איבחון מוקדם

אורחת145

New member
איבחון מוקדם

קשלום!
יש לי ילד בן 1.9 ילד מקסים וחייכן בביקור של שנה וחצי הרופאה נתנה הפניה לקלינאית תקשורות מכיוון שידע רק 5 מילים והוא לא הבין הרבה ממה שאומרים לו, בנוסף עשה בדיקת אוזנים שיצא תקין
הקלינאית תקשורות עובדת איתו בחודש האחרון במפגשים של פעם בחודשים הקלינאית תקשורת אמרה בגלל מה שהיא רואה שעדיף לעשות איבחון לאוטיזם עכשיו אציין שהיא הייתה איתו רק פעמיים!
קצת על הבן שלי, אנחנו גרים בארץ רחוקה מהמשפחות שלנו ולכן הוא לא רואה משפחה סביבו חוץ ממני ובעלי מדברים 2 שפות בבית (יכול להיות בגלל זה יש עיכוב שפתי????) והוא לא במעון נמצא בבית איתי הוא יתחיל מעון חודש הבא
התחיל ללכת בגיל מוקדם יודע לאכול לבד
מבחינת ההבנה פועלות פשוטות שאני אומרת לא או תביא לי אבל שאני שאולץ איפה כדור או נעלים וכו.. לא מבין מה אני רוצה ממנו
מבחינת דיבור יודע בערך 10 מילים בלבד
האם זה לא מוקדם לעשות איבחון בגיל כזה??? אני מרגישה איזשהו לחץ מצד הקלינאית תקשורת לעשות את האיבחון אבל אני ובעלי רוצים לחכות לפחות עד גיל שנתיים וחצי -שלוש לפחות לראות אייך יסתדר במעון מבחינת תקשורת וחברה
כי כמו שאמרתי אנחנו לא בסביבת ילדים בגילו כי אנחנו חיים בחו״ל והמשפחות שלנו בארץ
אשמח לשמוע את דעתכם
 

אורחת145

New member
מוסיפה

שכחתי לרשום, לא היה לו קשר עין טוב משהו כמו 20% מהזמן ואני ובעלי עבדנו איתו על זה ועכשיו הקשר העין שלו ממש השתפר משהו כמו 70% מהזמן הוא גם מאוד מפונק כלומר בוכה אם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה וגם על זה אנחנו עובדים איתו עכשיו להציב גבולות
אשמח לשמוע את דעתכם בנוגע ל איבחון המוקדם תודה!
 

schlomitsmile

Member
מנהל
שלום לך
לדעתי ומנסיוני אבחון עשוי להיות כלי חשוב-
אם האדם (לא משנה בן כמה הוא) נמצא במצוקה, סובל,
חשוב להבין מה קורה איתו, ואיבחון עשוי לספק חלק מהתשובה
ובכך לאפשר השגת מענים מתאימים לו.
בעצמי פניתי עם ילדיי לאבחונים, שלושה מארבעת בניי אובחנו על הספקטרום.

אבחון עלול גם להזיק- אם האדם, ובמקרה כזה במיוחד ילד, אינו במצוקה,
אלא פשוט שונה (למשל בקשר העין שלו) אנשים, מבוגרים,
עלולים לראות באבחון סיבה לנסות לעצב אותו מחדש,
"לעבוד עליו/איתו" במקום לטפח אותו,
להפעיל עליו מכבשים כדי שיהיה דומה יותר לנורמה
ורחוק יותר מעצמו.

אין לי מושג האם בנך על הספקטרום.
גם אם כן, לא חושבת שטוב לאיזשהו פעוט
לחיות בסביבה שרואה בו לקוי ומנסה לתקן אותו.
נסי להכנס לעורו:
איך היית מרגישה, בתור פעוטה שרק מתחילה להכיר את עצמה ואת העולם
אילו היית מוכנסת למכונה משומנת היטב של טיפולים כאילו את חולה?
אילו הורייך היו "עובדים איתך" ולא פשוט חיים איתך,
אוהבים אותך, לומדים אותך ואיתך-
מה זה היה עושה לתפיסתך את עצמך? את העולם?
שלא לדבר על זה שבגיל רך כ"כ מרחב הטעות גדול למדיי.
 
