שאלה על בית מילמן

שאלה על בית מילמן

1. עשינו שם אבחון לקטן ושללו אוטיזם. כן אמרו שיש כל מיני בעיות. הוא בן שנתיים. מה הסיכוי שטעו בכל זאת?
2. אנחנו רוצים לאבחן את אחיו בן 4, לא נראה לי סביר שיש לו אוטיזם. האם עדיין כדאי לפנות למילמן או לחפש מקום אחר? נראה שיש לו בעיות של ויסות רגשי וכד'
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כשהפיצקי שלי היה בן 4, פנינו למכון באסף הרופא
מסקנת האבחון אז היתה שהוא אינו א"ס.
עברו 6 שנים, חזרנו לשם- יש אבחון על הספקטרום.
&nbsp
בהחלט אפשרי שגם מאבחנים מיומנים יפספסו,
וככל שהילד קטן יותר, זה יותר אפשרי.
פעוט הוא כמו ניצן סגור, לפעמים צבעיו עדיין לא ברורים.
עם הזמן הפרח נפתח, וצבעיו נראים לעין.
 
אבל היה ספק?

או שאמרו שאין מצב?
כי אצלינו אמרו שאין שום סיכוי. וגם קלינאית תקשורת כל הזמן מראה דוגמאות: את רואה, ילד אוטיסט לא היה עושה את זה (היא יודעת שאני עדיין בספק).
מצד שני, המאובחן לא הראה סימנים עד גיל 7 (לדעתי, כמובן).
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לי היה ספק
צחור וצוותה אמרו אז שהם מבינים מה הביא אותי לפנות אליהם,
אבל מסקנתם היתה אילמות סלקטיבית ולא ספקטרום אוטיסטי.
 
לנו אמרו שיש לו זמן עיבוד ארוך

וחוץ מזה דברים קטנים.
ולגבי בן 4, אני תוהה האם יכול להיות שהוא דווקא ילד רגיל, לשם שינוי. ואנחנו פשוט לא יודעים איך זה נראה.
הרי גם הגדול עם כל מיני עניינים, לכן כשהסתכלנו על השני, זה שאובחן, ראינו שהוא דומה לאחיו.
והוא פשוט עקשן מאד, לפעמים "משתגע": לא מקשיב, עושה שטויות, מציק בכוונה. בגן הוא מאד ביישן, נפרד קשה. אבל נראה שכן מתחיל לשחק קצת. כשהיה קטן, היה נופל המון על הראש. נניח, למד לעמוד. ואז כשלא יכל לעמוד יותר, היה מתרסק. בזמן שהאחרים במצב הזה היו יורדים על הברכיים, מתיישבים, נופלים אבל בצורה מתונה יותר.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אין לי כמובן מושג לגבי בנך, יודעת רק שהרבה פעמים אנשי מקצוע
מתחילים מרשימת כלמיני עניינים, ורק אחרי שנים, לעתים כשהרשימה הזאת מתארכת,
מודים שמשמעות הרשימה היא בעצם שהילד א"ס.
חוויתי וגם שמעתי לא מעט סיפורים כאלה.
שוב, אין לי שום מושג אם זה גם הסיפור שלכם.
 

arana1

New member
ארוך יחסית למה

אנשים שונים נדרשים לרמת עיבוד שונה,
כמו שכתבתי קודם,
אוטיסטים ואנשים רגישים וביישנים ומופנמים,
כאלה עם עולם פנימי גדול ועשיר,
יכולים וצריכים לרפלקסיה, להתבוננות, לשהות ומחשבה, במקום שבו שחצנים אינטרוורטים רצים קדימה ללא שום מחשבה.

גם עלי תמיד אמרו שאני הכי מהיר והכי איטי,
אלא שאני לא זה ולא זה אלא פשוט אני,
שזה אומר שיחסית לאדם הנורמטיבי אני מעבד לאט מאוד את מה שהוא לא מעבד בכלל ובמקומות שהאדם הנורמטיבי צריך עיבוד ארוך אני יודע את התשובה מייד,
זה גם מה שיוצר את התמונה המטעה של האוטיסט כגאון מפגר,
כאדם שיש לו בו זמנית גם יכולות הכי גבוהות ומצד שני הוא הכי מתקשה במה שנחשב כהכי פשוט ומובן מאליו.

אין דבר כזה רגיל, זה גם לא משנה, יש אנשים מופנמים וביישנים יותר, יחסית כמובן, כאלה שבשבילם קשר אנושי ובין אישי זה הדבר הכי חשוב בעולם, אז פרידה קשה להם מן הסתם,
וזה אופי שקרוב למה שמאובחן כאוטיזם אז מן הסתם יופיע יותר במשפחות עם אוטיזם.

קשיי התנועה, הקושי להחליף מצבים, הנטיה לשיתוק וקטטוניה במעברים, לדעתי זה חלק מזה, וניתן לשיפור בעזרת שיקוף ותיקוף עמוק ורלוונטי יותר של חיי הרגש של הילד
 
להרבה ילדים על הספקטרום יש בעיות של ויסות רגשי

עדיף לתת לאנשי מקצוע לאבחן. ממליצה על אסף הרופא, הדסה, תל השומר, איכילוב.
 
