גלגל רגשות

[אנה חדשה]

גלגל רגשות

סיפרתי בקבוצת התמיכה שהבעיה הכי גדולה של הילד שהוא לא מצליח לבטא את מה שהוא מרגיש.
ואחת האמהות סיפרה שהבן שלה נמצא בבית ספר לאוטיסטים, והם משתמשים בגלגל רגשות. וזה ממש לימד את הילד, תוך חודש, לבטא את עצמו. שהוא אומר "אני כועס" וכד'. מן הסתם זה מונע התפרצויות וגם סתם עוזר להורה להתנהל נכון מול הילד.
מה דעתכם? האם הפסיכולית של הילד לא הייתה אמורה לעבוד איתו על זה?
היא עובדת על גמישות מחשבתית בעיקר, ורואים שיפור. אבל בעיני הנושא של ביטוי רגשות הרבה יותר חשוב. האם לדעתכם גלגל הרגשות אכן עוזר? האם אני יכולה לעבוד איתו על זה בעצמי?

 

[schlomitsmile]

רגשות זה אחד הנושאים החשובים בשיח בין הורה לילד
לא הייתי קוראת לזה "לעבוד איתו" אלא פשוט לעסוק איתו בנושא.
זה חלק טבעי וחשוב מהיחסים בין בני-אדם, כולל בין הורה לילד.
כשאני מדברת עם ילדי על רגשות שלו/שלי/של מישהו אחר
(אגב, זה לא חייב להיות אך ורק דיבור מילולי, אפשר לקיים שיח בתמונות, צלילים ועוד)
אני לא עובדת איתו, אין כאן מורה ותלמיד, מטפלת ומטופל או מאמנת ומתאמן.
גם אני לומדת.
זה שיח משתף.
אפשר כמובן להעזר באמצעים טכניים שנראים מתאימים לילד ולהורה
כמו למשל גלגל רגשות או סולם רגשות (כמה מפחד/ נרגש/ כועס וכו' אני, מ 1 עד 10)
בהתחלה ממש גלגל/סולם שמשורטט על הדף.
או סרט- למה בעצם דמות X הגיבה כפי שהגיבה? מה הרגישה?
או שיר או תמונה או משהו אחר שמבטא מה אני מרגישה
או אולי מבטא מה שהוא מרגיש.
יש גם אתר שאפשר לבחור ממנו מה שנראה מתאים
http://friends.cet.ac.il/index.aspx

או פשוט, כמו שכתבתי קודם, לשתף ברגשות שלי -
"הכרתי מישהי אז, שלימדה אותי אוצר מילים. היא לא ידעה שזה מה שהיא עשתה.
היא לא עשתה זאת מפני שרצתה לעזור לאוטיסט ללמוד "להתמודד עם" רגשות.
היא פשוט הייתה מישהי שדיברה המון על רגשותיה.
היא זיהתה כיצד נקרא כל רגש, והיכן חשה אותו, וכיצד חשה אותו,
ומה עשו גופה ופניה בקשר אליו.
כאשר שאלתי שאלות על משמעות המילים, היא הסבירה.
כאשר שאלה שאלות על רגשותיי, ואני ביקשתי הגדרות ברורות יותר לגבי מה ששאלה,
היא הבהירה את השאלות, עד שיכולתי לענות עליהן.
זה כל מה שהיה נחוץ כדי להתחיל; ברגע שהבנתי שאפשר להשתמש במילים
לתיאור חוויות סובייקטיביות, המשכתי משם כמו שעשיתי עם מילות-מושגים
כאשר הייתי בין שתים עשרה. "

מתוך- גישור על הפערים: מבט מבפנים על אוטיזם
(או: האם אתם יודעים מה איני יודע?)
http://www.solashelly.org/gaps.html

 

[אנה חדשה]

אבל איך הוא יודע לתת שם לרגש?

זאת אומרת, אם הוא יודע שהוא כועס, הוא יידע להגיד מהי עוצמת הרגש.
אבל אם הוא לא יודע שמה שהוא מרגיש זה כעס?

 

[arana1]

זה לא רלוונטי לאוטיסטים

מורכבות הזהות האוטיסטית מתבטאת גם דרך הנטיה לחוש בו זמנית רגשות רבים שחלקם גם סותרים,
לתת לרגש שם, הגדרה, זה למוטט את המורכבות הזאת לפשטנות שאולי עוזרת לסביבה לעכל את האוטיסט אבל מרחיקה אותו מההתמודדות הנכונה והאפשרית לו.

 

[schlomitsmile]

כל בני האדם מרגישים הרבה פעמים בו-זמנית רגשות שונים/סותרים
לבן שלי עזר מאד לשיים רגשות.
הם מציפים פחות ככה.
זה לא סותר את המורכבות, זה מאפשר להגיד, קודם כל לעצמו,
שהדבר הזה שזורם לי בגוף קוראים לו X ויש גם קילוחי Y
והבלחות Z .
וזה גם מאפשר לו להסביר לסובבים אותו מה הוא מרגיש
ומה הוא צריך מהם.
הוא רוצה להיות מובן לפחות במידת מה.

