סימנים מוקדמים..האם אתם מתחברים?

reli127

New member
סימנים מוקדמים..האם אתם מתחברים?

קראתי על סימנים מוקדמים לזיהוי אוטיזם בגיל הרך.
דיברו על...
1-קושי בקשר עין..תדירות משך איכות
2-אופי של תינוק נוח שלא דורש הרבה, נרדם לבד, נשאר ער במיטה מבלי לבכות שיקחו אותו או הפוך תינוק סוער שלא ברור מה צריך ומתי
3-קשיי אכילה. קשה להניק או להעביר לבקבוק, קשה לעבור למוצקים וכו..
4-הדדיות- מרגיש שאין הרבה. אין הרבה "שיחות" בתורות איתו, אין הרבה משחקי קוקו, דרישה לתשומת לב כמו להושיט ידיים שירימו אותו
5- חיוך חברתי..יכול להיות קיים. אבל ציינו שמופיע כן ,לא, למה לא.לא עקבי. לפעמים למשל רואה את ההורה נכנס אחרי יופ עבודה ומסיט מבט או לא מחייך או לא מתלהב ומגיב. גם כשעוזבים אותו הוא בסדר עם זה כביכול.
6- הברות ומלמול תינוקי מועט. שומעים פחות ג'ירגון כזה של שרשראות כמו "בה בה בה בה"
7-ציינו באופן כללי תחושה שהתינוק עצמאי כזה ולא דורש הרבה, שקשה להשיג את יחסו ותשומת ליבו

כתבתי פחות או יותר מה שקראתי מכל מיני מקומות, אני מאוד עסוקה בזה ודואגת.
אשמח לשמוע אם את מזדהים עם הסימנים כשילדכם היה בגיל הרך..ומה תפקודו כיום.
חוששת שאם רואים סימנים כאלה מגיל ככ צעיר אולי זה מצביע על תפקוד לא טוב.......
מקווה לנחמה. תודה
 

reli127

New member
מישהו??


עוד שקראתי...אדישות מעט, מרבה להתלהב מחפצים, מוסחות גבוהה. כשיש מתחרה צעצוע על תשומת לב התינוק יהיה עוד יותר קשה לצור עימו קשר עין...מרבה לבהות
מה שקראתי
 

schlomitsmile

Member
מנהל
רלי יקרה

יודעת שזה יישמע- קל להגיד, אבל באמת, מעומק הלב, ממליצה לך לשחרר.
אל תתני לאף אחד ושום דבר לקלקל לך ולבנך את השימחה זה מזה,
אל תתני לעננים שחורים להעיב על הקשר המתרקם ביניכם.
בין אם הוא על הספקטרום או לא, שום דבר לא שווה את זה.
גם אם הוא על הספקטרום, זו אינה סיבה לחרדה או דכאון.
&nbsp
אנסה להתייחס לסימנים שכתבת כי מבינה שזה מטריד אותך,
אבל באמת שממליצה לך להניח ל"חפירה" הזאת
ולהתמקד בכמה בנך מקסים וכמה כייף לך איתו.
&nbsp
1)קשר-עין.לא זכור לי משהו מיוחד מהגיל הזה.
אבל אולי זה כי גם ההורים של הילדים שלי לא נ"טים (א"ס וא"אית).
2)נוח או לא נוח. אז מה נשאר?

הבכור שלי היה מאד "נוח", ה
והפיצקי מאד לא "נוחים".
גם הפשוש, שאינו על הספקטרום, היה "נוח".
3)את הבכור לא הצלחתי להניק, אכל ברצון מהבקבוק ופלט המון.
עם ה
והפיצקי (וגם הפשוש) ההנקה הלכה נהדר.
לא היה קשה לעבור למוצקים.
4)עם כולם היה חיבור חזק מאד מהתחלה.
מה זה הדדיות? שהתינוק משחק לפי הכללים שלנו? שהוא נוהג כמצופה ממנו?
זו אינה הדדיות בעיניי.
היה בין התינוקות שלי לביני שיח זורם ופועם,
לא התעסקתי בתורות לכן לא זוכרת דבר בהקשר זה.
5)"חיוך חברתי לא עקבי"- אלוהים אדירים... מה רוצים מהבנאדם? הוא רק תינוק...
לך תמיד בא לרקד מסביב מי שנכנס לחדר? אז אנחנו כבר הפנמנו את כללי החברה והנימוס, ונגיד שלום (רובנו), אבל תינוק? די...(מכוון למומחים המלחיצים, לא אלייך)
6)היו להם מילמולים משלהם. הבכור למשל מילמל קופטיקופטיקופטי,
ה
- לאדלהאדלה.
האם באופן משמעותי פחות מאחיהם הפשוש, שאינו א"ס? יכול להיות, לא בטוחה.
7)עם ה
היתה לי הרגשה כבר בגיל שבועיים, שהוא "איש".
היה לו גם מבט כזה- גבות מכווצות וכאילו תמֶהָ:מה זה? לאן הגעתי??
הבכור והפיצקי לא היו תינוקות עצמאיים במיוחד, גם לא ילדים עצמאיים במיוחד...
&nbsp
לגבי רמות תפקוד- לא יודעת מה המונחים האלה אומרים לך,
אבל הם הרבה יותר עמומים וחמקמקים מכפי שנדמה.
גם השפעתם על איכות חייו של הא"ס לא מובנת מאליה.
לא בהכרח שפר גורלו של מי שיותר "גבוה".
 

