עד כמה אוטיזם גנטי

עד כמה אוטיזם גנטי

אני מוצא קשר בין הורים שלי לאוטיזים ממש קשר מובהק ואני כאלו גרסה משופרת שלהם ,אמא שלי אקלולית בטירוף וכל פעם שהיא בירדה היא חוזרת על אותם משפטים בלופים שעות היא חייבת סדר וארגון ועושה הכל אותו דבר לפי השעון ואם לא היא מתחילה לבכות ושואלת כל הזמן מה קורה כאן היא כנה מאוד ואין לה טקט ואומרת הכל ויכולה להסתבך היא גם שתקנית ועסוקה בעולמה הפנמי ולא עונה שמדברים עליה הרבה פעמים ,אבא הוא יותר מחצין את הצד הנורמטיבי בו ויכול להיות מאוד הררכי אך בוא גם בעל קווים וכפיתיות הוא שומע אותו מוזיקה או סרטים באותן שעות בדיוק ואם לא מצליח נכנס לסטרס ואלימות ,הוא כנה מאוד ואונר כל מה שבראש שלו ולא מבין שהוא פוגע אין חו בכלל חברים והוא לא רוצה הוא גם שתקן מאוד ובקושי מוציא מילה והוא יכול להצרכז בדבר אחד עד לאינקץ הוא בנה בתור יחד ספינה מעץ ובלי כלים או ידע הצליח לשרטט ספינה ענקית מקצועית והכל מהראש שלו , הוא לומד מן הניסיון ויודע הכל לבד הוא לא לומד פורמלי אך יודע דברים בכוחות עצמו שונא שאומרים לו מה לעשות ועושה הכל בדרכו כמוני ,לאמא יש זיכרון צילומי וזה מאפיין אוטסטי וקרא לי ספרות שואה בעל פה כמו מהספר בהתלהבות ולא שמה שזה לא נעסיק אותי והמישכה לקרוא בהתלהבות עם תנועות ידים ועינים נוצצות גם אני ככה אשמח לשמוע איך זה אצלכם והאם יש כאן הורים אוטסטים לילדים אוטסטים ואיך זה מסתדר ?אני יודע שארנה הורה אז אשמח לשמוע ממנו על ילדתו
 

arana1

New member
לגמרי

וגם אמי ידעה לצטט ספרים שלמים בעל פה, חיה במילים והייתה יצור שפתי לגמרי וגם אבי היה שתקן מופלג.

על הילדה אני לא יודע מה לומר, היא מאוד מאוד חכמה ובוגרת לגילה וגם הכי הכי תינוקית, מדברת בלי בעייה אבל משער שאם הייתה ילדה של הורה נורמטיבי הוא היה מזהה אותה כמאוד סלקטיבית בדיבור ואפילו מדי,
ובכלל,
אם היו לה הורים נורמטיבים יכול להיות שהם היו שולחים אותה לאבחון כי היא ללא ספק "אחרת",
ומהרגע שהילד "מאובחן" אז הלך עליו,
וכיוון שיש לה הורים שלא נלחצים מזה שהיא לא תמיד מתנהגת כמו שצריך או כמצופה אז אפשר לומר שהיא מאוזנת, מכילים אותה, לא לוחצים עליה לדבר, או ליצור מגע, להיות חברתית, היא יודעת שהיא בסדר כעצמה, ויותר מבסדר.

יש לה קווים אוטיסטים, אבל האמא שלה לא אוטיסטית, אז אפשר לומר שהיא חצי נורמטיבית,
בכל מקרה, היא מאוד מאוד נבונה ובונה בעצמה את הגבולות של עצמה ומאוד חשוב לה להיות עצמאית, אבל יש לה קריזות כמובן, איך לא, המון מצבי רוח משתנים שגם כמעט לא חוזרים על עצמם, וגם יכולה להשתנות ברגע מקצה לקצה,
האמת שקשה לי לומר מי ומה היא בדיוק,
אני לא יודע אם היא אוטיסטית ולא יכול לומר שהיא לא.
 
בעיני היא כן

ואני חושב שאצל בנות קשה יותר לזהות מאשר בנים גם אלה למשל יכולה לדבר בלי הפסקה ולהיות דברנית ואני בקושי יאמר מילה היא יכולה הכי לשתוק איפה שאני מזיין במוח ,אני לא מכיר אותה אבל ממה שספרת היא נשמעת לי מאוד רגישה ואוטסיטית האבחנה לא משנה ועדיף בלי איך היא עם קשר עין ? כי אני בכלל לא אם אף אחד
 

arana1

New member
היא עושה מזה צחוק

כאילו מאז שהיא ממש קטנה יש לנו הצגה שבה אנחנו עושים פרודיה על קשר עין,
הצגה שהיא המציאה ומצחיקה אותה,
היא מאוד רגישה להבדל בין מגע שיש מאחוריו כוונה טובה ולכזה אגבי וחסר תשומת לב,
וכמובן גם למה שמסתתר מאחרי המבט
 
הו היא מתוקה כל כך

אוף ארי באהלי ילדה שהיה לי מישהיא אמתית שאני יאוהב כמו שאתה אוהב את נינה זה מעורר פליאה ממש ,יש לי חלומות על זה אבל אני לעולם לא היה אבא אין סיכוי בא לי ילדה קטנה שתקרא לי אבא אוף זה עצוב זה מדכא דכנראה לעולם לא היו לי ילדים אני מת על ילדים באסה מדכא אותי מאוד
 
ארי אולי עדיף לוותר ?

להיות סוף וזהו להגיד אני נכנע לא רק אקטיבי אלא פשוט להיות אוויר לא לצפות לכולם פשוט להיות סוף מה דעתך ?
 
לוותר על מציאת אהבה ?

לוותר על הסיכוי לטוב יותר ? אז לשם מה לחיות ? מה הטעם בחיים שאין לך כלום ואף אחד ?
 

arana1

New member
לא

חושב שהוויתור עוזר כי בסופו של דבר אין לנו מושג מה זה אהבה ולכן גם לא יודעים איך לחפש אחריה,
אז דווקא שמוותרים על הכל לפעמים קורה משהו

וכן
אני מיואש לגמרי, תמיד הייתי.
 
כן כמוני

מי שאני ילד רואה הכל שחור אמרו עלי שאני מפחד מהעולם כבר בגיל 4 באבחון שהעולם מאיים עלי ואיך לא הא ארי ? אולי דרך הוותר היה אולי לא מאבד תקווה לגמרי ואתה ?
 
למעלה