אובססיה לצבעים

אובססיה לצבעים

לקטן בן 2.5 יש אובססיה מטורפת לצבעים. גם הקלינאית שלו חושבת שזה לא טוב. והתחילה להופיע אקולליה, אבל רק בזמן שהוא קורא ספרים - מזה היא דווקא לא מודאגת. מצד שני, כל הזמן אומרת לי על מלא דברים: את רואה, אוטיסט לא היה מגיב ככה (כי היא יודעת שאני קצת חוששת).
לפני 8 חודשים אמרו לי באבחון פרטי שבוודאות אין לו אוטיזם. יש מצב שטעו?
 
דוגמא

מראים לו ציור ושואלים מה מצוייר. הוא מתחיל להצביע על הדברים ולציין את הצבע שלהם, בלי שם העצם.
לפני כמה חודשים הגננת ממש התלהבה מהידע שלו בצבעים, אמרה שזה מאד מתקדם לגילו. זה עוד יותר בולט לאור העיכוב השפתי שעדיין נותר לו בגלל בעיית השמיעה שהייתה לו.
 

reli127

New member
זה רק זה? כי אם כך לא נשמע חריג במיוחד

נדמה לי(ואני לא מומחית) שלהרבה ילדים יש קצת תקופות של אובססיות...למשל כאלה שנתפסים על בוב ספוג ועכשיו זה כל מה שמעניין אותם ורק על זה מדברים...
תקני אותי אם אני טועה אבל זה קורה הרבה נכון?
חוצמזה איך שאר התקשורת שלו? אם אתם לא מרגישים שם קושי אז חבל סתם לחשוש מכל מיני "תסמינים" נלווים....

ואת זה אומרת אני חחחח
 

schlomitsmile

Member
מנהל
איך שמשגעים הורים...

הבנאדם הקטן מתלהב מצבעים- זה אכן אחד מפלאי הבריאה

מה רוצה הגברת מחייו ומחייך?
אין לי שמץ של מושג אם הוא א"ס או לא, אבל אולי יהיה אמן כשיהיה גדול?
אולי פילוסוף או פיזיקאי או פשוט בנאדם שחווה ושמח בנפלאות החיים?
למה לסמן את זה כבעייתי?
כי זה מרמז על האפשרות שאולי הוא א"ס, וזה בעיניה בנאדם מקולקל, לקוי?
זה העיוות התפיסתי שלה.
&nbsp
לשאלתך, בעקרון- ודאי שאפשרי שמאבחנים יפספסו בגיל שנתיים.
גם בגיל 4 וגם בגיל 10.
הם קוראים לזה "ילד מבלבל"
יש לי שניים כאלה, והם א"סים בכל רמ"ח ושס"ע.
זה שלקח זמן עד שמאבחנים זיהו את זה, זה עניין של המאבחנים לא שלהם.
&nbsp
 
בני היה טוב מאוד בחשבון בגיל 2-3

( ברמה של ילד 4-5) ובאיבחון חוזר המאבחנת אמרה שזה אחת הסיבות למה היא משאירה אותו בספקטרום ( זה בני שלדעתינו (ההורים) לא אמור להיות מאובחן).

היא די עיצבנה אותי עם האמירה שלה. כי אוטיזם זה קודם כל בעית תקשורת.
כשרון בתחות מסוים לא מכניס בן אדם לספקטרום באותה המידה גם לא סותר היותו שם.
כמו במקרה שלך, אולי הוא יהיה מעצב, צייר או מישהו אחר בסגנון.
לדעתי כשרון בתחום מסוים יכול להיות גם לאוטיסט וגם לרגיל.
צריך לראות מכלול התכונות של הילד.
ומניסיון האישי שלי איבחון של ילד בתפקוד מאוד גבוה תלוי בגישה של מאבחן ומצב הרוח של הילד ברגע האיבחון
 
אני לא רואה את זה ככישרון

כי זה לא שהוא רואה גוונים שאחרים לא רואים. הוא רואה רק צבעים. ולא את מה שרואים בתמונה. אין עננים, יש כתם לבן.
ולגבי כישרון: הבן המאובחן למד לקרוא בגיל 3. וכל פעם שאני מציינת את זה, ישר משייכים לספקטרום. וזה מעצבן נורא, כי הוא למד לקרוא מוקדם כי לימדנו אותו, כי רצה להיות כמו אחיו הגדול, שאותו לימדנו בגיל 3.5 והוא לא בספקטרום.
אגב, דווקא אני זאת שמודאגת, והרלינאית יותר מרגיעה.
 
אמא שלי בקשה ממני לצייר לה בגן

חוף ים עם גלים ושמש שוקעת ,
אז ציירתי לה קו כחול והיא שאלה :
איפה הים?
עניתי לה שזה הים אבל הוא רחוק אז הוא נראה ככה,
שאלה איפה השמש , אמרתי לה ששקעה "לתוך הים" .