מחזק אותך שולמית

כתבת נכון ובאופן עדין אני הרבה יותר אגרסיבי אם כי התאמנתי בזמן האחרון שאני שומע טיפול חדר אני רואה רצח אבל עדיף לא להפחיד .
 
גם אם לפעוט לא נעימה "המכונה המשומנת "

זה לגמרי לא אומר שלא לטפל בילד.
כמובן שחשוב לחפש דרך הכי נעימה האפשרית לטיפול, אבל לא לותר.
חשוב לזכור שמילד יגדל מבוגר.
איזה מבוגר יגדל? האם עצמאי או תלוי?
כמובן שהרבה תלוי ביכולות הילד המולדות, אבל זה כבר אי אפשר לא לשנות ולא לשפר.
רק מה שנשאר זה טיפולים.
וחשוב לא לותר.
אני תמיד שואלת את עצמי: מה עדיף ילדות מאושרת ואחר כך חיים בהוסלט או ילדות עם השקעה בלימודים\טיפולים ואחרי זה חיים עצמאים ולא תלויים בזרים עובדי הוסטל?
אני תמיד בוחרת באופציה שניה.
ולדעתי לא רע בכלל לתרגל ילד מגיל צעיר ללמוד ולעבוד, גם כשקשה לו...
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לא חושבת שהבחירה היא בין שתי האפשרויות האלה
ודאי שחשוב לטפל בילד, כל ילד בלי קשר לאבחנה.
לטפל פירושו, לדעתי, להעניק לו את מה שהוא זקוק כדי לצמוח ולפרוח.
חנוך לנער על-פי דרכו.
עיצוב מחדש כדי שיתאים למיטת סדום נורמטיבית אינו טיפול.
טיפול הוא קודם כל הטיפול היומיומי של ההורים-
האהבה, ההקשבה, ההכלה, ההדרכה.
טיפול יכול להעשות גם ע"י אנשי מקצוע, אם אמנם יש לילד צורך בכך.
הבנים שלי למשל היו בהידרותרפיה, רכיבה טיפולית, מרב"ע,
קפוארה טיפולית, טיפול אלבאום, טיפול באמנות---רשימה חלקית בלבד.

סיכוייו של אדם שלם עם עצמו למצוא בעצמו את הכוחות ולא להזדקק למוסד סיעודי
גבוהים משל אדם שקיבל מגיל רך מסרים "אתה מקולקל".
עצמאות אינה נבנית משליטה טכנית במיומנויות, אלא מחוסן פנימי.

מוסיפה קישור רלוונטי- פוסט של אם לא"ס בוגר שהיא גם א"סית בעצמה
[URL]http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/988216[/URL]
 
לא הבנתי מה הקשר בין טיפולים לבין מסר "אתה מקולקל"?

ברור שטיפולים חייבים להיות בגישה אחרת, בגישה לעזור לילד, לקדם אותו,
לשפר מיומנויות.
נראה לי שיש פה בילבול בין שני הדברים הלא קשורים בכלל.
טיפול שמשדר מסר "אתה מקולקל" הוא לא מקצועי ואין על מה לדבר עליו בכלל.
אבל כן טיפולים חשובים. והמסר שלהם אמור להיות זה כפי שרשמתי קודם: לעזור לילד להתקדם, ללמוד. יחד עם מסר שמי שמשקיע מצליח, ללמד ילד לא לותר גם כשקשה. וחשוב מאוד לפרגן ולחזק ילד על כל הצלחה שהוא עשה בדרך ( בלי קשר איך היא יחסית לבני גילו אלא רק יחסית לעצמו)
 
כלומר מה שאני מנסה להגיד שלא צריך לפחד מזה שילד יעבוד

מגיל הרך. אבל ברור שלא בא בחשבון לפגוע בו רגשית ולהשפיל מהסוג "אתה מקולקל".
לא פגשתי אף איש מקצוע ששידר את זה לילדים שלי....
 

schlomitsmile

Member
מנהל
למה הוא צריך עזרה להתקדם?
עצם זה שהילד מוכנס לאותה מכונה משומנת,
משדר את המסר שהוא מקולקל
גם אם המטפל מחייך ונחמד.
הרי רוב הילדים "מתקדמים" בכוחות עצמם.
אם הוא זקוק לגדוד של אנשי טיפול כדי שייצא ממנו משהו
כנראה שמשהו בו פגום.
אין בו הכוחות והיכולת, הוא מוכנס למוסך לתיקונים...

