ילדים מגודלים...

ילדים מגודלים...

הי,
בני מתקרב לגיל מצווה (
). כבר מגיל קטן ראיתי שמשתלבות בתוכו שתי גישות, כאילו הוא גם ילדותי יותר, אבל יש לו הרבה דעות ותובנות של אדם בוגר (ואולי אפילו אדם זקן...). הוא אוהב לצייר, אוהב סרטים מצויירים של ילדים קטנים (אבל לא של תינוקות ממש). והוא מאד יצירתי ובעל דמיון שלוקח אותו לשחקים (כבר אמרתי שאני מתה עליו?
).
בזמן אחרון יוצא לי הרבה להרהר בהתבגרות של ילדים על הספקטרום.
אני מסתכלת מסביב ורואה כמה חברה' בני 18-20 בתפקוד בינוני-גבוהה שמתנהגים כמו ילדים מגודלים. רואה אותם בחוג שרים ומוחים כפיים לשירי חנוכה, רוקדים וצוחקים במשחק שמתאים לבני 5-6, שרים שירי ארץ ישראל.
עכשיו: הם נהנים, וזה חשוב מאד!!!
אבל הם נראים כמו ילדים מגודלים, לא נערים ובחורים בני 18-20....
שאלה: האם זה תום וצחור שאופייני לאדם אוטיסט,
או שזה תוצר של מערכת חינוך מיוחד, שמפעילים אותם, עושים להם קייטנות לא מותאמות גיל? אני דיברתי לאחרונה עם אמהות על כיתות קטנות בחטיבה ותיכון, ושומעת שעושים להם שיעורי יוגה ויצירה, לדוגמה. מכירה רק נער נ"ט אחד שעושה יוגה, אבל הוא מתיחס לזה בצורה שונה לחלוטין (בוגרת יותר?) מזו של אותם נערים שראיתי...
 
גם אני ככה

אוהב סרטים מצויידים אני רואה גם הופ וכאלו עם אחיינים שלי זה כיף אבל גם של הגע בוגרים כמו שקספיר רו סרטים האחים כהן וכו אוטיזם זה דבר מופלא מחא בניגטדים .
 

arana1

New member
גם אני ככה

מרותק ונהנה מהופ קטנטנים וגם מדוסטוייבסקי,
לדעתי זה די מאפיין שלכן גם הוביל לטעות באוטיסטים כאנשים הסובלים מכשל התפתחותי כי הם אף פעם לא תואמי גיל אלא יש בהם משהו שאולי ניתן לתאר אותו כגם על זמני, או אל זמני.

אז לא יודע עם זה ניגוד בדיוק, אולי זו חוויה רב שכבתית, לא יודע איך קוראים לזה, אבל גם מסביר את סוג הפתיחות הסגורה או להפך אצל אוטיסטים

נראה לי שזה מאוד מקל עלי להיות הורה, כי אני באמת נהנה בצורה די דומה לילדה מהתכנים שמכוונים לגילה וגם בו זמנית מתפקד כמבוגר.

אגב
רואה את זה כבר גם עליה,
שהיא גם מאוד מבוגרת וגם מאוד ילדותית
ולדעתי זה נשאר כך לתמיד
 
אז אספר לך שהסנדוויץ' (
) שלי כבר עקף אותי

הוא כבר מתחיל להתעניין בסדרות של נעורים שלא מעניינים אותי כלל
 

arana1

New member
סדרות הנעורים מחליאות

נראה לי שגם אני עובר ישר מתינוק לזקן, כי סדרות הנעורים מגלמות את כל מה שמגעיל אותי, נרקסיזם צעקני, בולשיט שיטחי, איכס
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ל
היתה תקופה שצפה בהן, נראה לי שבמבט אנתרופולוגי
יש בהן פירוט מרודד וחד
של כלמיני התנהלויות חברתיות ואנושיות.
לאוטיסט מאד צעיר זה עשוי להיות מסקרן
 

arana1

New member
מסקרן, וגם מסביר לא מעט

אדם שצופה בסדרות האלה מזווית אנתרופולוגית,סוציולוגית, פסיכולוגית, יכול לזמן לעצמו הסברים חלופיים , הרבה יותר טובים ומדוייקים, לריחוק המנוכר שאוטיסטים רבים חשים מהנורמה, וזה עדיף בהמון על מה שאנשי המקצוע מחרבנים לנו ישר על הפנים, אז גם זה משהו.
 
האקס שלי תמיד היה מנסה לתקן אותי

בגלל שאני ככה ,
הוא אמר שיש התנהגויות שאנשים בוגרים לא אמורים לעשות .
 

