אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
איך להתנהג בזמן התקף?
- פותח הנושא אנה חדשה
- פורסם בתאריך
אני לא מגביל שעות מסך
לא לילדתי ולא לאחיה, ובכלל לא שותף לכל הבכי והנהי הזה על הדור הזה שכל הזמן במסך ותמיד הייתה לי בעייה הם ההנחה שלפיה אנשים עזבו מגע פנים אל פנים לטובת המסכים,
כי לא, מעולם לא היה מגע כזה בכלל, אז יכול להיות שדווקא דרך קיום ממוסך יותר אנחנו מתקרבים לאפשרות של מגע פנים אל פנים מדוייק יותר,
ממלאים את הישיר בתוכן דרך העקיף,
ולא נראה לי שהעדפת הממוסך והמסך מעידה על חוסר אמפטיה או חוסר התעניינות באנושי אלא אין לי ספק שאפילו בדיוק להפך, זה מעיד על רגישות למרחק ונסיון לשם שינוי קצת יותר כנה ומכבד וקצת פחות מניפולטיבי לחצות את הגבולות בין האנשים.
וחושב שזה לא מקרי שאנשים כמוני למשל הצליחו למצוא לעצמם קיום קצת יותר סביר, גם כלכלית וגם אחרת, דווקא בגלל שהם נוטים למה שנחשב כממוסך יחסית לציפיות של הדורות הקודמים (לא משנה שכרונולוגית אני הכי זקן בפורום הזה, ובפער ענק) ,
ועכשיו ישבתי לקפה עם ילדתי והחברה הכי טובה שלה ונחשי מה, 2 ההורים שלה כוכבים במדעי המחשב, אז שוב, לדעתי זה לא מקרי.
כל זה לא שולל את העובדה שהילדה ספורטיבית להחריד, חורכת את כל המתקנים בגני השעשועים כמו כאילו הייתה סופר מן בקריז, ואין מצב שהיא תחמיץ הזדמנות לטפס ולקפוץ ולזרוק ולתפוס ולרקוד,
אלא מה, אין התניות אלא דיאלוג, אני לא מקציב לה זמן מסך (עניין שאין מורכב ממנו בכל רמה אפשרית) אלא מקיים איתה דיאלוג מתמיד, ומכל זווית אפשרית ובהזדמנויות שונות, על כמה זה טוב או רע לה ולמה, ושומע גם אותה לא פחות משאני שומע אותי, ושומע אותי דרכה.
וראיתי שהיא ממזגת, היא מחיה את זמן המסך למגרש המשחקים ולהפך, ולדעתי זה טוב, וככה צריך, ולי כזקן נורא לוקח לפעמים זמן לקלוט שכרגע היא בעצם בתפקיד של מישהו ממשחק מחשב או שהיא מיישמת חוקים שהיא למדה במשחקים במציאות האמיתית.
ומאז מתמיד לא הגבלתי ולא התניתי אותה, וראי זה פלא, הילדה כל הזמן אומרת לי אבא אל תקנה לי, לא רוצה ממתקים, לא רוצה גלידה, לא רוצה טלוויזיה, כי מצאה לבדה את הגבולות שלה, ונדמה לי שאנשים יתפלאו אבל ילדים יודעים למצוא את הגבולות הרבה יותר טוב מההורים, ופרי אסור זה פרי נחשק, שמשאיר תחושה של חוסר, ועודפים.
ילד מאוזן זה ילד שלא מציבים לו גבולות, חד משמעית,
התניה,
קודם תעשה כך ואחרי זה תקבל את זה,
זה הדבר הכי הכי הכי גרוע ונורא בעולם,
ביחוד לאוטיסט,
לא לילדתי ולא לאחיה, ובכלל לא שותף לכל הבכי והנהי הזה על הדור הזה שכל הזמן במסך ותמיד הייתה לי בעייה הם ההנחה שלפיה אנשים עזבו מגע פנים אל פנים לטובת המסכים,
כי לא, מעולם לא היה מגע כזה בכלל, אז יכול להיות שדווקא דרך קיום ממוסך יותר אנחנו מתקרבים לאפשרות של מגע פנים אל פנים מדוייק יותר,
ממלאים את הישיר בתוכן דרך העקיף,
ולא נראה לי שהעדפת הממוסך והמסך מעידה על חוסר אמפטיה או חוסר התעניינות באנושי אלא אין לי ספק שאפילו בדיוק להפך, זה מעיד על רגישות למרחק ונסיון לשם שינוי קצת יותר כנה ומכבד וקצת פחות מניפולטיבי לחצות את הגבולות בין האנשים.
וחושב שזה לא מקרי שאנשים כמוני למשל הצליחו למצוא לעצמם קיום קצת יותר סביר, גם כלכלית וגם אחרת, דווקא בגלל שהם נוטים למה שנחשב כממוסך יחסית לציפיות של הדורות הקודמים (לא משנה שכרונולוגית אני הכי זקן בפורום הזה, ובפער ענק) ,
ועכשיו ישבתי לקפה עם ילדתי והחברה הכי טובה שלה ונחשי מה, 2 ההורים שלה כוכבים במדעי המחשב, אז שוב, לדעתי זה לא מקרי.