מילמן נחשבים למומחים כאן בצפון

פשוט קלינאית תקשורת של הקטן אמרה שאין טעם לפנות למילמן כי הם יותר מאשרים או פוסלים אוטיזם ורק מזכירים בעיות בנושאים אחרים, ללא אבחון מלא בנושאים של קלינאות תקשורת או ריפוי בעיסוק.
 

arana1

New member
אין דבר כזה בעייה של וויסות רגשי

וממש קריטי לדעת את זה, מהותי נורא
 

גורג42

New member
הדבר עצמו קיים. הבעיה היא שמשתמשים במונח כתירוץ לבטל אנשים

אם אוטיסט נסער ממשהו וה"מומחים" לא מבינים למה, אז הם יגידו שזה בגלל "בעיית וויסות רגשי". הם לא יעצרו אפילו לרגע כדי לנסות ולברר מה המקור לרגשות האלה. ברגע שהתגובה היא טיפ טיפה לא מקובלת, ישר הם ייחסו את זה לחוסר בשלות רגשי.

לעומת זאת אם נ"ט מגיב באלימות, אז אותם ה"מומחים" לא יראו שום בעיה... כל עוד התגובה האלימה היא מהסוג המקובל. כל הנורמות הדורסניות שאנשים הולכים לפיהם מהבוקר עד הערב, זה סבבה מבחינתם. כי זה "נורמלי"


(ואותו הדבר, אגב, קורה אם הרבה דברים אחרים שנחשבים "מאפיינים אוטיסטים". סך הכל מדובר בטרמינולוגיה שנועדה לחזק את האמונה שמי שמתנהג כמו כולם הוא בסדר, וכל מי שרואה את העולם קצת אחרת הוא בעייתי)
 

arana1

New member
למשל אי הצתה או הצתת יתר

כמו שגור כתב,
ואם לא הייתי מכיר את המידה שבה הנ"ט עפים על עצמם הייתי ממש מתפלא למה זה לא מובן מאליו,
זה רק העדר מוחלט של TOM אצל האדם הנורמטיבי שלא מאפשר לו לראות או אפילו לשער שלא כולם בהכרח חולקים את המערך הרגשי נפשי הזהה לחלוטין לזה שלו,
שמה שנחשב לאדם אחד כמהותי וחשוב ומרגש נורא עשוי או עלול להיתפש לאדם אחר כזניח ושולי,
ולהפך,
ומה שמעורר אדם אחד מכבה אדם אחר,
אנשים נוטים להיות גם יחודיים, בעלי תפישת מציאות מקורית וחד פעמית התואמת לזהותם,
לא כולם בדיוק אותו דבר (אגב, כאן אני חולק על גור מהותית, כי לדעתי אין שום סיכוי שאדם הנחשב כיום לנורמטיבי מסוגל לתפוש ולקבל ולהכיל את העובדה הזאת).

למשל, אוטיסטים נוטים להכליל במהירות, אפילו מיידית, מפרטים והתרחשויות שאצל האדם הנורמטיבי לא מעוררים שום תחושה של קשר והקשר,
אז הם מגיבים להכללה הזאת וברגש וברגישות,
כי מבחינתם קרה וקורה כאן משהו,
מבחינת הנ"ט לא קרה שום דבר.

הנ"ט הוא דיקטטור, הוא קובע כמובן מאליו שכל מי שלא חושב כמוהו לא חושב,
שכל מי שלא מרגיש כמוהו לא מרגיש,
שכל מי שלא רואה כמוהו לא רואה.
שכל מי שלא שומע כמוהו לא שומע.

שמי שמחבר בין הפרטים בצורה שונה ממנו הוא אסוציאטיבי מדי,
למה ?
כי רק עוד מעלתו ראוי לשמש כאמת המידה היחידה שלפיה נמדד העולם והתפישה הנכונה,
הנ"ט הוא המרכז,
אנחנו השוליים,
כמובן,
כל נסיון לטעון אחרת זה תוקפנות.

העניין מסתבך כי כמו נבואה שמגשימה את עצמה אז כשהאדם, הילד, חוזר ונתקל כל הזמן, בבית, בבית הספר, בכל מקום שבו הוא נמצא, בתגובות שממחישות לו שתפישת המציאות שלו אינה נכונה, ואפילו אסורה, ורעה, אז הוא באמת מאבד את היכולת לווסת את רגשותיו.

מה זה בעצם אומר לחיות בעולם שבו כל הסביבה כל הזמן, הקרובה והרחוקה, בבית וברחוב, אומרת לך ובתוקף וללא שום ספק שאתה לא מרגיש נכון ולא חושב נכון ולא מגיב נכון ולא עושה נכון ?
זה טוב להתפתחות ? זה אנושי ? זה מוסרי ? זו אהבה ?

החדשות הנורא רעות הן שהעולם לא בשל לקבל שונות, וזהו, אין לי חדשות טובות. הסיוט שאליו נולדו האוטיסטים הוא כזה שאיתו הם ימותו,
תודה
 
למעלה