אני יודעת שאני שואלת פה הרבה. זו תהיה האחרונה.

[ליה1233]

אני יודעת שאני שואלת פה הרבה. זו תהיה האחרונה.

אוקיי אני יודעת שיש פה כבר איזה 4 שאלות שלי, וכן זה מוגזם אבל פשוט מה שעובר עלי אין לי איפה לפרוק ואין לי את מי לשאול אז הגעתי לכאן, אני ינסה לרכז את כל השאלות שלי ואם בא לכם תענו.. אבל לא אחפור יותר מבטיחה.

רציתי לשאול אם מלבד למה שאתם מרגישים שאתם מבודדים חברתית שקשה לכם בתקשורת איך אתם מרגישים בכללי?
מה זה אומר בכלל לא להבין סיטואציה חברתית? זה משהו כמו לפרש שמישהו אמר לך משהו טוב כמשהו רע? או שזה פשוט לא להבין שעכשיו אנשים מדברים וצוחקים?
ומה זה לא להבין הבעות פנים? לא להבין עם מישהו בוכה/צוחק?
עכשיו תיהיו בחברה גדולה איך תרגישו?
וביום יום אתם מרגישים רגיל שאתם לבד? או שזה משהו תמידי?
אתם יכולים להיות ביום 'טוב' שתרגישו יותר בטחון וחברותיים ו'יום' שפחות? או שזה לא משתנה?

אשמח לפירוט בנושא אני ממש בוחנת כל צעד שלי ביום יום כדי לשולל אצלי את זה או כדי לחשוב שכן יש לי את זה.. אני ממש מבולבלת אשמח שמישהו יספר מהנוקדת מבט שלו מה הוא עובר ואיך זה מתאפיין?
כי חצי מהאוכלסיה היא לא חברותית וקשה לה.. אז לא הבנתי מה ההבדל בעצם בין אוטיזם לסתם מישהו לא חברותי?

כי אם אני לא חברותית וקשה לי ואני מםחדת ממםגשים חברתיים ואין לי כל כך מה להגיב לדברים שאומרין לי וקשה לי לםעמים להסתכל בעניים ואני מקובעת כזאת ולפעמים ממש מכונסת בעצמי אז אני אוטיסטית? אני לא מבינה כל כך מה זה אומר..
סליחה על החפירה אם סה מוגזם אז שימחקו.. אבל בכל מקרה אשמח לתשובות אני ממש מבולבלת.

 

[grayart]

תמשיכי לכתוב ולשאול כמה שאת רוצה.

אני בטוח שכולם כאן יגידו לך את זה.
תוציאי, תשאלי, תחקרי.
הכול בסדר!

לגבי השאלות שלך, תביני שאין תשובה אחידה לכולם.
את שואלת שאלות חכמות, אף אחד לא יודע איפה נכון להעביר את הגבול.
מתי זה נחשב לאוטיסטי ומתי זה לא.
גם אצל "אנשי מקצוע" הרבה פעמים אין הסכמה, אחד יגיד לך שאת כן, ואחר יגיד לך שאת לא.

כשזה שאלות יותר בכיוון פילוסופי אז הכול נחמד.
אבל כשהשאלות האלה , התשובות שאת מחפשת, הן כל כך משמעותיות לגיבוש הזהות האישית שלך, אז חוסר הוודאות (הבילתי נמנעת הזו) יכולה להוציא אותך מדעתך.

את שואלת שאלות, ורוצה להשוות את התשובות של החברים כאן עם איך שאת מרגישה. מנסה להבין אם את יכולה להזדהות איתם ואז את כן, או שאת אחרת ואז את לא.
זה לא עובד ככה, כל אחד הוא שונה.

זה טוב ללמוד להכיר את עצמך.
זה טוב ללכת בדרכך.
וזה טוב למצוא את השבט שלך ולהיות חלק ממנו.
אני יכול להגיד לך שעם האנשים הנכונים לי , אני לא מרגיש מבודד או כל קושי תקשורתי או קושי בלהבין אותם או את הסיטואציה החברתית.
מצד שני עם רוב האנשים אני לא ארגיש כך.
זה לא אומר בהכרח שאני בספקטרום, ולא אומר שאני לא. (מאובחן אני לא)
זה כן אומר שלמצוא את האנשים האלה שטוב לי איתם, ללמוד לזהות אותם זה דבר שנכון לי.
אבל כן או לא אוטיסטי, זה באמת לא חשוב.

