שלום

amir602g

New member
שלום

אני אמיר ואני בן 24. אני איש הקשת האוטיסטית (מאובחן כאוטיזם בתפקוד גבוה, אובחנתי לפני כחצי שנה אחרי שכל החיים הייתי אדם רגיל בחינוך הרגיל ואפילו עשיתי תואר ראשון).
אני סובל מדיכאון שלאחרונה החריף משמעותית.
אני מרגיש רע מאוד וחושב על זה שאני רוצה למות ומתכנן דרכים למות וחושב מי יגיע לבכות עלי.
אני לא רואה עתיד לעצמי. אני מבין שנגזר עלי לחיות בשולי החברה, בעוני ובבדידות.
אני לא אוהב את החיים האלה. קשה לי ועצוב לי.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לא נגזר עליך שום דבר

הכאב והקושי אמיתיים, אבל הם אינם כל התמונה.
דכאון נוטה למקד את המבט של הבנאדם רק בהם,
ולגרום לו לפספס את כל השאר.
&nbsp
כתבת שאתה לא אוהב את החיים האלה-
איזה חיים כן היית אוהב?
שואלת כי ככל שתדייק את התמונה שלהם
אפשר יהיה לחפש דרכים לממש אותה, להתקרב אליה.
&nbsp
ועוד שאלה: האם הוריך או מישהו אחר
יודעים מה עובר עליך?
&nbsp
רציתי לומר לך עוד כמה דברים-
כיון שאני נוטה לחשוב בתמונות, הנה הם בצורתם הגולמית
&nbsp
וגם שיר
https://www.youtube.com/watch?v=7UAnc7lqJjM
&nbsp

&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

amir602g

New member
את צודקת

הדיכאון לגמרי גורם לי ל"מסך שחור" בראש.
ההורים מודעים למצב שלי אבל כבר די נמאס להם מזה האמת והם לא יודעים איך לעזור לי.
אני בדיכאון כי כבר 6 שנים שהחיים שלי תקועים במקום. אין עבודה, אין חברים, אין אהבה, אין שום הישג. כסף גם אין כי לא מקבלים אותי לאף עבודה. אני עובד על זה...
תודה על השיר, אני מאוד אוהב אותו.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בתור התחלה
אולי שווה לך לעיין בחוברת הזאת
http://files.webversion.net/i39ZOnke/information_2017.pdf
סביר להניח שרוב הדברים לא יתאימו לך,
אבל גם זה יכול לסייע: בעזרת ה'לא' אפשר לפעמים לדייק יותר את ה'כן',
את ההבנה מה בדיוק אני צריך/רוצה.
ואולי יהיה גם משהו שכן יתאים

יש שם התייחסות לשני תחומים שהזכרת: עבודה ופנאי/חברים.
אהבה צומחת לעתים במקומות האלה

הבכור שלי, למשל, שצעיר ממך בשנתיים,
הכיר את החברה שלו בקבוצה מסוג זה.
&nbsp
האם אתה גר עם ההורים?
&nbsp
שמחה שאהבת את השיר

גם לי הוא עוזר ברגעים קשים
 

amir602g

New member
תודה!

זה נראה מועיל.
אני אכן גר עם ההורים, אני לא מוצא עבודה כבר למעלה משנה (לא מקבלים אותי לאף מקום) ולכן אין לי בכלל כסף כרגע (ליטרלי. אין לי בכלל כסף. זה לא שיש לי מעט או משהו, פשוט אין).
 

grayart

New member
בסביבות גיל 30

אבא שלי רצה לעודד אותי, הוא כנראה רצה להמחיש לי עד כמה שגיל שלושים זה צעיר, ושכל החיים לפני.
אז הוא אמר לי את המשפט:"זה בסדר... גם אני בגילך עדיין הייתי אפס"

אתה שרדת את מערכת החינוך ועשית תואר ראשון. (צבא?) , יש לך יכולות לא רעות בכלל, אפילו אם הם באופן זמני כאילו הלכו לאיבוד.

קשה למצוא עבודה כשלא ברור לך מה אתה רוצה מהחיים.
ואני שואל אם אתה חש בדיכאון כי אתה רואה עתיד שחור, או שאפילו במקרה של עתיד ורוד היית מרגיש חוסר רצון לחיות בעולם הזה.
אם היית זוכה בסכום אסטרונומי בלוטו, ומוצא את אהבת חייך, זה היה משפר את מצב רוחך? או שאיבדת את היכולת להנות באופן כללי או באופן גורף חסר יכולת למצוא כל משמעויות לדברים בחיים ולו גם הקטנים?

