איך להתנהג בזמן התקף?

איך להתנהג בזמן התקף?

החלטנו לצמצם לילד שעות מסך וקשה לו מאד. אנחנו מכריחעם אותו לעשות הפסרות, לא מונעים ממנו לחלוטין. בכל מקרה, קשה לו עם זה מאד.
היום היה לו מין התקף קטן. הוא די התכנס בעצמו והשמיע מין קול קיטור - כאב שהוא משמיע בהתקפים. אבל הוא התנהג שונה. הוא הצליח לתקשר איתי תוך כדי. ניסיתי לעזור לו למצוא תעסוקה. שאלתי האם חיבוק יעזור. תוך כדי גם שיבחתי אותו שלמרות שקשה לו, הוא מצליח להעביר אלי את מה שהוא מרגיש. על זה הוא כמר שהמילים שלי מראות שהוא לא באמת מצליח. מה לדעתכם עשיתי לא נכון? הבעיה היא שאני לא מצליחה לדבר איתו על זה, גם כשהוא רגוע ושמח. אם היה התקף קשה, הוא אומר סליחה שפגע בנו. אחרת, או שאומר שהוא לא יודע או שאומר שהוא לא רוצה לדבר.
 
התגובה שלו מאוד הגיונית וסבירה.

אם הבנתי נכון, הוא אומר שאם היית מבינה מה שהוא מרגיש, וכמה זה מפריע לו, היית נותנת לו לחזור למסך.
למה את חושבת שעשית משהו לא נכון? את, כהורה, חושבת שעדיף שהוא יצמצם את שעות המסך, והוא, כילד, מנסה להיאבק בהחלטה ולקבל בחזרה את שעות המסך. לא רואה פה משהו בעייתי. הורים מטילים מגבלות כאלה ואחרות על ילדים שלדעתם חשובות עבורם - וזה כולל מגבלות על פעילויות בשעות הפנאי או החופש.
 

גורג42

New member
הדבר הבעייתי זה לא עצם הגבלת השעות, אלא כל הגישה שלה לעניין

היא לא מנסה בכלל להבין מה חשוב לילד ולמה.

היא גם מדברת עליו מאחורי הגב במילים מכוערות כמו "התקף", וחושבת שהוא כזה מטומטם ומנותק שהוא לא שומע אותה במקרים האלה.

הכל אצלה "בעיות" ו"התקפים" ו"תסמונות", ואיזו סיבה יש לילד להקשיב לה בכלל בתנאים כאלה? רק כי האמא שלו? הטיעון הזה לא עובד אצל אוטיסטים. אוטיסטים לא מכבדים סמכות שרירותית, אם לא עומד מאחוריה איזשהו הגיון (לא בטוח שילד נ"ט היה בולע את הטיעון הזה, אבל אוטיסט - בטוח שלא).

זה די ברור שהילד משוכנע שאין לה מושג מהחיים שלה. שכל המגבלות שהיא מטילה עליו הן שרירותיות וחסרות כל הגיון. ואת יודעת משהו? כנראה שהוא צודק.

כי לפני שמחליטים כמה שעות מסך ראוי להגביל לילד (אם בכלל) צריך להכיר אותו. צריך להבין אותו. צריך לדעת את כל הגורמים הרלוונטיים. ועם כל הכבוד, אנה אפילו לא מנסה להשיג את המידע הזה.
 
אני בכלל לא בטוחה שזה קשור לגישה שלה -

כל ילד מתבגר היה מתקומם נגד הגבלה כלשהי על שעות המסכים שלו, ולא משנה מה הנימוקים שהיו נותנים לו. ככה זה.

אבל בכל מקרה אני מסכימה איתך שלדבר עליו בתוך הבית כשהוא נמצא שם (גם אם זה בחדר אחר) זה רעיון מאוד לא טוב, ועדיף להימנע ממנו ככל האפשר.
 
אתה סתם מדבר שטויות ומתנשא

גם אתה לא יודע הכל. אם כבר, אני הבן אדם היחד שהוא משתף כשקשה לו, רק לי הוא מצליח להסביר מה גרם לו להתעצבן, רק לי הוא מספר מה הוא מרגיש, מה גורם לו שמחה או עצב.
וכן, אני מגבילה אותו בשעות מסך. לטובתו. במיוחד שהוא רואה סרטונים של אנשים אחרים משחקים מיינקרפט או סרטונים שקשורים לפוקימונים.
אגב, אני מגבילה גם את שאר הילדים. אין לי שום כוונה שהוא או ילדים אחרים יהרסו את העיניים רק כי למנוע ממהם מסכים עלול לעצבן אותם.
אני גם לא מצפה שבזמן שיתפנה הוא יעשה משהו שאני אבחר. אלא ימצא דרכים אחרות להעביר את הזמן, בלי דברים שמתסכלים או פוגעים בו אבל כן דברים שיתרמו לו.
 

arana1

New member
ואי אפשר לנסות לדבר במקום להגביל ?

ולמה נדמה לך שמסכים הורסים עיניים ? וספרים לא הורסים עיניים ?
אני אומר לילדה תראי את דומעת, אולי ניתן לעין לנוח ? לרוב היא מסכימה, וזהו.