כל זה לא שולל את העובדה שהילדה ספורטיבית להחריד, חורכת את כל המתקנים בגני השעשועים כמו כאילו הייתה סופר מן בקריז, ואין מצב שהיא תחמיץ הזדמנות לטפס ולקפוץ ולזרוק ולתפוס ולרקוד,
אלא מה, אין התניות אלא דיאלוג, אני לא מקציב לה זמן מסך (עניין שאין מורכב ממנו בכל רמה אפשרית) אלא מקיים איתה דיאלוג מתמיד, ומכל זווית אפשרית ובהזדמנויות שונות, על כמה זה טוב או רע לה ולמה, ושומע גם אותה לא פחות משאני שומע אותי, ושומע אותי דרכה.
וראיתי שהיא ממזגת, היא מחיה את זמן המסך למגרש המשחקים ולהפך, ולדעתי זה טוב, וככה צריך, ולי כזקן נורא לוקח לפעמים זמן לקלוט שכרגע היא בעצם בתפקיד של מישהו ממשחק מחשב או שהיא מיישמת חוקים שהיא למדה במשחקים במציאות האמיתית.
ומאז מתמיד לא הגבלתי ולא התניתי אותה, וראי זה פלא, הילדה כל הזמן אומרת לי אבא אל תקנה לי, לא רוצה ממתקים, לא רוצה גלידה, לא רוצה טלוויזיה, כי מצאה לבדה את הגבולות שלה, ונדמה לי שאנשים יתפלאו אבל ילדים יודעים למצוא את הגבולות הרבה יותר טוב מההורים, ופרי אסור זה פרי נחשק, שמשאיר תחושה של חוסר, ועודפים.
ילד מאוזן זה ילד שלא מציבים לו גבולות, חד משמעית,
התניה,
קודם תעשה כך ואחרי זה תקבל את זה,
זה הדבר הכי הכי הכי גרוע ונורא בעולם,
ביחוד לאוטיסט,
הוא יכול להיות 20 שעות ליד המסך
בלי אוכל או שתיה. הוא לא מסוגל להפסיק גם כשהעיניים שלו אדומות.
אני מדברת בעיקר על נושא בריאותי. הוא גם חלש פיזית ומעדיף להישאר בבית מאשר לצאת החוצה.
הוא היה מאד חזק במתמטיקה, ואיבד את כל היתרון שלו כי הוא רק רואה זבל. והיות וקצת קשה לו עם מילים, כנראה התחום שלו הוא מדעים. הוא גם חזק בזה וגם מאד אוהב. וברור שזה עוד מוקדם, אבל זה הזמן לקדם אותו. ופשוט לא נשאר זמן לכלום בגלל המסכים.
בלי אוכל או שתיה. הוא לא מסוגל להפסיק גם כשהעיניים שלו אדומות.
אני מדברת בעיקר על נושא בריאותי. הוא גם חלש פיזית ומעדיף להישאר בבית מאשר לצאת החוצה.
הוא היה מאד חזק במתמטיקה, ואיבד את כל היתרון שלו כי הוא רק רואה זבל. והיות וקצת קשה לו עם מילים, כנראה התחום שלו הוא מדעים. הוא גם חזק בזה וגם מאד אוהב. וברור שזה עוד מוקדם, אבל זה הזמן לקדם אותו. ופשוט לא נשאר זמן לכלום בגלל המסכים.
אני תרגמתי את הנטיה הזאת להמון כסף
ועניין, שכלל גם ישום מאוד מרתק של מתמטיקה ומדע בכלל, 20 שעות כל יום מול המסך, זה מה שדרוש בשביל לפתח משהו מוצלח, אפילו לא הייתי קם להשתין.
נכון, זה לא בריא, אבל זה קשור לנטיה האוטיסטית ובכלל של אנשים יצירתיים להזדהות לחלוטין דווקא עם הדמיוני והווירטואלי והמדומה,
ביחוד כל עוד הם חיים במצב שבו העולם שנקרא בטעות האמיתי בעיקר מאכיל אותם כמויות מסחריות של חרא,
אז אם רוצים שיצאו קצת מהמסך ויאמצו אורח חיים בריא יותר צריך ללכת עם הנטיות שלהם ולא נגדם,
לספק להם מצד אחד עולם קצת פחות מחורבן מחוץ למסך ומצד שני להבין את הצורך הכל כך חשוב ומהותי שלהם להזדהות עם עולמות דמיוניים.
ולא כדאי לחשוב על כשרון מתמטי כיתרון, זו הדרך הכי טובה לאבד אותו
ועניין, שכלל גם ישום מאוד מרתק של מתמטיקה ומדע בכלל, 20 שעות כל יום מול המסך, זה מה שדרוש בשביל לפתח משהו מוצלח, אפילו לא הייתי קם להשתין.