יכול להיות שהדיכאון שלך "מוצדק", ונדרשת ממך עבודה על מנת לצאת ממנו.
כי אז אתה במצב לא רע, ייתכן שייקח לך זמן לפתור את החידות הקייומיות, אבל יש סיכוי מצויין שתמצא את דרכך ואת האושר שלך.
 

amir602g

New member
הייתי בצבא

שירתתי שנה וחצי בתור מתנדב.
אני בדיכאון כי לא הולך לי בחיים. אם הייתי זוכה בלוטו ומוצא את אהבת חיי כנראה שהייתי מאושר.
 

גורג42

New member
אם היית זוכה בלוטו, אז פתאום היית מרגיש ש"הלך לך בחיים"?

באמת?

אם תזכה בלוטו זה יהיה פשוט כי היה לך מזל. איך זה קשור לערך עצמי או להרגשה של "הולך לי בחיים"?

אני שואל ברצינות.
 

arana1

New member
בעיני זו גישה לא מעודדת

ואפילו מטעה ומשרה דכאון,
ולו בגלל שמצמידה את תחושת הערך העצמי ליכולת להשתלב בחרא הנורמטיבי,
זה בדיוק מה שהרסני כל כך ביחס לאוטיסטים ולאוטיזם בכלל.

היכולת לשרוד את החרא הנ"ט מעיד על כח סבל ניכר ושום דבר לא מעבר לזה,
היכולות של האוטיסט נמצאות בכיוון שונה לגמרי,
אלא שבגלל שתפישה הנורמה כמדד יחיד אף אחד לא טורח לנסות לחשוף אותו או לעודד את התנועה לכיוונו,
אפילו להפך
 

גורג42

New member
זה לא רלוונטי. באותן היכולות אפשר להשתמש גם לדברים אחרים

מי שמסוגל "לעשות תואר ראשון", זה אומר שיש לו סט מסויים של יכולות: יכולת התמדה, יכולת לדחות את הדחף לעשות את מה שבא לך כרגע למען מטרה רחוקה יותר.

ואת זה אפשר ליישם בכל תחום שרוצים. החוכמה היא למצוא את המטרות הנכונות (המון אנשים "מצליחים" במובן המקובל והרדוד של המילה אבל נותרים אומללים, כי רדפו אחרי סמלי סטטוס זוהרים במקום אחרי מה שמתאים להם באופן אישי)

ובבקשה, אל תחזור כאן על האמירה המטומטמת הזו של "אסור להשקיע זמן ואנרגיה בשום דבר". גם בהנחה המאוד לא סבירה שהמשפט התבוסתני הזה מתאים לך אישית, זה לא אומר שהוא מתאים לפותח השרשור או לכל אחד אחר.
 

arana1

New member
לא, כי זה לא "יכולות"

עצם הפירוק של החוויה האנושית, הקיומית, לתפישה מכניסטית שמרדדת את הזהות לאוסף יכולות מסתירה עד כמה עצם המושג של התמדה, ולכן גם שינוי, הוא מורכב, ובצורה שחושפת את הדברים הכי עמוקים לזהות האנושית והתפתחותה.
ובמקרה של אוטיזם זה ניכר במיוחד, גם חושית ואחרת.
האדם הוא לא רק כלי או מכונה, כל מה שיפה וחכם ואוהב בו נובע בדיוק מזה שהוא לא,.
אתה לא יכול לקחת תכונה כוזבת ולהשליך אותך לשדה ומרחב אחר,
זו טעות הכי מטופשת שתעלה לך בחיים,
התמדה מתקיימת כשהיא בהקשר הנכון לזהותך,
בהקשר אחר היא תתנפץ לרסיסים ואז אנשים ממש טיפשים יחשדו בך שאתה עושה את עצמך כי איך יכול להיות שאתה כל כך מוכשר במטמטיקה ופיסול אבל לא יודע לקשור שרוכים,
אז חשוב מאוד להבין, ובוודאי בהקשר האוטיסטי, כמה גישה כמו שלך היא הכי מזיקה.

אין תכונה שאותה אפשר ליישם, התכונות הם תמיד תוצר של הדיאלוג בין האדם לסביבה,
וככל שהאדם הדדי יותר לסביבתו, סיבותיו, זולתו, כך הדבר ניכר ומהותי במיוחד,
ובדיוק משם צומחות כל הבעיות, כמו גם הניסים והנפלאות, הכל כך אופייניות לאוטיזם.