ומה רע לראות סרטונים של אנשים משחקים מיינקרפט, דווקא לשם שינוי משחק מאוד יצירתי, חופשי, חכם.
ולמה פוקימון זה רע ?

למה תמיד נדמה להורים שהם יודעים יותר טוב מכולם,
הם לא,
ממש ממש ממש לא.
 
ניסינו לדבר וזה לא עוזר

גם עכשיו, אנחנו לא מו עים ממנו אלא מבקשים שיעשה הפסקה של חצי שעה כדי שעיניים ינוחו. הבאתי לו מראה להראות את העיניים אדומות. לא עוזר כלום.
אגב, ביום כיפור שרד מעולה 25 שעות ללא שום מסך, היה ממש כיף. אני מזכירה לו וזה לא עובד.
וגם ספרים בלי הגבלה הורסים עיניים, אתה צודק.
הייתי רוצה שאם הוא כבר הורס עיניים, שינסה לתכנת או משהו בסגנון. מה שהוא עושה לא נראה לי יעזור לו בעתיד.
 

arana1

New member
כי את לא מעלה בדעתך שילדך חכם ממך

ויודע טוב ממך מה נכון וטוב לו
 
לא הבנת אותי

הכוונה שלי הייתה למשפט הזה שלך:
&nbsp
ולא כדאי לחשוב על כשרון מתמטי כיתרון, זו הדרך הכי טובה לאבד אותו
 
נתתי את הדוגמה שלי

קראי למטה ויש עוד דוגמאות גם מעולמות אחרים ברגע שמים יותר מידי דגש על החוזקות זה מפתח אגו ואז גם הכישרון נעלם ונוצר יותר גישה תחרותית והררכית ואז הכל נאבד כך זה קרה אצלי גם אצל אנשטיין אגב.
 

arana1

New member
מה שנתי אמר, ועוד...

וזה נכון ביחוד לזהות האוטיסטית, שנוטה וצריכה להתפתח דרך הרבה היבטים, חלקם נדמים כזניחים ולא קשורים ועקיפים, כחלק מאופייה הלא לעומתי, האוהב, שמעדיף,וצריך, לכן את הסינטזה והאינטגרציה על פני התחרותי, והכל מתמטי, זה כל היופי בכשרון אמיתי ומהותי, אז גם כאן הישיר הוא העקיף ולהפך.

מי שרוצה ללמוד באמת לא ילמד מתמטיקה כמכשיר, כאוסף כלים, אלא ירגיש אותה כמהות, כמשהו שבאמת נוגע גם בקושי הרגשי שלו, ובגלל זה להציג את זה ולהתייחס לזה כיתרון זה הכי הרסני.

מאמין שמאותה סיבה למשל אנשים כמוני וכמו נתי וגם אוטיסטים אחרים נוטים לעזוב ולאבד עניין כל פעם שהסביבה מזהה אצלם כשרון בולט בתחום כזה או אחר,
זה פשוט לא מתאים לדרך שבה הדברים מתפתחים ומשמעותיים,
 
אז איך עושים את זה נכון?

הוא דווקא מתגאה מאד ביכולות שלו. יש דרך לפתח אותם בלי לשרוף את הכל?
הצענו לו לתכנת קוד מנקי, בלי שזה ייחשב לזמן מסך. דווקא שמח והתגאה מאד במה שעשה. אבל למחרת לא רצה להמשיך.
 

arana1

New member
אי אפשר לדעת מה יעזור בעתיד

אני כילד ממש לא התעניינתי במטמטיקה ולוגיקה, קראתי כל הזמן ספרים, ואיכשהו כשפתאום נכנס לי ג'וק התכנות דווקא הכי עזר לי שנכנסתי לתחום מהכיוון הפילוסופי יותר, זה מה שנתן לי את היתרון הכי משמעותי
 
נכון ואני להפך

אהבתי מתמטיקה וידעתי לוח כפל כמו מחשבון או לחשב שטחים בעל פה והיום זה לא מעסיק אותי אלא רק ספרים בעיקר שירה ואפוסים מה שבכלל לא עניין אותי בתור ילד ,התחלתי לקרוא בגיל יחסית מבוגר ... הכל משתנה ואי אפשר לדעת מה היה .
 
הוא בן 9

לומד בבית ספר, כיתה רגילה עם שילוב. השבוע חופש אז יש עוד יותר מסכים. דאגנו למצוא פעילות כל יום אבל בערב אין חוגים ככה שיש הרבה זמן מסך. אני חושבת שאנחנו פועלים נכון מבחינת המסכים.
אני תוהה מה יכולתי לעשות שונה במהלך ההתקף. הצעתי לו פעילויות אחרות כמו לקרוא, לשחק או ליצור. הצעתי גם לעזוב אותו השקט או לחבק. הוא סירב להכל. חיכה עד שיוכל לחזור למסך. כשחזר, הגבלתי אותו ל10 דקות והוא הסכים, ואחרי שסיים כן הלך ליצור כמו שהצעתי כשהיה בהתקף.
 
למעלה