 

[arana1]

לדעתי זה חלק מהבעייה האופיינית לאוטיזם

ולתחושתי יש דבר כזה, אתגרים ובעיות האופייניות לאוטיסטים, שאחד מהם מתבטא כתחושות בו זמניות של הרבה דברים שונים, ומכאן גם ההצפה והשיתוק.

וזה לא סותר את הצורך בהבנה, להפך, רק שמצריך סוג אחר של הבנה מזו הנורמטיבית,
כזאת שמאפשרת קיום ללא שורה תחתונה נורמטיבית, שממוטטת את המורכבות לפשטנות מועכת נורא

 

[schlomitsmile]

לא חולקת שיש דבר כזה

פשוט לא נראה לי שרגשות מעורבים ואפילו סותרים הם הדבר הזה.
זו תופעה כלל אנושית.
ההצפה והשיתוק עשויים לתחושתי להגרם פשוט מזה שלבנאדם
אין שפה, אין מילים, להסביר לעצמו מה הוא מרגיש, לעשות לעצמו "סדר בראש".
המורכבות, הרגשות הסותרים לכאורה או לא לכאורה, מגבירים את זה עוד יותר.
ולפעמים מהעוצמות החזקות של הרגש.
אולי זה אופייני- כמו שהגדרת פעם: א"ס הוא בנאדם ב HD .

לא צריך שורה תחתונה, נורמטיבית או לא.
רגשות זה משהו זורם, פועם
ולכן השיח עליו נטול שורה תחתונה.
אבל מילים יכולות מאד לעזור לקיום השיח הזה.
שוב- אין סיבה להגביל אותו למילים בלבד,
אפשר לקיים אותו גם בצלילים, תמונות, תנועות ועוד.
גם מילים.

 

[arana1]

לדעתי הבעייה השפתית אינה סיבה אלא תוצאה

כי השפה עדיין אינה בנויה להכיל מורכבות רגשית שמתארת כמו למשל מה שהבן שלך תיאר מציאות שבה סיפורים רבים רצים במקביל,
מציאות שלה אנשים הרגישים יותר להדדיות, כמו אוטיסטים למשל, ערים במיוחד,
בעוד שאנשים נורמטיבים יותר חווים דברים בתורות, אחד אחרי השני, אוטיסטים חווים, גם רגשית, את הדברים במקביל, ולזה עדיין אין שפה.

מלבד אולי שפות מחשב שאולי בגלל זה הרבה אוטיסטים באמת נוטים לדבר בהן טבעי יותר

 

[schlomitsmile]

כמו שסינקלייר סיפר
שהוא למד מידידתו, שלא היו לה שום יומרות ללמד אותו,
היא פשוט שיתפה ברגשותיה, פרטה אותם למרכיביהם,
תיארה את התחושות הגופניות שעוררו וכו'.
היא גם שאלה אותו על רגשותיו- פשוט כדי להבינו,
כחלק מהשיח האנושי ביניהם.
וכששאלותיה לא היו ברורות לו, הוא שאל והיא הסבירה.
&nbsp
יש גם ציורים, מוזיקה ועוד
(וגם סרטונים כגון באתר שהעברתי קישור אליו בהודעה הקודמת)
שאפשר יחד להסתכל בהם / להאזין
ולנסות לתאר מה ואיך זה מרגיש- שוב החל מהרמה הבסיסית, הגופנית.
ה

שלי למשל אמר שיש כעס לבן ויש כעס אדום.
האדום בוער, הלבן קפוא.
&nbsp
הנה כמה תמונות לדוגמא (ואפשר למצוא עוד המון,
ואף לחפש כאלה שרלוונטיות במיוחד לתחום עניין שלו למשל) -
אם זה יעניין אותו, אפשר להסתכל יחד,
וכל אחד אומר איזו הרגשה הוא מקבל מהתמונה

 

[פרח לי יפה ורוד]

תבקשי מהפסיכולוגית לעבוד על זה

וגם יש משחקים שאפשר לעבוד איתם בבית.
יש משחק לציבור החרדי שנקרא בתוך הלב של אורי עם רגשות והבעות פנים והכל.
אחר כך עשו גם חיקוי למגזר החילוני אבל אני לא מכירה את השם.

 

[schlomitsmile]

אפשר גם להכין משחקים בעצמנו, גם בלי כשרון מיוחד

לפני שנים הכנתי (ע"ע בלי כשרון מיוחד

) משחק פשוט:
לוח קרטון, ציירתי שני מסלולי משבצות שמובילים ל"ארמון הלב"
(מי שמגיע ראשון מנצח) מסביב כלמיני מדבקות וציורים קטנים.
בחלק מהמשבצות מדבקה. הולכים לפי מה שיוצא בקוביה,
אם נוחתים על מדבקה, צריך לפתוח קלף.
קלף=כרטיסי בריסטול פשוטים, שעליהם כתובות שאלות כגון:
מה שימח אותך בזמן האחרון? מה היית רוצה שיקרה לך?
מה גורם לך לבכות? לאן היית רוצה לנסוע ולמה?
מה את/ה מרגיש/ה בגוף כשאת/ה כועס/ת?
מה החלום האחרון שאת/ה זוכר/ת? אילו היית חיה, איזו חיה היית?
ועוד

הילדים עד היום מבקשים לשחק במשחק הזה.