בגלל זה ועל רקע זה המשפט שלי על חוסר השקעה מגלם אומץ ונחישות שגדולות על אנשים כמוך בטירוף
 

גורג42

New member
הנקודה היא, שגם אם בן-אדם הולך בדרך שמתאימה לו, זה דורש מאמץ

מצטער אם לא נעים לך לשמוע את זה, אבל מי שעושה רק את מה שמתחשק לו כל הזמן ומסרב לעשות מאמצים כדי לזוז בכיוון שמתאים לו בחיים, תמיד ירגיש מזופת עם עצמו.

וזה נכון גם לאוטיסטים. אולי אפילו זה נכון בעיקר לאוטיסטים, כי אנחנו פי אלף יותר רגישים לכל חריקה במציאות.

כמובן שאת האנרגיה צריך להשקיע בכיוון שמתאים לך, ולא במה ש"מקובל" (ומצד שני, גם לא צריך להיבהל אם במקרה משהו שמתאים לך לעשות הוא פופולרי. ציפיות החברה פשוט לא צריכות להוות שיקול - לכאן או לכאן). אבל להגיד למישהו עם הערכה עצמית ירודה "אל תשקיע בשום דבר" זו העיצה הכי רגוע שבן-אדם יכול לתת.

כמובן שלא צריך (וגם לא מומלץ) להיות במוד של "השקעת אנרגיה" 24 שעות ביממה, אחרת מה עשינו פה? כל אחד צריך למצוא את האיזון האישי שלו. אם כי, ככל שבן-אדם הולך במסלול שמתאים לו יותר באופן אישי, ככה הגבול בין "השקעה" לבין "כיף" מיטשטש (אבל לעולם לא נמחק לגמרי).
 

גורג42

New member
צריך להיות "עיצה הכי גרועה" ולא "עיצה הכי רגוע"


כנראה שהתת-מודע שלי יותר עצלן ממה שחשבתי...
 

arana1

New member
ממש לא, להפך

בשבילי תכנות, פיסול, ציור... לא רק שלא דרש שום מאמץ אלא היווה מוקד משיכה ותשוקה כל כך חזקה שהייתי צריך ממש להתאמץ בשביל להפסיק ולחדול.
אז לא, הכי לא, אתה לוקח את הדבר הכי טוב באוטיזם, היכולת הטבעית לזהות להתמסר עד כלות ומלביש אותה בבגדים נורמטיבים,
אז זה גם לסבול לשווא וגם להתעלם מהמוצא הכי משמעותי.

דווקא במקרה של אוטיזם אין שום בעייה לעשות רק את מה שמתחשק לך, אתה מפיל על אוטיסטים תבניות נורמטיביות, שזו הטעות הכי מחורבנת שאפשר לעשות

זה לא מאמץ לזוז בכיוון שמתאים לך, זה מאמץ לזוז בכיוון שלא מתאים לך, שוב, פיזיקה הכי פשוטה, תנסה ללמוד משהו, זה יעזור לך

ברור שלא צריך ללכת עקרונית נגד המקובל אבל יש סיבות מאוד מובהקות לחוסר ההתאמה, לפחות כרגע, בין המקובל לבין נטיות הזהות האוטיסטית, ולא חכם להתעלם מזה
 

גורג2018

New member
ברור שאם כל הזמן אתה מרגיש שמדובר במאבק - הכיוון לא מתאים

אבל מכאן ועד לטעון שתמיד צריך לעשות רק את מה שקל לנו, ולעולם לעולם לא להתאמץ, רחוקה הדרך. החוכמה היא למצוא את האיזון (כמו שסתבא של שלומית תמיד אומרת).

ותסלח לי על הבוטות, אבל תגיד לי: איזה חיים בדיוק מצפים למי שמאמץ את העיצה שלך? אני באמת מרגיש לא נעים לכתוב את זה, אבל זאת נקודה עקרונית ולא משהו אישי. אתה כל הזמן סובל. כל הזמן מרגיש בדידות נוראה, עד כדי-כך שכתבת שאינך מאמין שקיימת אהבה בעולם. כל הזמן מרגיש שכל האנשים חרא וכל העולם נגדך.

האם זאת החוויה שאתה מאחל לפותח השרשור?

