המשך
6 הפסקה כמשל
בעקרון הפסקה בין שיעורים היא לשם הפסקה מפעילות ומנוחה. זה מובן מאליו עבור מי שאינו בספקטרום האוטיסטי. וזה נדרש להיות מובן מאליו גם עבור ילד שבמקרה כן בספקטרום האוטיסטי. זה מאוד פשוט. וזה מחייב מוסרית ואתית. מה שקורה בפועל במסגרות משלבות הוא שילדים בספקטרום האוטיסטי לפעמים לא זוכים להפסקה. וזאת עקב תפיסה מקובלת לפיה בהפסקה נדרש "לאמן" אותם חברתית. לפעמים זה מגיע עד כדי כפיה ממש של פעילות חברתית.
וזו אנומליה. אם יש כוונה לקדם יחסים חבריים וכד` בהפסקה אז יש דרכים לעשות זאת באופן דיסקרטי ומכבד וללא פגיעה במה שהפסקה אמורה להיות - הפסקה.
ועניין ההפסקה יכול להיות מוכלל לגבי כל מה שקשור להכללה. כל פעולה שנשקלת בקשר להכללה ראוי שתיבחן אל מול השאלה: האם זהו אופן פעולה סביר גם עבור מי שאינו בעל תווית ? באם התשובה איננה חיובית באופן ברור... הרי שאופן הפעולה הנבחן הוא בעייתי.
7 הדדיות
פעולות של אנשי חינוך מיוחד וצוותים בית-ספריים פעמים רבות נכשלות כאן. הן חסרות הדדיות. וזה חוסר אופייני שאני מוצא באסכולה הקלינית של חינוך מיוחד (היכן שיש תרבות של "לקויות" וסגרגציה היא דבר שכיח). פרופ` גרנסבכר כותבת[5]: "לעיתים קרובות ניתן לשמוע את האמונה שאוטיזם מאופיין ע"י חוסר בהדדיות רגשית וחברתית. מאמר זה מטיל ספק בהנחה זו ומציג כיצד אנשי-מקצוע רבים, חוקרים ומטפלים- כמו גם הורים, זונחים את המשמעות האמיתית של הדדיות. הדדיות היא "קשר בעל תלות או השפעה הדדית " ... עפ"י הנחות של קלינאים וחוקרים זה נראה שהם שכחו שהדדיות נדרשת להיות משותפת וסימטרית. שהדדיות היא דו-כיוונית. במאמר זה מובאת סקירת ספרות מחקר בכדי לתאר שכאשר אנשי-מקצוע, חברים והורים לומדים כיצד לפעול תוך הדדיות, ילדים בספקטרום האוטיסטי נענים".
הדדיות היא עקרון מרכזי בשילוב. עקרון שלעיתים נשכח ע"י אנשי מקצוע רלונטיים.
8 הכללה מלאה
הכללה מלאה (full inclusion) הוא המושג הנכון (שוב יש כאן עניין שפתי) ולא "שילוב". הכללה מלאה נובעת מהדדיות. מהתייחסות למכלול. מקבלה של מי שהוא שונה (לא לקוי). ומנכונות לספק תמיכה, התאמות והכוונה. הכללה לא רואה את התלמיד המוכלל כ"בעיה". והיא גם לא רואה בקשיים משהו שנובע אך ורק מן הילד רלוונטי. היא מכירה גם באחריות של הסביבה להתמודדות עם קשיים. כי קשיים הם תמיד בעלי קונטקסט. דר` פאולה קלוט מצטטת את Lovett[6]: "גישה חיובית [לקשיים התנהגותיים] מזמינה תלמידים לקחת חלק באותם סוגים של קשרים שרבים מאיתנו מעריכים: קשרים מתמשכים של חיבה והתייחסות. במערכות יחסים כאלו, כולנו עושים טעויות, כולנו באיזשהו מקום לפעמים לא בסדר, ובכל זאת זו לא כמות ההצלחות שעושה את הקשר למספק עבור המעורבים אלא המחויבות הנמשכת. בקונטקסט של מערכת יחסים, הצלחות וכשלונות הופכים פחות רלונטיים למדידה מכיוון שהמפתח הוא עתה לא הכמות אלא האיכות. אנחנו אנשי-המקצוע הזנחנו באופן שגרתי את חשיבות מערכת היחסים".
אז הכללה (שילוב) מבוססת על התייחסות. על סימפטיה. פתיחות. על הדדיות. על טעויות. על הצלחות. וגם על כשלונות. הם (הכשלונות) מתקבלים בהבנה, כל עוד נמשכת המחויבות. כי הכללה היא בעיקרה מחויבות.
מקורות:
[1] “Two new theories of autism: hyper-systemising and assortative mating”, Arch.
Dis. Child. 2006;91;2-5
[2] “Is Asperger syndrome/high-functioning autism necessarily a disability?’,
Simon Baron–Cohen, Development and Psychopathology, (2000),
12 : 489-500.
[3] “A New Era: Revitalizing Special Education for Children and their
Families”, , President`s Commission on Excellence in Special Education
(PCESE), Education Publications Center, U.S. Department of
Education.
[4] "HELL-BENT ON HELPING:Benevolence, Friendship, and the Politics
of Help", by Emma Van der Klift & Norman Kunc Axis Consultation and
Training Ltd, Originally published in: Thousand, J., Villa, R., Nevin,
A. Creativity and Collaborative Learning: A Practical Guide to
Empowering Students and Teachers. Baltimore: Paul Brookes, 1994.
[5] GERNSBACHER, M. A. (2006). Toward a behavior of
reciprocity. Journal of Developmental Processes, 1, 139-152.
[6] Paula Kluth, “You’re Going to Love this kid, Teaching students with
autism in the inclusive classroom”, 2003.
