אירוע אחד שקובע הכל כסוף

אירוע אחד שקובע הכל כסוף

קבוע מראש זה מאפיין אספי ? בזמנו ארנה סיפר על הבן של זוי שכל פעם שצועקים עליו הוא נזכר בכל הפעמים שצעקו עליו ונכנס להלם וזה מאפיין גם אותי ,עכשיו לנושא ברגע שקורה לי דבר רע אני רואה אותו

עומד לקרות כל הזמן עוד פעם ונכנס לירדה קיומית וכמי שאמרה אלה נהיה פטאטילי ולא מנסה , למשל אם אני יאמר דבר לא בסדר ויחסמו אותי ואז יחזרו אני לעולם לא יאמר שוב אותו דבר באופן בטוח אפילו שהצד השני הבטיח שזה בסדר ואני יכול להיות כנה כמו פעם ,כי בראש שלי מערך הארועים יקרה שוב ושוב כי הוא כבר ארע חכן יארע שוב.

באופן זוותי במקום מסיום באותן הנסיבות או שונות אך יקרה ואז הפאטליות של אצ המעשה אי אפשר להשיב ,מה דעתכם ? אבא אונר שאני מקובע וכך אני לעולם לא אצליח לפתח קשר ולסמוך על אנשים.

ושאני לא צריך לקחת ללב , מה דעתכם ? אני מגזים ? פאטילי ?כי פשוט מפחד ליצור כל קשר בגלל זה ולבד כל הזמן מה דעתכם אני מקובע ? בעיני לא זה עניין של רגישות והבנה של תהלכים וקוים נמשכים מה דעתכם ? אשמח לתבונות .
 

arana1

New member
לא סגור על זה אבל לדעתי בלתי נמנע שנכליל ככה

אבל זה לא אומר שאין סיכוי שתמצא אדם או מערכת שלא יוציא או תוציא לך את החשק לחיות.

אני גם מגיב ככה, מהרגע שזיהיתי תבנית שחוזרת על עצמה ברור לי שחבל על הזמן, שום דבר טוב לא יצא מזה,
זה לא אומר שאגיב תמיד אותו הדבר,
למשל זיהית מזמן שאין מצב שאוכל להתבטא כפי שאני בפייסבוק או בכל פורום ציבורי אחר,
זה לא גרם לי לצנזר את עצמי,
פשוט חוסמים אותי כל הזמן,
בפייסבוק אני חסום תשעים ותשע אחוז מהזמן,
כי ככה זה פשיסטים,
אין להם בעייה עם התכנים הכי מזעזעים כל עוד אתה מקפיד להעביר אותם בשפה יפה,
תכנים מהותיים שלא מגבילים את עצמם רק למילים הכי יפות נחסמות מייד,
העולם הוא שטחי עד מאוד,
לא נראה לי שאני הולך למעוך את עצמי בגלל זה
 
כן ברור גם אני ככה

נחסמתי מאין סוף מקומות אני דווקא מדבר על מפגש אישי אם אדם שחשוב לך אתה לא שונה בפרטי מאשר בכללי ? כי אני מאוד וגם אתה אמרת שאתה נוטה מאוד להתחשב בקשר אישי לכן נראה לי גם אנחנו גומים בקטע הזה אולי באופן שונה ,אני לא מצנזר את עצמי אף פעם ואומרים שישלי פה גדול מסריח ומזמנים לי משטרה על אלימות והסתה אפילו יודע כמה פעמים אימו להזמין לי נשטרה ? אלף פעם גם הזמנו אז אני לא נסרס אצ עצמי רק מתחשב שזה בקשר אישי איך אתה שם ?
 

arana1

New member
גם שונה וגם דומה

יש דברים שבהם אני אותו דבר ויש דברים שלגמרי שונה,
ככה שגם בפרטי מהרגע שאני חש שהיכולת והסיכוי להשתנות ביחד מוצה משהו בי מתחיל להיחנק לחוסר מוצא.
זה פשוט כך,
ההבדל שבציבורי אני אמשיך בשלי כי בלא הכי איני מצפה שהחברה תספק לי מוצא ובפרטי גם בגלל שלא חי בשלום עם פגיעה במימד הבין אישי העניין נסגר שם וזהו.
 
הבנתי אתה עובר הלאה

לי זה מאוד מאוד קשה הנצק ואני נהיה כפייתי וחאדתי מעין פחד מאובדן ומוות אולי כי מגיל ף צעיר ראיתי מוות וקטעיה מה דעתך ? כן מבין אותך ... בעיני עדיף לעבור הלאה ולמצות זה אקט חיובי בקטע הזה אני דומה לדודה
 

arana1

New member
לא אמרתי שזה קל

גם לי זה הכי קשה, לא יודע אם זה קשור לזה שראיתי הרבה מוות ובאתי ממשפחה שבה מוות לאבדן היו מאוד נוכחים אבל אני נקרע מכל פרידה, בכל זאת מעדיף ככה
 
כן ברור ארי שקשה לך

ללא ספק אבל טוב שאצה מנסה לעבור הלאה זה חיובי בעיני זה גם קשור ומוסיף באופן מסוים
 
אותי זה עושה אובדני

שואב לי הכל זה נורא קשה בעיני נתק קטיעה של רצף הזמן זה מצמית .
 

arana1

New member
מדכא אותי שאני לא כמוך

בשאיפה להיפטר מהאשליה של נוכחות ציבורית, רחבה, ככל האפשר כי מרגיש איך זה קושר את השפה לגוף יותר,
אולי כפי שאני כל עוד הדבר נמתח בין הרחב לצר, בין הפרט לחברה גם הכי חד לי וקר, אז מצד אחד זה הכי מפתה להיכנס בחלאות ומצד שני המחיר לא שווה את זה, האמת שאין לי מושג, זה באמת מקום לא ברור בכלל.