העובדה הפשוטה היא, שמי שלא מוכן לעשות שום מאמץ עבור עצמו, דן את עצמו לחיי אומללות. אני לא מדבר פה על כניעה לדרישות המטורללות של החברה, וגם לא על דברים פרקטיים כמו חיפוש עבודה. אני מדבר פשוט על טבע האדם: אם אינך עושה שום מאמץ כדי לצמוח ולהתפתח ולהבשיל כאדם (שזה - אגב - מסע שלעולם לא נגמר), אז בשביל מה אתה חי בכלל?

הנפש האנושית כמהה לתהליך הזה, ומדובר בתופעה אוניברסלית. בחיים שלי לא ראיתי מישהו שלא מתאמץ בכלום ולא משקיע בכלום, שמרגיש טוב עם עצמו או עם העולם שבו הוא נמצא. פשוט אין דבר כזה.

אני תמיד אומר שהאל הטוב נתן לנו את הפוטנציאל לחיים טובים ומלאים ומהותיים (ויחודיים לכל אדם ואדם), אבל מימוש הפוטנציאל הזה כבר תלוי בנו.

אז אני מאחל לאמיר, שיהיה האמיר הכי טוב שהוא יכול להיות. כי אחרי הכל, אין בכל העולם כולו אף בן-אדם אחר שהוא בדיוק כמוהו.
 

arana1

New member
חלק מיופיו של האדם, מיופיו של העולם...

שבניגוד למה שנדמה לכל החזירים הפסיכופאטים אי אפשר למדוד הכל רק במונחים של רווח והפסד, של תועלת, אז גם אם ברור שבחברה של היום ממש לא משתלם להיות אוטיסט זה לא אומר שרק בגלל זה אני יכול לזרוק איזה סווי'ץ והופה להפוך למה שאני לא,
ואני גם לא רוצה, גם כי לדעתי יש המון דברים מדהימים בזהות האוטיסטית,
ברור שאין אהבה בעולם, צריך להיות ממש אטום בשביל לחשוב ולהרגיש אחרת, אבל יחד עם זה, וגם בגלל זה, להכחיש ולדחוק להזנות את רגישותך רק כי גורלו של האיש הפתוח והרגיש בחברה כחנית וזנותית הוא רע בוודאי שלא יקדם אהבה ובוודאי שלפחות לי יגרום להרגיש עם עצמי עוד יותר רע,
אז אני מעדיף להיות ישר עם עצמי ככל האפשר ולהישאר בודד מלמרות את עצמי ליחסים שבלא הכי לא נוגעים לי ובי,
וכאמור, משתלם או לא זה שיקול שאני משאיר לאנשים שחושבים שזהות מתחילה ומסתיימת בשיקולי תועלת בלבד.

אני מאחל לכולם, אפילו לך, המון אהבה, ובדיוק בגלל זה פרקטית וקונקרטית אין לי ספק שבוודאי לאוטיסט ממש לא כדאי לוותר על אופיו, זהותו, ודרכו, גם אם היא קשה.

ואני לא כל הזמן בודד, אני זוכה גם ליחס אוהב פה ושם, וכשזה קורה, גם אם מעט, לפחות זה אמיתי ומהותי, וזה שווה הכל, כי לא במקרה אוטיסטים ממש לא אוהבים לשקר, גם לא את עצמם.

אתה באמת לא מזהה את הקשר בין מה שנחשב לפרקטי לבין דרישות מטורללות ?
כי אני כן, ובבירור, וכמו שכבר כתבתי ולעולם לא תבין אני מתפתח בכיף בדיוק בגלל שאני עושה דברים מתשוקה וסקרנות והנאה ואהבה,
וככה גם למדתי אנגלית תוך שבועיים, ותכנות תוך חודש, ופיסול וציור אפיל לא שמתי לב שלמדתי, כי כמו הרבה אוטיסטים מטבענו להתפתח בקלות בדיוק במקום שבו הנ"ט חייבים להשקיע המון, וזה הכי מטומטם ומזיק ומטעה להתעלם דווקא מזה, ולו בגלל שזה משמעותי להרבה היבטים אחרים של הזהות והחיים בכלל.

אז מאסתי באנשים, כמוך, שמטיפים לי להתפתח ומתנשאים עלי רק בגלל שבניגוד לך אני לא מתפתח כמו עבד אלא כמו אדם חופשי,
מי שמכיר אותי יודע שלא חסר לי בתחום הזה כלום, אפילו להפך.