יכול להיות שאת אוטיסטית במידה כזו או אחרת.
מי שלא מבין, לא יבין, גם אם תבואי אליו כשאת מוגדרת בספקטרום.
מצד שני, מי שמבין, לא מעניין אותו איך הגדירו אותך, הוא פשוט יאהב אותך ויקבל אותך כמו שאת.
להיות חריגה זה אומר שאין הרבה כמוך.
גם אלה שכמוך לא תמיד בשלב של פתרון הפלונטר האישי שלהם, ואז גם אין באמת עם מי לדבר הרבה פעמים.
לא קל.
וזו הסיבה שכולם כאן ישמחו לדעתי לתת לך אוזן קשבת וכתף, ואף אחד כאן לא יחשוב שאת חופרת.

 

[ליה1233]

תודה

תודה אתה צודק והאמת שידעתי את זה אין תשובה אחת ואלה שאלות מסובכות וגם כל אחש הוא שונה אז אי אםשר לדעת בדיוק.. פשוט חשבתי שאם בכלליות אני אדע אז אדע לשייך את זה למצב שלי ולהשוות, בדיוק כמו שאמרת.
פשוט אני מרגישה שאני חייבת לדעת אם יש לי את זה או אין, איך אתה חי בחוסר וודאות הזאת? למה אתה פה אם אתה לא מאובחן יכול להיות שאתה לא אוטיסט?
כאילו זה שאלה קצת מצחיקה כי גם אני לא ואני פה אבל זה בגלל הפחדים שלי.. זה לא באמת חשוב פשוט אני נגיד לא יכולה לחיות עם חוסר וודאות שכזה חייבת לקבל כן או לא, אני לא יודע פשוט אם כל ההרגשות שלי נובעות מחוסר בטחון או מקרה שקרה וגרם לי להרתע מאנשים או שזה פשוט מולד.. חייבת לקבל תשובה ואיבחון לא בא בחשבון אז חשבתי אולי כאן אמצא את התשובות כנראה שלא.. חח כן יש םה אנשים מדהימים שעזרו לי אבל לא באמת בצלחתי להבין מה אני, ני אניח שלא כי בכללי אני נורא רגילה חוץ מהקטע החברתי.. וגם התפתחתי רגיל. לא חשוב אני סתם מעודדת את עצמי חח

וכן קצת חששתי לשאול םה עוד שאלה כדי שזה לא יראה חופר חח, הרגשתי שאני יותר מידי חוזרת על הנושא הזה בגלל הפחדים שלי.. תודה רבה לך על התשובות והעצות עזרת לי

 

[noamlah]

נסי לעבוד עם אנשים מיוחדים

או להתנדב בכל מיניי מקומות טובים ומכבדים (קשה למצוא כאלה בארץ אבל אפשרי)
יכול להיות שזה קצת ייתן לך סוג של פרספקטיבה
אולי קצת יפחית את הפחד שלך מסטיגמות, אולי ישנה לך כמה סטיגמות שהיו לך על האוכלוסיות איתם תעבדי
נסי, אם יש לך זמן ואם את יכולה

 

[grayart]

יותר מלקבל תשובות

כאן אני חושב שיעזרו לך לשאול את השאלות הנכונות.

חוסר ודאות זה לא דבר רע, זה שומר אותך עם פתיחות.
את צריכה להבין שלגבי רוב השאלות שלך את תמיד תהיי בחוסר וודאות גם אם תעברי אבחון.
גם לגבי אבחנות שניתנו תמיד עולות ספיקות.
איך אני חי עם חוסר הוודאות?
את בעצמך בחוסר ודאות, איך את חיה עם זה?