גורג42

New member
נראה לי שהבחור צריך לעבור ניתוח...

...להוציא את המטאטא שתקוע לו בתחת.
 
אנחנו כבר לא ביחד

אבל אני מבינה מהיכן זה הגיע לו , הוא מאוד חשש לי
והרבה פעמים היה נכנס לפאניקה של "מה יעלה בגורלי" .
הוא עזר לי בהרבה דברים והיה אדם מאוד טוב ואכפתי-
וחלק מהעצות שלו דווקא עזרו לי להצליח להתקבל לעבודות למשל
ולדעת לדרוש דברים בעבור עצמי.

זה מורכב כמו כל דבר בחיים.
 

גורג42

New member
אבל זה בדיוק העניין: אין שום קשר בין הדברים

מה, זה שאני רואה לפעמים סרטים מצויירים, מונע ממני להיות עצמאי ולדאוג לעצמי?

הייתי אומר אפילו שלהפך: מידה מסויימת של ילדותיות וחופש-מחשבה היא הכרחית כדי לחיות חיים מלאים ומספקים.
 
נכון ,

אבל לא בטוח שהקישור של המעברים האלה-
נניח כמו שתיארת פה כאילו אוטיסטים פחות "רגישים"
(זו לא רגישות אצל נ"ט) - או אכפת להם פחות מ"איך זה נראה"
(לדעתי אכפת מאוד רק שהדגש על היכן ממוקמת האכפתיות שונה-
זה יותר חיבור לעצמך שלכן תמיד מרגיז אותי שאומרים "בועה")
הדברים האלה כן יכולים להעיד או להיות מקושרים לתפיסה יותר
"תמימה" של אנשים -
שזו בעצם תפיסה שמקשרת יותר לעומק בין הפרט לכלל
(נניח בתפיסה מוסרית והבנה למה ההתנהגות שלך והדרישות מהסובב כל כך רלבנטיות לאיך שהחברה נראית),
או מניחה שכשאדם מולך דובר משהו הוא דובר אמת וזה כן דבר
שדווקא בגלל שמראה שאתה פחות "סופר" או מבין את משמעות ההפרדות
הנוקשות האלה אנשים יותר ינסו לנצל את המקום הפתוח הזה
ולכן למרות שבמבט ראשוני זה נראה לא קשור אם אתה מודע להפרדות האלה
ולכוחן ומשמעותן בעבור אחרים יש בך כבר זהירות שמשתרשת מניצול
עד כמה שניתן.

או בקיצור-
אני מסכימה איתך , אבל נכון לומר שמי שמודע ופגיע לרגישות הנ"טית יותר למעמדות כאלה גם יודע יותר "לשמור" על עצמו מגודר מאחר ומה לעשות שיש כאלה שגם אם לא בכוונה , כן ינצלו את המצב הזה.
לי זה קרה לפחות כמה פעמים בחיים מצד אנשים,
שעד היום קשה לי להצביע ולומר - הוא עשה לי עוול. אבל עשו גם עשו.
 
תיקון

זו כן רגישות-
אצל נ"ט , פשוט אחר וכמובן שזה לא דיכוטומי יש כאלה שהם ככה וככה,
אבל כהכללה אני חושבת שאפשר להצביע על שונות שכזאת
ובוודאי שראיתי למשל גם את נתנאל או את עצמי מתרגזים מטעם ענייני
"כבוד" או איך שרואים אותנו אבל גם אם קשה לי להסביר כרגע במילים
אני מרגישה שזה שונה גם מהדרך בה זה מתבטא אצל רוב האנשים
אני מאמינה גם שאפשר לומר שזו אחת הסיבות שכשזה מתבטא
זה נראה כמעין קריקטורה היסטרית ביחס לאדם הממוצע
שלא מבין מה האדם השני "נפל עליו" .
 

arana1

New member
המאבק הוא על מה ראוי לכבוד

מה שנחשב כראוי לכבוד הוא שמעצב את סדר היום ונותן לגיטימיות לגישות אחרות ופוסל אחרות,
תפישה הכבוד הנורמטיבית, שכולה מבוססת על שחצנות כחנית וחלולה, דורסת באכזריות וללא שהות כל נסיון לתפישת כבוד המבוססת על הדדיות רגישה,
וזה הבסיס והסיבה לסיוט שמטריף אוטיסטים למוות.

כבוד זה שאלה מורכבת, הכי, ולא במקרה המונח קשור כל כך למשקל, עובדה שמתבטאת גם דרך העובדה שרבים מאתנו האוטיסטים, כמו שגם מתואר כאן, מתעוותים ונופלים וקורסים ולא מצליחים לגעת ולו לרגע בתחושה גופנית מהותית לנו ונעימה שנותנת גם בטחון קיומי ותחושת כיוון ומשמעות.