זה אמא שלי תמיד מספרת- העילה ?
לא אהבתי לצייר בפקודה כנראה ולא חשתי נוח במחיצתה.
אני בטוחה שהיום היו מאבחנים את זה כבעיה.

הוא מרוכז בצבעים - זה מרתק אותו,
זה מה שהוא מבחין בו ואולי הוא מבחין בדברים אחרים אבל הם מתגמדים כי הצבעים זה מה שהוא רוצה לדבר עליו.
למה זאת בעיה? ולמה צריך להבחין בצבעים אחרים או להיות יוצא דופן לזה?
את יודעת לכמה דברים ידיעת צבעים יכולה לשמש לעתיד?
חוש אסתטי , ניתוח תצלומי אוויר, יכולת אמנותית בסיסית (צל אור למשל) ,
חוש או כישרון לצילום ועוד.

אולי זה סתם מאוד נעים לו ומקסים אותו.
למה הקשב שלו חייב להיות ממוקד בדבר אחד ? וחריג וחריף מזה למה מישהו חושב שזו דרך מדידה טובה ? סובייקטיביות ופרשנויותיה יש כים -
הדבר היחיד שיודעים הוא בדרך כלל מה שצף מספיק כדי שנבחין בו.
משטרת המחשבות?.
 

reli127

New member


ממש צודקת. אולי יש דברים אופיניים אבל הם כשלעצמם לא מראים לא לכאן ולא לכאן.
יש מאבחנים עם צרות אופקים...לדעת חשבון בצורה טובה ומתקדמת זו זכות כשלעצמה ולא "סיכון"
בסוף הצלחתם "לשכנע" אותה לא לאבחן נכון??
 

reli127

New member
רגע...

זאת ההיא שבאותו אבחון גם סימנה וי כי מגלגל גלגלי מכונית ורק אז אסיע אותה??
נשמעת אותה אחת ואותה הגישה...ושלכם ההורים אין אמירה בעניין.
קצת מתעלמים מעיקר הקושי או העניין..שזה תקשורת. אם אין לילד קשיים שם אז יכול לגלגל מהיום עד מחר גלגלי מכונית בעיניי
 
ובני האמצעי היה אובססיבי ממש לירוק, אוהב את ירוק עד עכשיו

והוא בן 10.
והוא שלא נראה לי כמו א"ס עכשיו
בגיל שנתיים זה היה אינטנסיבי ממש (!!!), לכן אני אומרת אובססיבי, וכן, על רקע של א"סיות של הבכור, חששתי שאולי גם הוא. אבל הוא "רק" עם (או בלי) קשב וריכוז וילד עדין חברתית
 
התבטאות חריפה-

אני ממליצה לך בחום להחליף את הקלינאית אלא הוכיחה שיפור במשהו שחיוני לילד.
ראשית כל עצם האמירה :"הוא לא אוטיסט אל תדאגי"
(למה שלא יהיה?) מעידה על בורות ואטימות.

אוטיסט זה לא רע או טוב- זה מה אדם עושה עם רגישות ודרך מחשבה שונה, מה גורם לו אושר ומה מאפשר לו גישה לעצמו. לא לאחל למישהו להיות אוטיסט זה נורא כי זה מציג גישה קבועה ואטומה לכל מה שאוטיסטים מנסים לקחת ממנו תפנית של 180 מעלות. מעבר לזה כנראה שאין קו חד וברור שתוחם בין כאן לשם.

לי יש ניפנופי ידיים ואין לי קשר עין ועדין אני יכולה לעשות הרבה דברים שאנשים אחרים על הקשת לא יכולים ולא אובחנתי רשמית (בעיקר בגלל שכרוך בעירוב המשפחה) - אז האם אני אוטיסטית או לא ? .

עוד משהו וזה הדבר שממש גרם לדם שלי לרתוח -
הילד שלך *בסדר גמור* - מה שמפחיד בתגיות האלה שמרגע שמניחים שילד מסוים "מיוחד" מתחילים לעקוב אחרי כל תנועה ומילה שלו בשבע עיינים ולשאול , האם זה נורמלי האם זה נורמלי האם זה נורמלי? . את יודעת , עשו בחינה כזו בבית חולים פסיכאטרי בו כמה אנשים בריאים לגמרי התחפשו לחולי נפש וכל התנהגות שהייתה נתפסת לגמרי במנעד האנושי - נתפסה כחשש להתנהגות פארנואידית , חשדנית, כפייתית ועוד.

אז הנה , בואי...
אני אספר לך משהו. כשבן הדוד שלי שהוא לא אוטיסט אולי רק קצת מופרע קשב היה בגיל הזה הוא היה אוהב שקוראים לו ספרים והיה מדובב את הדמויות, הוא היה מבקש שיקראו את הספרים שוב ושוב גם עד כדי 15 פעמים, הוא היה חוזר גם אחרי כל המשפטים בכל התוכניות שהוא אהב מילה במילה בעיקר אם זה היה על המסך.