לא מפחדת שילד יתאמץ.
זו בכלל לא הנקודה.
השאלה היא לאן מכוון המאמץ-
האם המאמץ הוא לשנות את הילד, לעשותו יותר נורמלי
או שהמאמץ הוא לכיוונים טבעיים ונכונים לילד?

ושוב- כמו שכתבתי קודם, אין בעיה בעיניי בטיפול של איש מקצוע
לצורך משהו שהילד עצמו זקוק לו.
שמקרב אותו לעצמו, לכוחותיו.
יש בעיה בטיפול שמטרתו להרגיע את ההורה-
הנה, אני עושה הכל כדי לקרב את הילד ככל האפשר לנורמליות
(גם במחיר הרחקתו מעצמו, מחיר שלרוב הוא מוכחש או מודחק).

הדאגה והחרדה ההורית מוכרת לי היטב, גם אני דואגת לילדיי.
העולם הזה אינו ממש מסביר פנים, לאף אחד, בטח לא"סים.
לכן מאומנת כבר בלשאול את עצמי את השאלות הקשות האלה...
 
"לצורך משהו שהילד עצמו זקוק לו"

למה את מתכוונת? שילד בן 1, בן 2 או אפילו בן 6 יידע להגיד ולהבין למה הוא זקוק?
ברור שהורה מחליט בשבילו.
ולמה את קורת "לנרמל"? אם לילד יש קשיים במוטוריקה והוא מתחת לנורמה, אז
לקדם אותו זה לנרמל? אם כן אז אני בעד.
אם ילד מתקשה בחשבון ועושה שיעורים שעה במקום רבע שעה, אז אני מנרמלת אותו שיושבת איתו שעה כדי שיספיק את הכל, זה לנרמל?
אני לא מבינה איזה משמעות את נותנת למילה "לנרמל" וגם לא מבינה איך את מצפה שפעוט יחליט עבור עצמו באיזה תחומים הוא מעונין להתקדם ובאיזה לא?
ברור שבטיפולים עובדים על התחומים שילד מתקשה בהם, כלומר מתחת לנורמה.
ומה רע בעיניך לקדם אותו ולקרב לנורמה בתחומים האלו?
 
ולשאלתך למה הוא צריך עזרה

כי הוא לא מצליח לבד בלי טיפולים בתחומים שהוא מתקשה בהם (לכל אחד תחום אחר...). אם יעבוד יותר יצליח יותר.
העולם שלנו שייך לחזקים.
כמה שיותר חזק יהיה , כך יהיה לו יותר טוב.
אני לא מצפה מהעולם להיות רחמני, מיעוטים מסוגלים לקבל את מי שחלש יותר.
והיחס לאנשים חלשים הוא מזלזל.
את בונה לשנות את העולם לרחמני יותר.
ויכול להיות שעם הזמן יהיה שיפור בכווון הזה והלואי.
אבל במקביל חשוב גם לחזק את הילד עד כמה שיתאפשר לו.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
יש סוגים שונים של כח
לא בונה על לשנות את העולם.
בונה על לחזק את הילד מבפנים
לא על להשתיל לו מסכה של נורמליות על הפרצוף...
 
לא מאמינה שילד יכול להיות חזק מבפנים

אם הוא מגלה שהוא חלש מכולם ברוב התחומים...
שהוא בבגרותו תלוי באנשים זרים (עובדי הוסטל)
החוזק הפנימי יפתגג לו במהירות.
 

גורג42

New member
נכון מאוד. אז למה לעשות לילדים את זה?

מה שכתבת הרגע זה טיעון מחץ נגד הגישה הטיפולית המקובלת.

נכון, אם יוצאים מתוך גישה של "אוטיזם = לקות" ו"הילד חלש מכולם ברוב התחומים" אז אין שום סיכוי שיצא מזה ילד חזק ובריא נפשית.