נכון, זה לא בריא, אבל זה קשור לנטיה האוטיסטית ובכלל של אנשים יצירתיים להזדהות לחלוטין דווקא עם הדמיוני והווירטואלי והמדומה,
ביחוד כל עוד הם חיים במצב שבו העולם שנקרא בטעות האמיתי בעיקר מאכיל אותם כמויות מסחריות של חרא,
אז אם רוצים שיצאו קצת מהמסך ויאמצו אורח חיים בריא יותר צריך ללכת עם הנטיות שלהם ולא נגדם,
לספק להם מצד אחד עולם קצת פחות מחורבן מחוץ למסך ומצד שני להבין את הצורך הכל כך חשוב ומהותי שלהם להזדהות עם עולמות דמיוניים.
ולא כדאי לחשוב על כשרון מתמטי כיתרון, זו הדרך הכי טובה לאבד אותו
נתנאל6589881
New member
משפט האחרון הוא פנטיסטי
ומדייק לי ברגע שראו בי עילוי או גאון במתמטיקה ובכל דבר ישר הפכתי מפגר מנער שפותר אינפי בעל פה לבן אדם שלא מצליח לוח כפל כמי שצריך ... נכון מאוד
ומדייק לי ברגע שראו בי עילוי או גאון במתמטיקה ובכל דבר ישר הפכתי מפגר מנער שפותר אינפי בעל פה לבן אדם שלא מצליח לוח כפל כמי שצריך ... נכון מאוד
נתנאל6589881
New member
גם אני ככה הרבה אספים
אני יכולתי לקרוא כמה ימים ברצף שהייתי כפייתי למשל אחרי לאונרדו דה וינצי ולא עזבתי עד שנרדמתי מול המסך ,זה מאפיין חיובי כך היה גם ניטון וגילה את כוח הכבידה ועוד ,זה לא ראוי לגנאי ואין דבר כזה זבל אין נמוך גבוה לכל דבר יש ערך ,גם אם בעיניך לא ,בעיני זה מרגיע אותו וכן זה לא בריא אני מסכים בעיקר כי לא אוכל או שותה בדומה לי אגב . אבל עדיין באופן עקרוני לא חיובי לבטל את החוויה שלו ולסמן אותה כלקות זה אלים ולא נכון ,
אני יכולתי לקרוא כמה ימים ברצף שהייתי כפייתי למשל אחרי לאונרדו דה וינצי ולא עזבתי עד שנרדמתי מול המסך ,זה מאפיין חיובי כך היה גם ניטון וגילה את כוח הכבידה ועוד ,זה לא ראוי לגנאי ואין דבר כזה זבל אין נמוך גבוה לכל דבר יש ערך ,גם אם בעיניך לא ,בעיני זה מרגיע אותו וכן זה לא בריא אני מסכים בעיקר כי לא אוכל או שותה בדומה לי אגב . אבל עדיין באופן עקרוני לא חיובי לבטל את החוויה שלו ולסמן אותה כלקות זה אלים ולא נכון ,
ויש עוד היבט לעניין הזה
והיבט כבד משקל, ביחוד לאוטיסטים, כזה שנוגע גם למה שעלה כאן בנסיון לשוחח על מה זה "מעשה" בכלל ( נסיון שכמובן נחשב להכי לא מעשי לנ"ט שחיים בסרט) .
שמדברים הרבה וגבוה מאוד על הצורך להשתלב,
על הצורך להתאים את הילד לעתיד, לחברה, לעולם המעשה שסביבו,
ונחשי מה ,
עולם המעשה של עולמו כבוגר יהיה הרבה הרבה הרבה יותר ווירטואלי מזה של היום,
למשל,
סביר שרוב החיילים ילחמו דרך מסכים,
וחלק גדול מהעבודה יעשה דרך מסכים,
(כבר היום זה ככה),
אז את מכינה אותו לעתיד או שוללת ממנו את העתיד ?
נדמה לי שהתשובה אמורה להיות הכי ברורה
והיבט כבד משקל, ביחוד לאוטיסטים, כזה שנוגע גם למה שעלה כאן בנסיון לשוחח על מה זה "מעשה" בכלל ( נסיון שכמובן נחשב להכי לא מעשי לנ"ט שחיים בסרט) .
שמדברים הרבה וגבוה מאוד על הצורך להשתלב,
על הצורך להתאים את הילד לעתיד, לחברה, לעולם המעשה שסביבו,
ונחשי מה ,
עולם המעשה של עולמו כבוגר יהיה הרבה הרבה הרבה יותר ווירטואלי מזה של היום,
למשל,
סביר שרוב החיילים ילחמו דרך מסכים,
וחלק גדול מהעבודה יעשה דרך מסכים,
(כבר היום זה ככה),
אז את מכינה אותו לעתיד או שוללת ממנו את העתיד ?
נדמה לי שהתשובה אמורה להיות הכי ברורה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.