reli127

New member
תודה....

אני מנסה לא לחפור, אבל לצערי זה מתרקם מדי מול עיניי.....

אני לא מרגישה לצערי שאני מספיק טובה או מספיק עושה עבורו. הוא קשה לפיצוח וקשה להשיג אותו חחח. "קשה להשגה" , קשה למצוא איך להצחיק אותו, איך לגרום לו להסתכל...את יודעת כמה זה מוביל לייאוש?תסכול? במיוחד שאני מממש אבל ממממממש מתאמצת
זה שאני אוהבת אותו וחושבת שהוא מקסים אמיתי לא סותר..
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ודאי שלא סותר
הנקודה היא איפה את ממקדת את תשומת-הלב שלך:
בלחפש איפה הוא שונה מ"המצופה" ודאגה בגלל זה
או נטו בכמה שהוא מקסים ובשימחה ממנו.
&nbsp
יכול להיות שאת מתאמצת יותר מדיי?
אולי במקום להתאמץ להוציא ממנו תגובות
תתחילי מפשוט להיות איתו.
לנשום אותו.
ללמוד אותו: איך הוא מגיב לצלילים כאלה ואחרים?
למרקמים כאלה ואחרים?
לריחות? למגע? ועוד.
בלי למדוד כמה זה דומה או שונה מהנורמה, פשוט ללמוד אותו כשלעצמו.
בלי לתת לו ציונים בנורמטיביות אלא כפשוטו,
מתוך סקרנות להכיר אותו, מתוך השתאות ממקסימותו.
מה מושך אותו? מה מרתיע?
איך הוא מגיב למה שמושך? למה שמרתיע?
על מה הוא מסתכל בלי שמישהו מנסה לגרום לו להסתכל, מעצמו?
&nbsp
נדמה לי שרוב האמהות מרגישות לפעמים שהן לא מספיק טובות
למרות שרוב האמהות כן מספיק טובות

אז את בחברה טובה

ואת לא צריכה "להשיג אותו"- גם אם כרגע את לא קולטת ממנו שדרים כאלה,
את אמא שלו, את השמש של עולמו, הוא אוהב אותך וזקוק לך.
וכן, אני יודעת כמה זה קשה, גם אני בכיתי כשבכורי היה תינוק
כי היה לי נדמה שהוא לא אוהב ולא צריך אותי ואני אמא לא מספיק טובה.
 

reli127

New member
אז ספרי לי על זה קצת...

איך את הגעת בסוף לבכור שלך? איך הרגשת בסוף שדי לבכי ושהוא אוהב אותך?
אני חוששת לשאול אבל אשאל...ומה שלומו היום?
בקיצור. אני רק מרגישה מבולבלת ועצובה ומנסה כאילו לשלוט במה שאי אפשר דרך סיפורים, ידע כיבכול..
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אמא שלי "נזפה" בי
אמרה לי בערך מה שכתבתי לך בפיסקה האחרונה,
רק ביותר נחרצות

אחרי זמן-מה נבטה בי החלטה פנימית פשוט לצלול לאוקינוס שלו,
וזה מה שעשיתי.
הפסקתי להתעסק באיזו אמא אני ואיך הוא מרגיש כלפיי
הפסקתי לחשוב עליי
ונפתחתי כולי אליו.
אולי במובן מסויים, כמו שהיה עד כמה חודשים קודם, לפני שנולד.
אלא שבשלב הזה, אחרי שנולד, זה יותר מגוון ומרתק.
לא עבר הרבה זמן עד שגיליתי שאמא צדקה- הוא אוהב אותי.