אז למה להיכנס לזה בכלל? עדיף לשים דגש על הצדדים החזקים והיפים של הילד ולטפח אותם ולחזק אותם, על-פני לשים את הצדדים החלשים שלו תחת מיקרוסקופ. וכן, לכל בן-אדם יש צדדים חזקים.

אגב, לא רק לאוטיסטים עשויה להיות בעיה של קבלה עצמית וחוסן נפשי. יש מלא "נורמלים" ששונאים את עצמם וחושבים שהם לא שווים כלום כי חסרה להם תכונה כזו או אחרת. בעיניי הקטע הזה של ביטול עצמי (וביטול אחרים מאותן סיבות) זו המגבלה הנוראית מכולם. למרבה המזל, זו לא מגבלה שחצובה בסלע: גישה אפשר לשנות, ומי שבאמת רוצה להפסיק לזלזל בעצמו - יכול. כי אין דבר שעומד בפני הרצון.
 
ברור שצריך לחזק גם כישרונות של הילד.

ואני לא מדברת על הצדדים החלשים שרואים במיקרוסקופ, רק אלא שבולטים גם בלי מקרוסקופ. ובכלל מדברת על עצמאות.
לחזק צדדים חלשים שיכולים בבגרותו לפגוע בעצמאות.
אני נגד לשקר לילד ולהגיד לו שהוא חזק בתחום שהוא בו מתחת לנורמה.
אני בעד להגיד לו: יש לך קושי בתחום X, נעבוד ביחד\לבד (לפי מה שמתאים) ותצליח. כל מאמץ יניב לך פירות. בנוסף לזה אם לילד יש כישרון בתחום Y, אז לנצל את זה כדי להעצים אותו, לפתח וכמובן לחזק את הכישרון. יכול להיות זה גם יעזור לילד בבחירת מקצוע\תחביב או רק לביטחון עצמי.
כל מה שכתבתי נכון לכל ילד בלי קשר לספקטרום.
לא משנה האם קורים לאוטיזם "לקות" או לא.
בשבילי אוטיזם זה קשיים בתקשורת מעל לנורמה. והרבה פעמים לא רק בתקשורת.
כלומר כן אוטיזם זה אוסף קשיים. כמובן שלאותו בן אדם יכולים להיות גם כשרונות ואפילו גאונות בתחומים אחרים. אחד לא סותר את השני.
ובחזרה לנושא על טיפולים שאתה כל כך לא אוהב, בשבילי טיפולים זה עוד לימודים שמטרתם לקדם ילד בתחום שהוא מתקשה בו.
לא מובנת לי סיבה לשנוא אותם...
 

גורג42

New member
מי דיבר על לשקר? אני אוטיסט ואני שלם עם עצמי בתור אוטיסט

אני מודע גם למגרעות וגם ליתרונות שיש לייחוד שלי, ומקבל בכיף את החבילה כולה - כי ברור לי שהחצי הטוב לא היה יכול להתקיים בלי החצי הרע.

וזה מה שצריך להחדיר לילדים אוטיסטים מגיל צעיר: שזה בסדר להיות מי שאתה. זה בסדר להיות "שונה" ו"מוזר" ומה-שלא-יהיה. זה בסדר אם לא מתאים לך לשמור על קשר עין (גם לי זה לא מתאים, ומעולם זה לא הפריע לי בחיים), או אם יש לך נושא עניין "כפייתי" שממלא את העולם הפנימי שלך.

וכל זה לא סותר לימוד מיומנויות או התקדמות או הבשלה. אבל איך הילד יתקדם ויבשיל כאשר נקודת המוצא היא "אתה לקוי"?

מניסיון אני אומר לך: צבא של מומחים ניסו "לטפל" בי לאורך כל הילדות, והם מעולם לא הצליחו ללמד אותי שום דבר. את ההתקדמות הגדולה שלי עשיתי רק אחרי שהצלחתי להשתחרר מכל החבר'ה האלה, והיתה לי ההזדמנות ללמוד את הדברים בזמן שלי ובדרך המיוחדת שמתאימה לי.

אגב, בכל בן-אדם אפשר למצוא מגרעות רציניות שמזיקות לתפקוד בחיי היום יום. פלוני לא טוב עם כסף, ואלמוני נוח להשפעה ו"לא יודע להגיד לא". אחד חלש בחשבון, והשני ביישן במידה קיצונית.