חסמו אותי לחודש כי כתבתי "טיפש",
פייסבוק לקחו את חופש הביטוי האישי עשרות שנים אחורה, על תשתית שסוף סוף מאפשרת מעט יותר כזה, שאותה הם גנבו מהאנושות, ראיתי שאנשים מתחילים לשים לב לזה, מקווה שהחברה המזוינת הזאת תמחק, כי באמת חבל.
 
חחחח למי קראת טיפש

אני קורא בן זונה וזבל ונאצי והופך כת פייס למגרש פידופלי ןלא חוסמים אותי חח איזה שטויות איך אפשר לחסום על המילה הזו אמרת בטח על פייסבוק בקרתה אותם הם נאצים דיקטטורים לא מוכנים לשמוע ביקורת חולריןת
 

anti is back

New member
מעניין, אני דווקא כותבת שם המון בזמן האחרון

ומרגישה איך זה עוזר לגוף להתארגן מחדש. זה כאילו שההתפזרות השפתית לכל מיני הקשרים וזולתים מעוררת שברי קולות שכבר שכחתי שהיו בי פעם, צצים מתוך הצורך להיענות לסוג מסוים של טיעון או הלך מחשבה, אבל פתאום הם מצטרפים לי למשהו אחר. זה עוזר לי להבין איך כל מיני נקודות מבט עברו עיבוד בזמן שהרגשתי שהכול קפוא ושום דבר לא קורה. אז נכון שכרגע זה לא באמת נוגע, כי אין לזה אחיזה בשום דבר קונקרטי שיכול להעניק לזה משמעות, באדם, ובכל זאת, ודווקא בגלל זה, אני מצליחה סופסוף להבחין בשינוי שהיה קודם חנוק ומנוע, אז בינתיים זה עוזר.
 
כן עכשיו הבנתי

בזמנו אמרת לי שאת רוצה לעזוב תניק הזה ותוספי אותי ואת אלה לכן חשבתי שלא עזבת אבל שהיה עשי מה טוב לך .
 

arana1

New member
אולי, כאמור, לא יודע

הצורך להענות קיים, ומסכים, או נכון גם לי, להתארגן גופנית דרך מה שנדמה כשבור ומקוטע, שבעצם אולי הוא רק רב כיווני, הרבים רבים ומתרבים, חחחחח..., אלא שמענה זה תגובה, ובדיוק כמו מחוץ לרשת לעיתים דווקא כשאני לא מגיב נוצרת השהות שתאפשר חיבור למה שברגע שתופש אינרציה מתקשה להתחבר.

אבל באמת, קשה לי לומר, הנטיה הראשונית שלי היא לפתוח כל נקודה לדיון אין סופי, וזה בדיוק גם מה שקורה לי כל הזמן ברשת, ומוציא את הזולת מדעתו כמובן,
וכמו שכתבת, המון קווים אינסופיים מחוללים בדיוק את הצליל שמחבר את הגוף לנפש.

אז השאלה כרגיל זה אם לעשות או לא, ואני לא יודע לענות עליה למפרע, זה חלק מזה.
זה שוב, הפער בין ההתנסות, החוויה, והמופשט, שלא ידוע,
אז אין לי מושג,
מה זה קונרקטי בכלל.

כמו שמישהו שאלה כאן מה לעשות עם הילד שמדבר כל הזמן לעצמו בקול רם,
גם אמא שלי הייתה עושה את זה וזה נחשב למביך,
לדעתי גם אלה עושה את זה,
זה הצורך בקונקרטי בהינתן מצב הנעדר כזה בכלל
אולי
לדעתי
 
גם אני עושה את זה

מדבר לעצמי בקול רם ברחוב חושביפ אני משוגע גם אולה אגב היא גם אספית בעיני ,וכן אלה היא מונלוג רם עם כל הסובב איתה ...
 
ןגם סבתא ואמא

וסבתא היא די נט אבל שחוטפת קריז מדברת לעצמה שעה בקולי קןלות ...
 

anti is back

New member
גם אני הייתי עושה את זה כל הזמן

אמנם בבית, אבל כמעט בלי הפסקה. במהלך הדיכאון האחרון זה חדל, ועד עכשיו זה לא באמת חזר, בטח שלא באותה תכיפות. נראה לי שאפילו הנוכחות של עצמי נעשתה לי קונקרטית מדי, כאילו הפחד מכל רמז לאינטימיות הגיע עד לשם.
 

arana1

New member
לא משוכנע שהשפה הפסיכולוגית מדוייקת

אולי יש בה משהו אלא שכדרכה היא רומסת ומשתיקה רבדי פרשנות השונים ממנה באלימות.
השפה משלימה פסיכולוגיה יכולה לומר משהו אלא שיש בעיה מאוד קשה עם השתלטנות הטבועה בה.
שפה גרועה פסיכולוגיה, נורא
 
למעלה