היום הוא בן 22, יש לו חברה שהכיר בקבוצה לצעירים על הספקטרום,
בחורה חמודה שעושה שירות לאומי עם ילדים בבי"ס.
סיים בגרות ובשנה שעברה למד באוניברסיטה, אבל החליט לפרוש.
גר בבית, מחפש את עצמו.

"מרגישה מבולבלת ועצובה ומנסה כאילו לשלוט במה שאי אפשר דרך סיפורים, ידע כיבכול..."
- זה העניין, שזה קונטרה-פרודוקטיבי
לא רק שהמידע הזה לא נותן לך יותר שליטה ובטחון, הוא עושה בדיוק את ההיפך.
הוא מערער אותך, את האמון שלך באימהות שלך, את החיבור שלך לתינוק שלך.
לדעתי ומנסיוני, מה שייתן לך יותר שליטה ובטחון, הידע הרלוונטי בשלב זה,
טמון בבן שלך ובמעיין האימהוּת שנובע מתוכך.
לא באינטרנט, לא במאמרים של כלמיני מומחים.
הם כמו אבנים על נביעת המעיין.
נסי "להתנקות" מהכל, לשים את הפחדים שלך וכל השאר בחדר אחר,
ולהתמקד בבנך.
אפשר להתחיל מהפרטים הקטנים:
להתבונן באצבעות שלו
להריח אותו
ללטף ולחוש את פלומת שערו
כאילו לעשות מדיטציה עליו.
אין מחשבות, אין אני, יש רק הוא.
 

grayart

New member
אין כמעט מקרים שהם ממש "לפי הספר"

גיל חצי שנה זה כלום, זה יכול להיות כל מני דברים ולהתפתח בכל מני צורות.
איזה טיפולים יש לגיל הזה?
הכול זה עבודה של ההורים "לעורר" את הילד להלהיב אותו, לחזק את הקשר.

לא בטוח שזה נכון לרוץ לאבחון, או לתת למישהו זר לטפל בגיל הזה.
אתם ההורים צריכים לקבל הדרכה טובה, אולי לקחת איזה סדנה להורים של מעט מפגשים, לקבל כמה הבנות וליישם אותן מספר חודשים. במקום לטפל אינטנסיבית על ידי בעלי מקצוע.
ההורים הם הכי חשובים, לא הקלינאית ולא המרפאה בעיסוק ולא אף דמות אחרת.
בגיל הזה הם צריכים להדריך אתכם איך להתחזק עם הילד, ולא לטפל בו בעצמם.

אצלנו בגן 8 ילדים ואף אחד לא לפי הספר.

הבעיה היא שתוך כדי קריאה של "חומר מקצועי" הראיה את הילד מתחילה להשתבש, ומתחילים לקבל תמונת מציאות מעווטת.

גם למומחים לא קל לאבחן בגיל הזה.
הילד שלי בגיל הזה היה מאה אחוז בסדר ולא קלטו כלום, היום הוא בן חמש ועדיין ללא מילה אחת ובתפקוד נמוך.
אם אתם דואגים אז תקדישו לילד זמן ואת הזמן תשקיעו במשחק בכיף ותחזקו את הקשר. כל השאר זה בזבוז זמן.
 

reli127

New member
תודה...אנחנו משתדלים

אתה צודק שההורים יכולים לעשות את השינוי הכי טוב...זה ברור. וברור שאני מתפללת שזה לא יוביל לאבחון, אני כבר ממש מנסה לא לבחון אותו. מבינה שזה לא בריא ולא תורם...אבל זה גם טבעי.
אתה מרגיש מאמץ לפעמים מ"לשחק"/לחזק את הקשר? מתישהו אולי זה כבר מעייף יותר מאשר נחמד וכיפי
 

grayart

New member
זה יכול להיות מעייף...

אצלנו בגן המודל הטיפולי הוא ESDM , הוא שם דגש רב על תפקיד ההורים, ומעבר לטיפול מובנה, תשומת לב מיוחדת לזיהוי מצבים בחיי היום יום לפיתוח הקשר עם הילד.
כלומר זה לא רק טיפול ממוקד ומעייף של נניח חצי שעה ברציפות. אלה "טיפולים" ספונטניים טבעיים שללא הכוונה או מיקוד, לא תמיד חושבים או יודעים לזהות ולנצל אותם להנאה משותפת וקשר משותף.