הקושי הוא לא בחוסר הודאות אלה בשאיפה לודאות.
אני לא שואף למה שאני מבין שלא קיים.
אני יודע שדברים מסויימים , אין בהם מוחלטויות, ואני משלים עם המציאות הזו.

אני אבא לילד שמאובחן אוטיסט בתפקוד נמוך, לכאורה בתפקוד נמוך זה אמור להיות ברור שזה זה, ועדיין לי ולאישתי יש ספק בנוגע לאבחנה.
אבחנה זה לא מאלוהים, פסיכיאטרים הגדירו משהו שהיה נראה להם מתאים לשים אותו תחת כותרת מסויימת וזהו, מחר האבחנה יכולה להשתנות.
לדוגמא, את מדברת שוב ושוב על אספרגר.
היום כבר לא קיימת (בספר האבחנות החדש) האבחנה אספרגר.

גם אם את אוטיסטית, כבנאדם זה לא מסכם את כל מי שאת.
יש לך עוד הרבה להכיר בעצמך.
חלק מחוסר הוודאות היא שגם אנחנו משתנים כל הזמן.
למה להגביל?

 

[arana1]

במיוחד באוטיזם

ובסוג הזהות הנחשף משאלותיה הכל כל כך תלוי בתגובות הסביבה, ביחס, במבט, בהמון דברים שלא כל כך נספרים נורמטיבית, אז המון דברים שנתפשים כקבועים הם הכי חלקיים וזמנים ופתוחים לשינוי,
ולהפך,
בגלל זה כל כך חשוב להמשיך לברר,
כמו גם להבין למה זהות מסויימת הרבה יותר פתוחה ותלוייה בהקשר מאחרת.

אוטיסט בוודאי יכול להיחשף באופן לא צפוי כאחר לגמרי ממה שנקבע

 

[ליה1233]

לא הבנתי מה תלוי בסבעבה במבט וביחס תסביר..

 

[noamlah]

כל סיטואציה שכוללת שני אנשים או יותר

היא סיטואציה חברתית, לא רואה זאת אחרת
לכן הטיעון המגוחך שאוטיסטים לא מבינים סיטואציות חברתיות הוא דיי מופרח ודיי נשען על ההנחה המגוכחת שסיטואציה חברתית מתקיימת רק באופן אחד
כל עוד יש לך חבר אחד לפחות שיש ביניכם מערכת יחסים הדדית ובונה יש הבנה של סיטואציות חברתיות
ולרוב האוטיסטים יש את זה, חלקם הגדול אף חיים בזוגיות, חלקם הורים לילדים
אז או שפתאום באורך פלא כולם פיענחו סיטואציות חברתיות או שהטענה הזאת מגוכחת

אם כבר הייתי מדבר במונחים של קושי הייתי אומר יותר "קושי להתמודד במערכות חברתיות", המקום הזה שבו אתה צריך לדעת למי לפנות? למי לא? מי בדיוק הסמכות ואיך בדיוק לפנות אליה כדי שתוכל לקבל מה שאתה רוצה?
ההתמודדות בהיררכיה הזאתי. הרבה ילדים קטנים סוג של מחכים את ההיררכיה הזאת ממה שהם תופסים מהעולם ואז מעבירים את זה למגרש המשחקים שלהם בגנים ובבית הספר ובמקום כמה ילדים שמשחקים ביחד ולכל אחד יש את המקום שלו נהיה לך סוג של חלוקת תפקידים שבה יש את הילד המקובל שקובע את המשחק, הסגנים שלו, זה שתמיד מנסה להשיג נקודות בהיותו ליצן הכיתה וכה'
לסיטואציה כזאת הרבה פעמים פסיכולוגים קוראים בבורות "סיטואציה חברתית" למרות שאין כמעט שום דבר חברי בה (גם אלו שהיו שותפים או עדיין משתתפים במשחק הזה באיזהשהוא מקום רובם נגעלים מעצמם ובעתיד ילכו לסדנאות במדבר על מנת לנקות את כל זה מהם)
יכול להיות שבסיטואציות כאלו, הנקראות בטעות "חברתיות" אוטיסטים פחות מסתדרים אבל גם זה לא בטוח, הנחה שלי