גם הרגישות הצלילית קשורה למידה שבה תחושת הכבוד שלנו מותקפת כל הזמן וכמובן מאליו ובכלל בלי מודע על ידי תחושת הכבוד הנורמטיבית, החזירית, ההיררכית, האטומה והעיוורת לחלוטין לכבוד המבוסס על שיוויון בין שונים, שהוא הבסיס ליצירתיות לאין שיעור, וליופיה של האהבה.

זה כמו שהשלטון מבזה אמנות ופילוסופיה ומדע כי מבחינתו אלה דברים מופשטים, זניחים ושוליים יחסית ל"החיים עצמם" שבהם כמובן שכולם רוצחים את כולם על חתיכת אדמה מטומטמת וחסרת תועלת,
והדברים קשורים,
כי אנחנו האוטיסטים סתם חופרים, לא הגיוניים, לא קוהרנטיים, חסרי מניעים וסיבות לכאורה במידה שגורמת לסביבה להכריז עלינו כהפרעה מפושטת, כזהות שהיא בעצם סרטן.

כבוד זה לא רק פוזה, כבוד קובע את סדר היום, את מה ראוי לתשומת לב והנצחה ומה לא שווה שימור ורגישות לקיומו,
אז זה מתבטא כהקצאת משאבים למשל,
והכל נגדו, ובכל צורה ודרך אפשרית, ושרלטני המקצוע באמת חושבים שאפשר לפתור את הפער הזה בעזרת סמים קשים ושיטות אילוף צפון קוריאניות,
אז לא,
הם טועים,
ובצורה שהייתה אמורה לגרום להם בושה אם היה להם מצפון
 

arana1

New member
זה לא "דווקא"

בשביל להתקבל לעבודה את חייבת לאמץ את התפישה הנורמטיבית, על כל היבטיה, ובמחיר עצמיותך, וזו בדיוק הבעייה, שאגב גם כלכלית היא נוראה, כי במצב שפוי וסביר יותר אנשים לא היו צריכים להרוס לחלוטין את כל מה שהכי יפה ויצירתי בהם בשביל הזכות להשתתף במעגל היצירה אלא דווקא להפך

והדרישות שמגיעות ממקום שהם לא עצמך בלא הכי לא מספקות אז הכל חרטא
 

גורג42

New member
אכן אופייני, וזה לא קשור בכלל ל"תום וצחור" אלא ל...

...לעובדה שאת האוטיסטים לא מעניין מה "מקובל" ומה "מתאים לגיל" ומה "נורמלי".

למה שרק לילדים יהיה דמיון? למה שרק ילדים יצפו בסרטים מצויירים? אף פעם לא הבנתי למה כל-כך הרבה אנשים חושבים ש"להתבגר" פירושו להפוך לאיזה ברנש אפור ומשעמם שלא יודע איך לכייף או איך להפליג על כנפי הדמיון.

מזכיר לי קומיקס אחד של XKCD רלוונטי (ואם הכותב של XKCD הוא לא א"ס בעצמו, אז אני צנצנת):
https://xkcd.com/150/
 

yonitbrk

New member
צודק

זה בדיוק מה שאומר האוטיסט שלי. היום בן 20 מתעניין בקומיקס ובסדרות שונות, שמן הסתם יראו תינוקיות בעיני בני גילו והסביבה.
 

reli127

New member
הי הי אני עצמי חולת סרטי דיסני ומצוירים למיניהם

לא חושבת שזה מקטלג לכיוון מסוים. כל אחד וטעמו וענייניו.
את צודקת שנדמה לעתים שזה כמו ביצה ותרנגולת...מי התחיל מה? אנשי החינוך המיוחד שמציפים תכנים לא הולמי גיל כיבכול? או העניין והמענה של החבר'ה..בגדול אני חושבת שכן זה דווקא התחיל להיות נושא מדובר במערכת.
"לבגר" את התכנים, מתוך כבוד ולא זלזול חלילה.
אם זה מפריע לך נראה לי שווה לדבר על כך עם המערכת, לא? לפעמים כולנו עושים דברים על אוטומט ולא שמים לב למשל שהנה נשלפה רשימת שירי הילדים מחנוכה שעבר ...מבינה? ומבט אחר יכול לרענן ולכוון.
ומה עם הילד הפרטי שלך? הוא משוחח? אולי יהיה מעניין לשמוע ממנו למה הוא אוהב את מה הוא אוהב?
 
למעלה