זה דיי דומה לDIR, אבל כזה שלא נגמר כל היום.
והכושר עולה בהדרגה.

תחשבי, שאם את מתעייפת מכל הכיף הזה, אז מה הקטנציק מרגיש...
הוא בטח גם מתעייף ממך...
אז נחים קצת ובמנות קטנות אוכלים מדי פעם עוד מנה ועוד מנה, ככה מרחיבים את "הכיבה" ואת היכולת לביחד.
וגם התאבון והרצון לביחד עולה לאט לאט.
 

reli127

New member
ואתה מרגיש שהכושר עולה?

במה זה מתבטא?
האמת לא מכירה את הגישת טיפול הזו...
גם ב dir למיטב הבנתי יש ספונטניות והוא מיושם לאורך כל היום..אולי הדגשים אבל שונים.
 

grayart

New member
בטח שהכושר עולה.

בהתחלה את מגיעה לטיפול ואין לך מושג מה לעשות עם הילד.
או שאת יודעת מה לעשות, ואז את מאבדת אותו והוא כלל לא איתך.
הוא בשלו ואת מכרכרת מסביבו מנסה לקבל איזו התייחסות וכלום.
אחרי כמה דקות את מותשת ומתוסכלת.

אחרי תקופה זה משתפר, את מסוגלת גם להכיל את העובדה שהילד לא תמיד איתך ולא להלחץ מזה, ממש בקבלים כושר להכיל את הקושי ההדדי של ליצור ולהחזיק קשר, או הנאה משותפת.

זה גם הכושר עולה (ממש היכולת הפיזית של המוח).
וגם לומדים להכיר את הילד, לומדים לזהות מצבים.
והילד כל כך נהנה שהוא כבר לא רוצה לשחרר אותך, ורוצה אותך כל הזמן איתו.
זה אגב לא משהו ייחודי לאוטיסטים.
אבל את האוטיסטים קל לפספס, וההבדל הקטן של ההבנה מה ואיך לעשות עם ילד, עושה את ההבדל הגדול.
 

reli127

New member
זה מקסים ומעודד ..תודה

מטעם מי אתם מטפלים כך ? באיזו תדירות? מי האיש מקצוע?
 
האם פנית לאבחון?

לפני שאת נלחצת, יש כמה דברים שכדאי לעשות: בדיקת ראיה (לא יודעת האם עושים בגיל הזה) + בדיקת שמיעה. ואחרי זה אבחון מסודר.
ולגבי השאלות: היה ילד נוח למעט קושי רב במעבר לבקבוק.
לגבי קשר עין לא יודעת לענות. עברה שנה וחצי מאז שרשמו באיבחון שאין קשר עין איכותי ואני עדיין לא מבינה על מה מדברים.
 

reli127

New member
אנה תודה..אכן פנינו

בגיל שלו כולם "מורחים" אותנו, התור לרופא התפתחותי טוב יהיה רק בעוד מס' חודשים. בנתיים נעשה פיזיו' במכון שלהם..כי כנראה צריך(איך הייתה גם ההתפתחות המוטורית אגב?)
לגבי מי מילדיך ציינו קשר עין לא איכותי ומתי? אני גם לא ממש מבינה למה כוונתם. את מרגישה שהילד ישר מסתכל לך לעיניים כשמדבר פונה רוצה משהו וכו?
אצלי תינוקי מרגיש שצריך לחפש אותו ולעודד אותו לעניין...אני מקווה שככול שיעבור הגיל זה ישתפר
 
הבן שלי אובחן לפני שנה וחצי

בגיל שמונה. אז אמרו את זה. כן, אני מרגישה שהוא מסתכל עלי כשהוא מדבר.
היה מעולה בגילאים הצעירים מבחינה מוטורית, עם הזמן נהייה פחות אקטיבי.
 

reli127

New member
אז מעניין מה קשור קשר עין עכשיו?

מרגיש כאילו לפעמים מחפשים קצת בכוח כדי להצדיק חלק מההבנות שלהם.
לא שאני אומרת שהם טעו באבחנה, אבל נשמע לי מכל מיני דברים ששמעתי שהם כבר כאילו יודעים את התשובה ולכן מתאימים חלק מהפרמטרים..
או שמא הקשר עין איתך ממש טוב ביחס למה שהיה מולם.
תהיות
 
למעלה