גם אני הייתי ככה, וחזרה כזו היא מהנה, היא מאפשרת להדהד את הדמות , היא החלק היצירתי שאצלנו המבוגרים מתקשר איכשהו לחוסר מקוריות ויצירתיות. להפך- זה כמו קאנון וזה גם מבטא כל פעם צבע אחר.

ולרגע תחשבי על מה שאמרת על הצבעים- יש לו אובססיה לצבעים.
את יודעת למה זה מוזר? כי אלה צבעים. מי נדלק על צבעים.
אבל על בובות ברבי? וכדורגל? ושוקולד וניל? ואיסוף פוגים? ...
אז הוא נתפס על צבעים וזה נהדר ויכול לשמש אותו בכל כך הרבה לעתיד.
אז למה לא לתת לו להתנסות, להתפרע על זה ? זה הרצון שלו.

את יודעת מתי זה יכול להיות בעייתי? אולי ונדיר ש... כשמשפיע ממש עד רמה שבה אי אפשר וזה פוגע בצרכים אחרים. אם הוא לא אוהב צבעים מסוימים ורוצה להתרחק מהם- למה לא?
(בגילו סבלתי מסחרחורות ובחילות מהצבע סגול וזהב עד היום משרה בי חוסר נוחות קיצוני).
אם הוא רוצה חדר בגוון אחד למה לא ? אם הוא נהנה לאכול רק גוון מסוים וזה לא מזיק בריאותית למה לא ? אם הוא רוצה לצבוע ולצייר את כולם בגוון שלו וללבוש צבעים מסוימים - למה לא ? עכשיו זה הגיל שלו וההזדמנות שלו יותר מגילאים אחרים להשתובב, להגשים את כל החלומות .
באיזה עוד גיל הוא יוכל לבוא לגן בחליפה של גיבור על סתם ככה ולהשתגע עם הדמיון ? . למה זה לא בסדר? למה זו אובססיה ולא חקירה טבעית של דברים?.

צבעים זה דבר מאוד אמוציונלי -
בחלק מהמקרים אפילו בתקשורת משלימה עם א"ס לא מילוליים משתמשים בהם כסימנים. הם מעבירים רגשות, קשורים לטעמים ולחוויות ואפילו למגע פיזי (כחול זה מים קרים , השמים, גשם ,שלוליות והים... למשל).

אז תני לו לשמוח , תני לו להתאבסס ותנסי להתערב כשזה באמת משהו שאפשר למדוד "שמזיק" ולא לפחד מכל תנועה יצירתית שלו.
 

reli127

New member
תגידי....

מה העניין עם קשר העין? למה זה דבר שחוזרים אליו שוב ושוב?
כשאת כותבת "לא יוצרת קשר עין" הכוונה באמת באמת?אפפעם?(אני שואלת בכנות, להבין, לא כדי לפגוע)..זה משהו שתמיד היה כך? אז איך את נניח מדברת למוכר כשפונה אליך בסופר?או לחברה או לכל אדם אחר? מסתכלת ליד?
סקרנות ורצון כנה להבין..
 
משהו חיובי על העדר קשר עין רציף

אני לא אוטיסטית (אני חושבת, כי אין לי שום התנהגות שיכולה לאפיין למעט קושי חברתי אבל אני מניחה שזה לא מספיק). אבל יש לי בעייה לשמור על קשר עין רציף, לא נפשית. זה פשוט מעייף לי את העייניים.
ולמה זה טוב? כי בעלי נולד עם בעיית עיניים רצינית, בגללה העיניים שלו זזות כל הזמן. הוא חייב לספר על הבעייה שלו בכל פגישה אחרת חושבים שהוא בלחץ או משוגע או משהו בסגנון.
כנחנו נשואים כבר הרבה שנים. נראה לי ממש בעייתי לשמור על קשר עין עם מישהו שהעייניים שלו זזות בלי הפסקה. אבל אני מביטה בו רק מדי פעם בזמן השיחה, אז זה עובד פשוט נהדר לשנינו.
 

reli127

New member
תודה על רוח האופטימיות הזו..

יש אנשים שזה גורם להם לאי נעימות או אי נוחות...אני מניחה ומאמינה. הבעיה שאני לא בטוחה שזה מולד, כלומר שכך היית בינקותך. אולי זה דפוס נרכש. קטני שלי בהחלט יודע למקד מבט בדברים אחרים גם, הקושי(אם הוא אכן קושי) הוא על עיניים. את מוצאת הבדל בעייפות בין התמקדות בעיניים של מישהו לבין התמקדות סתם במשהו אחר?(נניח פלאפון או בזמן חיתןך סלט וכו..).
אגב כמה זמן זה נחשב בעינייך לא רציף וקצר?
אגב, יש לקטני מדי פעם תזוזה מהירה כזו של שתי העיניים וזה חולף..זה נראה לי קורה יותר כשהוא מתמקד אחרי כמה זמן...או כשהוא בדיוק מתלבט לאיפה להסתכל. העיניים זזות שניה ומתאפסות..אבל זה ממש לא כל הזמן או הרבה
 
למעלה