מסכים אז יופי. אם לא מסכים אז בכל זאת להתעקש: תראה איזה בלאגן, צריך לסדר.

אבל אם הוא כבר שאל האם אתה רוצה, זה נשמע כמו נושא למשא ומתן. והבן אמר שלא, הוא לא רוצה, ואז האבא מתעקש אבל תסדר בכל זאת, אבל הוא הרי שאל האם רוצה והבן אמר שלא... ולכן המריבה.
ולדעתי במקרה כזה יכולה להיות מריבה עם כל ילד, בין עם ילד "רגשי" בין אם לא.
יש נושאים ששואלים עליהם האם אתה רוצה. אבל יש נושאים שלא שואלים עליהם אלא פשוט מודיעים שצריך לעשות (עם הסבר למה).

מה שכן, אולי ילד "רגשי" יותר, ישתף פעולה יותר עם מה שאומרים לו לעשות. נגיד אבא יגיד לו, מבולגן ותסדר את החדר. לילד ה"רגשי יותר" יהיה יותר קל לשתף פעולה כי אבא עסוק או עייף או אחר כך יהיה לי יותר זמן לשחק עם אבא אםאעזור לו עכשיו...
 
לשחק אם אבא איזה עולם זה

ממש יפה אבא שלי אומר שילדים של היום מפונקים ודורשים הרבה איתי הוא אף פעם לא שיחק או חיבק ובכלל דיבור היה מעט מאוד וטכני ואין דבר כזה להגיד לא לאבא איזו חוצפה לא זה ישר מכות חזקות כדאי לחנך בעיני הגישה שלו היא לא נכונה אבל עדיין בעיני הדור הזה נהיה רך יןתר ומפונק יותר ...
 

grayart

New member
המממ... מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח...

אני לא יודע איך זה היה לגדול עם אבא שלך, בטח לא פשוט, ואולי היה יותר ברור ופשוט ממה שקיים היום.
הרבה הורים היום משתדלים לחנך בצורה פתוחה ומקבלת, אבל הם עשו רק חצי דרך.

אפשר להיות הורים נוקשים עם גבולות מאוד ברורים, ואפשר להלחם עם הילד כשהוא מתנגד. ואם זה לא הולך בכוח זה ילך בעוד יותר כוח, אולי יצליחו לשבור את רוחו של הילד, ואולי הוא ייצמח להיות ממורמר עם תחושה שאנשים מסביבו מונעים ממנו בכוח את הרצונות שלו.

נקודת המוצא , הרצון שהילד יעשה בדיוק מה שאנחנו רוצים , לא יכולה לעבוד ביחד עם חינוך פתוח ומקבל, להכריח את הילד לא ילמד אותו שום דבר מועיל וזה לא תורם לקשר או למיומנות התקשורת שלו.
אין ברירה, אי אפשר לעשות רק חצי דרך עם הילדים.
אולי היה אפשרי להפוך את סידור החדר לפעילות משותפת מהנה, שיש בה הזדמנות לפתח את התקשורת ואת הקשר.
אולי אפשר היה להציע לו שתסדרו ביחד, אבל הוא אחר כך יעזור לך לסדר גם את החדר שלך, סוג של קח תן, משא ומתן, שיש בו לימוד להדדיות והנאה משותפת.
זה יכול להיות עדיף על פני תקשורת של אני מכריח אותך לעשות את מה שאני רוצה שתעשה.

הילד מפונק?
יכול להיות.
הוא בטח מרגיש שהוא רוצה לעשות מה שבא לו, ושמגיע לו לעשות או לא לעשות מה שבא לו.
והוא צודק.
כשמגיע גורם חיצוני (ההורים) הוא יכול להתנגד לכפייה שלהם, או למצוא בזה הנאה, וכאן התפקיד שלנו לעזור לו.

זה מה שיש, בקיצור, ילד לא רוצה, אנחנו יכולים להכריח ולהשתמש בכוח, או להתגמש ולעשות גם אנחנו דברים שלא בא לנו לעשות, (חצי חצי).
 
אני אישית

בעד חינוך דיאלוגי לא מאמין עונשים אלא בשיח פתוח ובגובה העינים עם ילד אבל אין לי מושג אין לי ילדים ואני לא יודע מזה לגדל ילדים אז אני מדבר יותר באופן עקרוני ולא על סמך ניסיון .
 

arana1

New member
אין דבר כזה

סדר בוודאי קשור לרגש, ובכמה מישורים, אין להודיע וגמרנו, אנחנו לא בצבא אלא במשפחה (למרות שרוב המשפחות מתנהלות כמו צבא לצערי) ששם בוודאי לילדים תמיד מגיע הסבר, אם ילד מרגיש טוב, מוכלל, חלק שלם מהמשפחה, הוא יסדר ברצון ובשמחה, אם לא אז לא.

חוץ מזה שאין שום דבר רע בבלגן
 
למעלה