אני מממש את הפוטנציאל שלי בדרכי היחודית, השונה מזו שלך ושל הנ"ט, גם כי אצל אוטיסטים ובכלל אצל אנשים שבניגוד לך כמהים וצריכים להדדיות הדרך למטרה, והאני לזולת, והפרט לקבוצה, נתיבי האמביצה הריקה, הכחנית, חסומים, וטוב שכך.
 

גורג2018

New member
לא דיברתי על "פרקטי". דיברתי על מה שמתאים לנפש של הבן-אדם

ואם הדרך שבה בחרת מתאימה לך, אז סבבה. אני מאחל לך כל טוב, באמת.

אני אישית מפקפק בזה, לאור הדרך הצינית והשלילית שבה אתה מתבטא כאן כל הזמן. ובעיקר לאור הפשטנות שבה אתה מזהה בין דברים שבכלל לא קשורים. שוב ושוב אני רואה איך אתה פוסל דברים על הסף בלי לחשוב לעומק. הגישה שלך מזכירה לי את אותם דתיים קיצוניים שטוענים "ברגע שאתה מאמין שקיים איזשהו כוח עליון, אז נובע מזה שהעולם קיים 6000 שנה".

אתה יודע, בתור מישהו שכל הזמן טוען בזכות המורכבות של החיים, זה פשוט מדהים איך אתה שוב ושוב מפספס את המורכבות הזאת.

אבל דוגרי? זה לא משנה בכלל מה אני חושב. כל הפואנטה שלי זה שכל בן-אדם צריך לחפש בעצמו ולמצוא עבור עצמו מה מתאים לו. אם הדרך שלך באמת מתאימה לך, מי אני אגיד לא? ובכל מקרה, פותח השרשור יצטרך למצוא את הדרך הייחודית שלו. ממילא המסע שלו יהיה שונה גם משלי וגם משלך.

ואני תוהה, האם הפעם הייתי מספיק ברור? יש מצב שלא תסלף שוב את מה שאני כותב כך שיתפרש כהיפך הגמור ממה שכתבתי שחור-על-גבי-לבן? יש מצב שתפסיק שוב ושוב להגיד שטויות כמו "אנשים כמוך מזהים פרקטיות עם בשלות"?

(כמובן שלא)
 

arana1

New member
דיברת

קבעת שכיוון במבחן התוצאה החיים שלי לא משהו אין טעם לדברי ואין גיבוי לעצותי,
ועל זה עניתי לך שגם אם אין לאנשים רגישים מקום בחברה של היום לא רק שזה לא סיבה להפוך אותם לבהמות אלא שזה לא ממש אפשרי,
כך שטיעונים כמו שלך הם הכי מגונים, מבחינת "אתה סובל זה מוכיח שאתה טועה"
טוב, אז גם היהודים במחנות ההשמדה כנראה טעו כי עובדה שהם סבלו, לדעתך באשמתם כנראה.

לומר "פשטנות" זה קל, ביחוד למי שכמוך רדוד מדי בשביל לזהות קשרים שאני מזהה בקלות בדיוק בגלל שאני הרבה פחות פשטני ממך.

על איזה מורכבות בדיוק אתה מדבר ? על חזירות כמוצא קיומי יחיד ? לא תודה, לא לכולם זה זמין כמו לך.

למה ההפך ?, כשאתה אומר שדי בעובדה שהדברים לא עובדים לי על מנת לפסול אותי לעדות אז לא נותר לי אלא לזהות אותך כחמור חומרני להחריד.
כי בוודאי, במבחן היעילות החיים שלי לא משהו, אבל ככזה זה שיש לך גם נשמה שמה לעשות לפעמים חורגת מהשורה התחתונה של קופה רושמת.

המרחב הציבורי פתוח לחופש ביטוי גם בשביל שאנשים יחשפו דרכים שונות, לחלקם זה עוזר לזהות את דרכם טוב יותר ולחלקם פחות, בין לומר לאחרים מה לעשות להתעלמות מקיומם יש המון גוונים, ויש לא מעט משותף דווקא בין שונויות, אתה, מרוב מורכבות, רואה רק שחור לבן.
דווקא בגלל שונות המסע שווה לשמוע קולות שונים
 

גורג2018

New member
מצטער. לא אשקיע זמן ואנרגיה בניסוח תשובה, כשממילא אינך מקשיב

בעיקר ש-
(1) את התשובות לכל השאלות ששאלת כבר כתבתי איזה תריסר פעמים בפורום.
(2) בכל פעם שאני מנסה לענות על השאלות שלך, אתה מסלף את דבריי והופך את זה לעוד ויכוח מטומטם.

די. מיצינו.
 
למעלה