כמובן שעל כל הדברים האלה אפשר "לעבוד". אבל זה לא סותר את החשיבות של לאהוב את עצמך כמו שאת ולקבל את עצמך כמו שאת, כולל הצדדים השליליים.
 
אז שוב פעם לאותו הנושא

למה קיום הטיפולים מתפרש אצלך כמסר "אתה לקוי"?
לי הוא מתפרש כ"אתה צריך להתחזק בתחום X" ולכן עובדים על זה.
דרך אגף הרבה ילדים נ"טים מקבלים טיפולים בתחומים שהם מתקשים בהם.
מה הקשר להכללה "אתא לקוי"?
 
זה הבעיה שלך

הוא לא חלש הוא חזק פי אלף מכל נט לשרוד בתור חריג בעולם הזו זו משימה שאף איש הכי נורמטיבי לא היה מסוגל לשרוד , לו היית חיה בראש שלי יום אחד היית מתה מזמן יש לנו כוח סבל מטורף ולב טוב וחבל שאת רואה בזה חולשה אבל אין מה לדבר איתך את נט וכל הנט פסכופטים
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הצבת הנורמה כיעד
היא בעיניי טעות.
&nbsp
אם ילד מתקשה להביע את רצונותיו, צרכיו,
מסכימה שחשוב לעזור לו בכך, השאלה היא כיצד ומה הוא צריך לשם כך.
אין תשובה גורפת, אצל כל ילד עשויה להיות תשובה אחרת או שילוב של כמה.
יתכן ששינוי כלשהו בסביבה, יאפשר לו לבטא לתוכה את עצמו.
אם הסביבה תלמד להקשיב הוא ימצא את קולו.
יתכן שערוץ תקשורת אלטרנטיבי, למשל תת"ח, יעשה את העבודה.
יתכן שמשהו אחר.
לכן השלב הראשון בעיניי הוא הקשבה לילד- לא למילותיו שאולי אינן קיימות
אלא לו עצמו- מי הוא? מה הוא צריך?
הוא ולא ילד אוטיסט כלשהו, לא לפי הספרים אלא מה הוא מלמד אותי עליו.
&nbsp
אם לילד יש קשיים במוטוריקה שמונעים ממנו לעשות דברים שהוא רוצה/צריך לעשות
אז חשוב מאד לעזור לו בכך.
סיפרתי כבר שגם אנחנו היינו אצל מרב"ע.
היותו מתחת לנורמה אינה סיבה ראויה בעיניי.
בלי קשר לאבחנה, מתמקדת תמיד בילד, לא בהשוואתו לסרגלי טיפת חלב.
לא באיזה תו-תקן דמיוני לבני-אדם.
&nbsp
אם הילד נדרש לעשות שעה שיעורים בחשבון, הבעיה היא בדרישות של המורה.
הוראה מותאמת ונכונה לילד, תאפשר לו לא רק להבין חשבון
לפחות ברמה הנדרשת לחיי היומיום,
אלא אף להנות מזה.
שינון מתיש רק משניא ומרחיק מהיופי שבמתמטיקה.
&nbsp
לא מצפה מפעוט להחליט עבור עצמו.
דוקא בגלל שההחלטה והאחריות מוטלת על ההורה
נראה לי חשוב שנתרגל את עצמנו בשאלות קשות ומודעות עצמית

האם הבחירות שאני עושה עבורו אכן מעצימות אותו, מחזקות אותו
את חוסנו הפנימי, את הכוחות הטמונים בו, כוחותיו שלו, היחודיים לו, למי שהוא
או שמא הן נועדו להרגיע אותי- לקרב אותו לתפקוד נורמטיבי?
תפקוד הוא קליפה.
מעטה חיצוני.
ללא חוסן פנימי, הוא יקרוס ברגע.
 
עדיין לא הבנתי למה את קוראת "לנרמל"?

אם לילד יש קושי מוטורי והוא לא רוצה לעשות כלום שיכול לשפר לו את המוטוריקה.
אז את מציעה להניח לו ולתת לו לגדול מבוגר שלא יודע לכתוב?
 
למעלה